שירה כמים 1959
Well-known member
וכך היום הלך והשתפר:
מתוך שלא לשמם
באתי לשמם
והשמש בחוץ זרחה
מילים רכות נהגו
מפי בקעו
כמו בלוני סבון
ואז מפיות אחרים
לבבי היה קפוץ
ומעט הרפיתי
כמו בשיעור יוגה
כמו שמכווצות ומרפות את שלפוחית השתן
בתרגול כשמתחילות להזדקן
אני ואחרות
זאת לא רק אני
זאת לא רק אני ובלתי עוד
אני הולכת עם חבורת אנשים נכבדת
אל כיוון הסוף
ובסוף כולנו נהיה שום דבר עם כלום,
האמירה הזאת מתחילה לקבל ממשות מפחידה
ואני מרפה ממנה
כי כרגע השמש זורחת
ומובטח השיאצו הטוב
והחתול מעל ראשי מגרגר.
מתוך שלא לשמם
באתי לשמם
והשמש בחוץ זרחה
מילים רכות נהגו
מפי בקעו
כמו בלוני סבון
ואז מפיות אחרים
לבבי היה קפוץ
ומעט הרפיתי
כמו בשיעור יוגה
כמו שמכווצות ומרפות את שלפוחית השתן
בתרגול כשמתחילות להזדקן
אני ואחרות
זאת לא רק אני
זאת לא רק אני ובלתי עוד
אני הולכת עם חבורת אנשים נכבדת
אל כיוון הסוף
ובסוף כולנו נהיה שום דבר עם כלום,
האמירה הזאת מתחילה לקבל ממשות מפחידה
ואני מרפה ממנה
כי כרגע השמש זורחת
ומובטח השיאצו הטוב
והחתול מעל ראשי מגרגר.