ברוך השם, היום אני כבר אחרי הכל
והפכתי את הקושי שלי ליתרון, אבל כמה כאלה לא הצליחו והגדילו לעשות כמוני?... והיום, במחשבה של שנים לאחור, אני זוכרת כי בבית הספר היסודי בעיר שבה למדתי בנתניה, היתה לי מורה שלא ויתרה עלי, ובשל כך כנראה שאני לא ויתרתי על עצמי, זה היה הדבר שהחזיק אותי בכל שנותי כתלמידה בבית הספר היסודי, כל השאר זה היסטוריה. היא היתה עבורי "המורה לחיים", כל מה שאני היום , אני חבה למורה שושנה, וכאשר פגשתי בה כשהייתי כבר לאם בעצמי, סיפרתי לה ושיתפתי אותה בקשיי ילדיי, היא אמרה לי משפט מצחיק "הרי מה שיוצא מחתול תופס עכברים", מה את חושבת לעצמך, הרי את לא היית "אחרת". מאוד ריגשה אותי תגובתך לכתבה, אני מאמינה שכל מה שאני עושה היום, אני עושה מתוך אהבה, רצון ותקוה שילדים עם הפרעת קשב (ADHD)לא ילכו לאיבוד, הלוואי שלכולם תהיה המורה לחיים שהיתה לי אז. אני נהנית מהעשיה למענם(הרי ידוע שאנשים עם ADHD עושים טוב מאוד מה שהם אוהבים) ואני אוהבת מאוד את שאני עושה היום, לכן זה גם מצליח לי. שלך,