תגובות לצלף, רחלי וקפהש
רחלי - כיום כשיש מודעות גם בקרב בני המשפחה וגם בקרב הציבור, יש גם פחות בושה בילדים. פעם היו מחביאים אותם בבית. כיום, מקבלים אותם וגאים בם. צלף - בבית כנסת לא תמיד צריך לשבת ליד החזן וזו לא בהכרח בעיה. אני, למשל, יושב בשורה אחרונה (מרצון!) בבית כנסת ענק. כמו בשאר תחומי החיים, אתה צריך לסגל לעצמך דרכים להסתגל לסביבה שבה אתה נמצא גם בלי לראות את שפתי החזן ובלי לשבת לידו. למשל, אתה יכול לראות בסידור של היושבים מסביבך, או למשל לראות מתי אנשים קמים כשאתה יודע את קטעי התפילה בהם עומדים. ובכלל, יש חלקים בתפילה שאתה לא חייב להצמד לקצב החזן. קפהש - רוב הדתיים שרואים אותך מכבה את מכשיר השמיעה לא עושים את זה מחוסר אכפתיות. הם עושים זאת בגלל חוסר מודעות הלכתית (אגב, ההלכה אוסרת הדלקת מכשיר שמיעה בשבת וכיבויו. מותר להחליש את כפתור הווליום עד למינימום האפשרי, אך לא לכבות. ובהקשר הזה עולה השאלה מה קורה עם מכשיר שמיעה שאין בו כפתור ווליום, אלא רק כפתור ON/OFF, אבל זה כבר דיון בפני עצמו). לגבי "התאדמות החוטים" - הדלקת מכשיר שמיעה היא, בעקרון, בדיוק כמו הדלקת אור בשבת. ולעצם העניין, לכאורה לא צריכה להיות סיבה הלכתית למנוע הנגשת מיקרופון בבית כנסת. אבל ישנן כמה בעיות שעלולות למנוע זאת: א. מראית עין - ביהדות יש ענין לאסור דברים הנעשים בפרהסיה ואפילו בסתר, במקרים מסויימים. למשל, עקרונית מותר לראות טלוויזיה בשבת כל עוד היא הופעלה לפני השבת או ע"י שעון שבת (במקרה שהשידור המוקרן לא מופעל ע"י יהודי), אבל מאחר ואדם שהולך ברחוב ושומע את הטלוויזיה לא יודע שהיא הופעלה לפני השבת - אז יש מקום לאסור. דוגמא אחרת - מזגן. כיום, כולם יודעים ששומרי שבת מפעילים מזגן באמצעות שעון שבת. במקרה זה אין שום בעיה, כי אדם שהולך ליד בית של שומר שבת ושומע את המזגן עובד, יודע שהוא הופעל ע"י שעון שבת. ובמקרה שלנו, מיקרופון בבית כנסת זה דבר שלא קיים והוא נדיר ביותר ויש בעיה רצינית של מראית עין. את הבעיה הזו ניתן לנסות לפתור בראש ובראשונה באמצעות הגברת מודעות לאביזרי עזר של לקויי שמיעה. ב. מה יקרה אם במהלך פעולת המיקרופון תהיה תקלה טכנית? יש חשש שילחץ על אחד הכפתורים ובטעות ינסה לתקן או לבדוק את התקלה. בשורה התחתונה, עוד רחוקה הדרך להנגשת בית כנסת בשבת.