אוהבת שוקולד
New member
ולא יודעת למה אבל חייבת לכתוב (ארוך
אני לא חולת סרטן (רק סכרת נעורים, אבל זה כבר סיפור אחר..) ולא ממש שייכת אליכם. שמי אנני ובימים כהרגלם אני סטודנטית סוף שנה ב' לריפוי בעיסוק. אינני יודעת מדוע החלטתי לכתוב לכם, אבל מאז מה שקרה, אני מרגישה שאני חייבת לשתף. אני מקווה שלא אפגע באיש ואני מבקשת למחוק את ההודעה אם היא תפגע במישהו. מה שקרה קרה לפני כחודש וחצי, אני סטודנטית לריפוי בעיסוק הייתי בעיצומו של הסטאז' הראשון שלי בקופת חולים כללית אי שם בארץ במחלקת ריפוי בעיסוק. במסגרת הסטאז' הייתי אמורה גם להיות גם אצל רופא אורטופד, רופא כירורג וכדומה, כדי לראות איך מתבצע שיתוף פעולה ביננו (ריפוי בעיסוק) לבין הרופאים האלה (איך מפנים, מאילו סיבות וכדומה). ישבתי בחדרו של אורטופד, עם ידע מאוד בסיסי באורטופדיה (אבל להט ללמוד) כשנכנסה אישה כבת 55-60 עם תלונות לכאבים בגב תחתון וברגליים. הרופא שאל שאלות, ראה צילומים והתברר שהאישה בריאה בדרך כלל למעט ניתוח להסרת גוש בחזה לפני כחצי שנה(לא נאמרה המילה המפורשת "סרטן", והרגשנו במהלך השיחה כולה שהיא נמנעת מלומר את השם המפורש ולא לחצנו עליה.) אחרי שהרופא ראה צילומי רנטגן של הרגליים ושל הגב ונתן לה הפנייה למיפוי עצמות. ובסיום הביקור האישה אמרה לו שהיא מתחילה קבוצת פלדנקרייז ושאלה אם זה יכול להטיב עמה (להמעיט את הכאבים, לשפר את העצמות..). להפתעתי הרופא גמגם משהו כמו "מממ... כן.. כן.." ולא הביע התלהבות מיוחדת.. האישה יצאה עם הפנייה למיפוי עצמות והאורטופד פנה אליי: "את הבנת מה יש לה?" שאל.. אני כמו סטודנטית טובה עם מינימום ידע פתחתי את הפה לומר משהו בסגנון "אוסטיאופורוזיס".. ןלפני שהוצאתי מילה, הוא אמר "סרטן, גרורות ברגליים, רואים בצילום". מילים נעתקו מפי. אני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה. לא יודעת מה כל כך זיעזע אותי, ההרגשה שאחרי תשובות מיפוי העצמות חיים עומדים לההרס, האם מהתחושה שהאישה לא רוצה לדעת את מה שיאמרו לה, את התחושה שהיא כלל לא מוכנה לתשובות שיאמרו לה כי היא חושבת שזו בעייה אורטופדית, כי אני והרופא יודעים משהו שהיא תדע רק בעוד חודש -חודשיים (כמה לוקח לקבל תור למיפוי עצמות, והוא אפילו לא רשם "דחוף"). בכל אופן, אני בטח לא מצליחה להעביר לכם את הסיבה שהזדעזעתי כל כך, פשוט מאז אני לא שקטה בכלל. לא יודעת, מין עצב מתמשך. מצטערת שיצא ארוך. וכמובן מאחלת לכם הרבה בריאות, אושר ושמחה.
אני לא חולת סרטן (רק סכרת נעורים, אבל זה כבר סיפור אחר..) ולא ממש שייכת אליכם. שמי אנני ובימים כהרגלם אני סטודנטית סוף שנה ב' לריפוי בעיסוק. אינני יודעת מדוע החלטתי לכתוב לכם, אבל מאז מה שקרה, אני מרגישה שאני חייבת לשתף. אני מקווה שלא אפגע באיש ואני מבקשת למחוק את ההודעה אם היא תפגע במישהו. מה שקרה קרה לפני כחודש וחצי, אני סטודנטית לריפוי בעיסוק הייתי בעיצומו של הסטאז' הראשון שלי בקופת חולים כללית אי שם בארץ במחלקת ריפוי בעיסוק. במסגרת הסטאז' הייתי אמורה גם להיות גם אצל רופא אורטופד, רופא כירורג וכדומה, כדי לראות איך מתבצע שיתוף פעולה ביננו (ריפוי בעיסוק) לבין הרופאים האלה (איך מפנים, מאילו סיבות וכדומה). ישבתי בחדרו של אורטופד, עם ידע מאוד בסיסי באורטופדיה (אבל להט ללמוד) כשנכנסה אישה כבת 55-60 עם תלונות לכאבים בגב תחתון וברגליים. הרופא שאל שאלות, ראה צילומים והתברר שהאישה בריאה בדרך כלל למעט ניתוח להסרת גוש בחזה לפני כחצי שנה(לא נאמרה המילה המפורשת "סרטן", והרגשנו במהלך השיחה כולה שהיא נמנעת מלומר את השם המפורש ולא לחצנו עליה.) אחרי שהרופא ראה צילומי רנטגן של הרגליים ושל הגב ונתן לה הפנייה למיפוי עצמות. ובסיום הביקור האישה אמרה לו שהיא מתחילה קבוצת פלדנקרייז ושאלה אם זה יכול להטיב עמה (להמעיט את הכאבים, לשפר את העצמות..). להפתעתי הרופא גמגם משהו כמו "מממ... כן.. כן.." ולא הביע התלהבות מיוחדת.. האישה יצאה עם הפנייה למיפוי עצמות והאורטופד פנה אליי: "את הבנת מה יש לה?" שאל.. אני כמו סטודנטית טובה עם מינימום ידע פתחתי את הפה לומר משהו בסגנון "אוסטיאופורוזיס".. ןלפני שהוצאתי מילה, הוא אמר "סרטן, גרורות ברגליים, רואים בצילום". מילים נעתקו מפי. אני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה. לא יודעת מה כל כך זיעזע אותי, ההרגשה שאחרי תשובות מיפוי העצמות חיים עומדים לההרס, האם מהתחושה שהאישה לא רוצה לדעת את מה שיאמרו לה, את התחושה שהיא כלל לא מוכנה לתשובות שיאמרו לה כי היא חושבת שזו בעייה אורטופדית, כי אני והרופא יודעים משהו שהיא תדע רק בעוד חודש -חודשיים (כמה לוקח לקבל תור למיפוי עצמות, והוא אפילו לא רשם "דחוף"). בכל אופן, אני בטח לא מצליחה להעביר לכם את הסיבה שהזדעזעתי כל כך, פשוט מאז אני לא שקטה בכלל. לא יודעת, מין עצב מתמשך. מצטערת שיצא ארוך. וכמובן מאחלת לכם הרבה בריאות, אושר ושמחה.
