"...ולפעמים להיות שלושת הקופים"- מאת עינת גבע

"...ולפעמים להיות שלושת הקופים"- מאת עינת גבע

"יחסים האתגר" - "הורים ומתאמנים "...ולפעמים להיות שלושת הקופים"- מאת עינת גבע להסיט את הזרקור מהתנהגויות מתריסות ולכוון אותו להתנהגויות נאותות. ילד זקוק להרגיש מורגש , להרגיש קיים. לדעת שרואים אותו ,מגלים אותו ולו על כוחותיו ויכולותיו. לדעת שמאזינים לו, מתייעצים איתו ושהוא ודעתו חשובים. להרגיש שמתעניינים בו, משוחחים איתו ולא רק מדברים אליו. שיחה בגובה העיניים מתוך שוויון ערך והערכה למי שהוא ומה שהוא .מתפעלים מדרכו היצירתית ,הייחודית ומספרים לו אודותיו. ילד זקוק להרגיש נחוץ ,לדעת שהוא מועיל ושמנחתו התקבלה. כל אלה הינן איכויות סביבתיות מאפשרות ומשמעותיות המצמיחות ומגדילות את הילד בפני עצמו.מבססים את ערכו ואת הדימוי העצמי שלו. ואיך מספקים את כר הצמיחה הזה? מדשנים במבט גאה, מקשיבים בהנאה, ומשוחחים בהתעניינות עמוקה. הקשר הנפלא הזה נרקם בשעות היפות כשהאווירה נינוחה, הילד משתף פעולה ואנחנו ערניים ופנויים לפתח קשר ולהעצים. השעות הקשות הן המכבידות. שעות בהן ה"גלגלים" חורקים, הבן מקלל את אחותו, הבת שקועה במחשב ולא מקשיבה לפנייתנו, הילד מדבר אל סבתא בטון שאומר "אין לי חשק לדבר איתך ,ותפסיקי לנדנד", השכנה שואלת את הילדה מה שלומה והיא מתעלמת בהפגנתיות ולא עונה, המוסיקה הבוקעת מחדרה של המתבגרת מחרישת אוזניים,אנחנו מבקשים עזרה ולא נענים. במצבים כאלה לפעמים שווה להתאמן לסגל את העמדה של "שלושת הקופים "-"לא ראיתי, לא שמעתי, ולא לדבר". ההצעה בוקעת מהשקפה פסיכולוגית בסיסית :ילדים רוצים להרגיש שייכים , וצריכים להרגיש שייכים למען התפתחותם הנפשית הבריאה, להרגיש שהם משמעותיים ובעלי ערך .ההתייחסות שלנו אליהם מזכה אותם בתחושות נשגבות וחשובות אלה. שעה שאנו נותנים להם ביוזמתנו התייחסות להתנהגות הנאותה בעיננו אנחנו מחזקים ,מטפחים ומעצימים אותה. ואילו תגובות של כעס, נזיפה, בקורת ודחייה שעה שהילדים מתריסים בדרך זו או אחרת נחוות גם היא כהתייחסות. מזווית ראייתו של הילד הוא קיבל זרקור, אור ותחושה שראו, שמעו, הרגישו והגיבו אליו. למרבה הפלא הילדים מבינים בטעות שעלו על דרך המלך האולטימטיבית. מניסיונם הם למדו שדבקות בדרך זו תמשיך ותזכה אותם בהתייחסות אישית לה הם צמאים ואותה הם צריכים כמו אוויר לנשימה. לפיכך,שעה שאנו בוחרים לאמץ את דרכם של "שלושת הקופים "אנו מגדילים במו התייחסותנו את הסיכויים שההתנהגות הפסולה בעיננו תלך ותצטמצם בהדרגה. ואילו כאשר ההתנהגות משמחת ומרגשת אותנו ,של רצון טוב ושיתוף פעולה ,נראה ונאיר, נשמע ונקדם בברכה, במילים חמות ומעריכות גאות ומצמיחות. ניתן משמעות לעשייה והערכה מגדילה מקרב לב ,בחום ובאהבה שתחזק את הערך העצמי שלו ותסלול את הנתיב להתנהגות חיובית ומיטיבה. דעתכם חשובה לי כתמיד. מחכה לכם בפורום לחלוק מחשבות, להסס, לעלות ספקות ולספר חוויות אישיות. בכבוד רב, עינת גבע . 
 
בתור אחת שמיישמת את השיטה

לאלתר היא מאוד נחמדה, פשוט לא קראתי לה בשם כזה. אני פשוט מתעלמת, זה עובר מעלי, רק שאם בעלי יש לי את הבעיה שאצלו קשה לו שזה עובר מעליו והוא מתחיל להתערב, ופה זה מתחיל לעצבן, אל תתערב הם יסתדרו לבד, או מה אתה רוצה, אמרת פעם אחת, לא עשו את מה שביקשת כאשר הם יבקשו הן לא יקבלו. אבל לבעלי קשה קשה קשה לקבל שיטות חדשות, הוא גם לועג לי לפעמים כשאני לא מתערבת, או לא עושה, אז הוא אומר שאני לא מעורבת במה שקורה בבית. מרגיז.
 
לנסות להפריד בין העושה למעשה...

שלום רב יקירתי, דברייך מלמדים אותנו שלפעמים כדאי לאמץ את הגישה גם עם בעלים. ועוד מספר משפטי הבהרה, ברשותך. הכוונה אינה להתעלם מהאדם. הכוונה היא לנסות להפריד בין העושה למעשה. לילד (העושה) אנחנו תמיד ממשיכים להתייחס, אנחנו נמנעים להתיחס,זמנית, להתנהגות המפריעה שלו.(למעשה). הנחת העבודה אומרת שהילדים מתאמנים, מפתחים את התכונות אותם אנחנו משקפים ומתפתחים על פי ההד אותו אנחנו מהדהדים. צמצום התיחסות להתנהגות מפריעה היא הדרך לצמצם אותה. ובמקביל, הגדלת התייחסות להתנהגות נאותה היא הדרך להגדיל אותה. המשיכי להשמיע קולך המרענן עינת גבע
 
למעלה