ולשאלת היום- טל רוצה שאני אשאל

[nonana]

ולשאלת היום- טל רוצה שאני אשאל../images/Emo8.gif

טוב איך היתה התגובה הראשונית אחרי שראיתם אותם בפעם הראשונה אחרי הלידה. אבל ממש לא השתי שניות.

 

[שרית של עומר ודנה]

ואוווו ואווו ואוווו אוזה שאלה - אז

ככה אני ילדתי את עומר ודנה לידת לילה עומר נולד בשעה 24:30 ודנה 13 דקות אחרי וכל זה אחרי 23 שעות צירים בבית חולים - אחרי הלידה היו לי קצת בעיות ולכן חוץ מבחדר הלידה - ההלם הראשוני. ראיתי אותם בחדר התינוקות בשעה9:00 בבןקר למחרת וווווווווווווווו חשכו עיני עומר היה היצור הכי מכוער בעולם ודנה מתוקה להפליא יש לציין כי לא ראיתי לפני זה אף תינוק בן יומו ולא ממש ידעתי למה לצפות אבל הזמן כמו שאומרים "עושה את שלו" והיום הם שני מלאכים יפיפיים הכי בעולם- כמובן אני אוביאקטיבית

 

[tsipi35]

היי NONANA ../images/Emo39.gif ותשובה לשאלתך

כל מה שאני זוכרת מהלידה (הייתי מטושטשת מאפידורל ואחרי 2 לידות ואקום) זה רק את הריח הנפלא שלהן. אני חושבת שעד היום אני זוכרת את הריח הנפלא הזה. ופשוט התפעמתי: איך יצרתי 2 דברים נפלאים שכאלו

 

[טל של 4]

אני מסרבת לענות!!!!

גם כי זה עצוב וגם כי נונאנא משקרת חחחחחחחחחחח!!! (אני מתה עליה אבל שלא תעיזו לספר לה, זה יעלה לה לראש חחחחח)

 

[טל של 4]

טוב בגלל שנרדמתם אני מספרת...

אני עונה על כל הארבעה - כי אין הפליה!!!! יואב נולד לאחר 3 ימים בחדר לידה עם אפגר ראשון נמוך ביותר והוטס ישר למח ילודים. ראיתי אותו רק למחרת ועד אז לא הפסקתי לבכות כי הייתי בטוחה שמשהוא לא בסדר. נועם היתה חוויה מתקנת.היא יצאה ישר מהבטן עם כל הג´פה שמו לי על הבטן. לפני שראיתי אותה המילדת אמרה "ואו איזה תינוקת מהממת" ואני אמרתי לבעלי "היא דומה בול לאמא שלך" זה היה נורא מצחיק כי עד היום היא דומה לבעלי שדומה לאימו. את רוני בקושי ראיתי אני רק זוכרת שבקושי הצלחתי להחזיק אותה בגלל כל המכשירים ואז עומר נכנסה למצוקה אז נתנו לי לנשק אותה והטיסו אותה לילודים. עומר כמובן גם הוברחה ממני בגלל המצוקה שהיתה לה בלידה אז לקח זמן עד שראיתי את שתיהן ממש טוב. רוני נראתה (אח"כ על נקי) כמו קיפוד היה לה מלא שיער שעמד והפנים היו כמו מולטית בעיני היא היתה מ ד ה י מ ה עומר היתה כל כך קטנטונת (הכי קטנה שלי 2900) שממש לא הישאירה רושם אבל תראו אותה היום.......חבל"ז זהו כמובן שהכל אוביקטיבי לחלוטין!!! טפוטפוטפו

 

[nonana]

טוב גם אני אענה אז ככה ../images/Emo8.gif

גם אני אענה על שלושתם. עם נעה זו היתה חויה מדהימה אחרי 6 שעות של צירים- ואו איזה צירים. (ללא איפדורל). נעה נולדה ילדה מדהימה- (היתה מכוערת) אבל חשבתי שהיא הכי יפה בעולם. הראש שלה היה בצורת קישוא הפוך. וכששמו אותה על הבטן שלי פרחתי וחשבתי שבשלב זה אני הכי קרובה לאלוהים וליכולת שלנו ליצור כאלו ניסים. טוב עם נדב ונעמה- אחרי שלושה ימים בחדר לידה- עשו לי קיסרי בקושי הצלחתי לראות אותם. אבל בחדר שהביאו לי את נדב (נעמה היתה בפגיה) חשבתי שהוא היצור הכי יפה בעולם- כך גם האחיות אמרו לי שהוא יצא מהסרטים והלב שלי לא הפסיק לפעום מאושר של לראות אותו. אני עשיתי הכל מהר כדי שאוכל לראות את נעמה בפגיה ובפעם הראשונה שממש ראיתי אותה (והיא היתה מכוערת מאד אבל מדהימה) לא הפסקתי לבכות- אבל ממש ככה לפחות 10 דקות. היא נראתה כל כך קטנה וכל כך שברירית עם כל המכשירים עליה- נבהלתי. אמרתי לבעלי שהיא נראית כמו אדם זקן עם משקל כל השנים- כך נראו לי העיניים שלה. ואני רק רציתי להרים אותה ולחבק חזק.

 

[טל של 4]

ריגשת אותי...../images/Emo7.gif

 

[keren1]

אז גם אני על שלושתם אענה

דניאל - נולדה אחרי 24 שעות בחדר לידה והעבירו אותי לניתוח מחשש לסיבוכים. ההחלטה לניתוח לא היתה קלה ועד שהגעתי לחדר ניתוח בכיתי בהיסטריה. מזל שאת הרופא הכרתי והוא בידר אותי כל זמן הניתוח והמרדים כל הזמן ליטף לי את היד ואמר "את עוד תודי לנו חכי חכי"...ואז בדיוק ב-12 בצהריים בצפצוף של החדשות יצאה דניאל לאויר העולם. איזה אושר. לקחו אותה הצידה ובדקו ומכוון ששכבתי ואפשר היה לשים לי אותה עם הבטן השכיבו אותה לידי והיא הסתכלה לי לעיניים.

חבל"ז שני ומתן - גם נולדו בניתוח אך מתוכנן מראש. אני זוכרת שהוציאו אותם ושמעתי יללדות של חתול (שיהיה לי טוב). מתן מיד אובחן עם בעיות נשימתיות. המיילדת שהיתה נוכחת באה מהמחלקה לשמירה והיא הכירה אותי. לפני שהיא הוציאה אותם היא לחשה לי באוזן "הם מדהימים והם שלך" ואז הוציאו אותם. אריק הלך עם בעלי והם הסריטו אותם במצלמת וידאו והביאו לי בערב לראות אותם. מתן היה מחובר לכל מה שהיה רק אפשר ומאד בכיתי. רק למחרת יכולתי לרדת אליהם. שני היתה כפתור קטן. 2 ק"ג כולה ומדהימה. מתן היה מכוסה בעיניים ומחובר בראש לאינפוזיה והיה לי מאד קשה. ושוב בכיתי....

 

[טל של 4]

די נווו אני שוב בוכה .... ../images/Emo7.gif

 

[keren1]

תאמיני לי אם כל הפורום הזה

יפגש ליד הכינרת ויתחיל לעלות סיפורי לידה המפלס יזנק למעלה.... מה את אומרת לארגן מפגש עכשיו בכנרת ?!

 

[טל של 4]

חחחחחחחחחחחחחחחח../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif

מתאים לי!!!!!!!!!

 

[nonana]

אויש- הרבה בכי יש כאן

זה עצוב- אבל שמח כי תראי אותם היום מדהימים

 

[ענתינה]

וואו,באמת שאלה שמעוררת רגשות

אני זוכרת שהוציאו קודם את עידן שחרחר קטן ומתוק וישר ראיתי שהוא דומה לצד שלי, ושמעתי יללות קטנות. בדיוק דקה אחרי הוציאו את רז והמצח שלו היה מקומט והוא נראה כמו סבא קטן ובלונדיני ולא הייתי בטוחה שהוא שלי בכלל.גם הוא התחיל לצווח בקצב. ישר הוציאו אותם לבעלי שהלך איתם לחדר תינוקות נשאר שם איזה שעה(כי הכיר שם במקרה את האחות)וצילם בוידאו ואני ראיתי שוב רק למחרת .(חוץ מהוידאו....). הרגשתי כזאת אהבה אליהם וקצת חשש כי הם היו כאלה קטנטנים. למחרת הביאו אותם אלי ,שניהם בעריסה אחת ופשוט התחלתי לבכות ,כמה דקות טובות.אך נראה כל כך מזמן -אבל זה היה רק לפני שנה וארבע! מדהים ,לא?

 

[אמאל]

טוב אז כך - ילדתי בניתוח קיסרי

אמיר נולד ראשון ניקו אותו שמו לו כובע כחול על הראש הביאו לי אותו לנשיקה ושמו בעריסה. נועה יצאה דקה אחריו ולא הפסיקה לבכות, כולם בחדר ניתוח אמרו לה, טוב מתוקה הבנו שאת בת די ממוש תפסיקי לבכות אחיך כבר שתק. ניקו גם אותה שמו לה כובע ורוד על הראש והביאו לי גם אותה לנשיקה. מייד ביקשתי לראות את אמיר שוב, האחות החזיקה את שניהם הביאה לי אותם לנשיקה והטיסו אותם עם בעלי למחלקה למשקל וכו´. לקראת הצהריים ביקשתי לראות את הילדים וכל הזמן אמרו לי עוד מעט, עוד מעט. בעלי, אמא שלי ואחותי באו אלי בצהריים וביקשתי מהם שילכו להביא לי את הילדים. ושוב אומרים לי עוד מעט, עוד מעט, ובנשימה אחת אחותי אומרת לי אנחנו נלך להביא רק את הבת, שאלתי למה רק אותה ? ואז הפיכית הזו אומרת לי הבן קצת קטן. אמרתי לה מה פתאום קטן הבת נולדה יותר קטנה. מה אתם מסתירים ממני והתחלתי לבכות. בעלי חיבק אותי ואמר לי שיש לאמיר קצת בעיות עם הנשימה, לכן הכניסו אותו לאינקובטור ועוקבים אחרי פעולות הלב, ברגע הזה ממש נשברתי ולא הפסקתי לבכות וביקשתי שיספרו לי את כל האמת ושלא יסתירו ממני שום דבר. כשראיתי שבעלי רגוע הבנתי שבאמת הכל בסדר ושרק רוצים לעכוב אחרי פעולות הלב. באמת בערב הביאו לי את שני הבונבונים בעריסה אחת. הם היו פשוט מדהימים. הסתכלתי עליהם והתחלתי לבכות. הרמתי את שניהם ופשוט לא יכולתי להפרד מהם. בניגוד ללידה הראשונה נקשרתי אל הקטנים האלה מייד. בכל בוקר כשהייתי נכנסתי לתינוקיה הייתי מסתכלת על אמיר ובוכה - עד היום אני לא יודעת למה ! זהו, יצא קצת מבולבל, לא ?

 

[רז2]

מחדר הניתוח אין הרבה מה לזכור

הזיכרון הכי חזק שלי הוא ששיר מייד בכתה, ורון לא הוציא הגה. ועד היום זה כך! הראו לי אותם לשנייה וזהו. כשהיגעתי לחדר שלי, בעלי הביא אותם בעריסה אחת, ונתן לי את רון להנקה ראשונה, גם מזה אני לא זוכרת הרבה, הייתי כ"כ נרגשת.... אני זוכרת שהוא היה מעוך בצד אחד של הראש ושעין אחת היתה סגורה. אחר כך קיבלתי את שיר, והיא היתה מדהימה!!! "בובת חרסינה קטנה " מייד הודיעה אמא שלי, ומיד זה הפך לכינוי שניתן לה על ידי כל אחיות התינוקיה. היא פשוט נראתה מושלמת. אחיה היסתדר עם הזמן, ואני זוכרת איך לאט לאט נפתחה העין הסגורה, והראש היסתדר... עוד דבר שאני זוכרת טוב זה ששיר כל הזמן פתחה זוג עיניים גדולות, לראות הכל. ורון העדיף לעצום עיניים ולישון. וגם זה נשאר עד היום. שיר מתעוררת משינה עירנית לחלוטין ומייד מקפצת ומנדנדת שיבואו. ואילו רון מתהפך במיטה, מתחבק עם הדובי שלו, ומעדיף להישאר שם. לא יאומן כמה בולטות תכונות האופי שאיתן הם נולדים.

 

[nonana]

ואו אילו סיפורים מרגשים../images/Emo140.gif

- ממש נהנתי לקרא אותם תודה על שיתוף הפעולה

 

[קרנושה]

אצלי זה היה מורכב אבל........

השבעתי את בעלי מבעוד מועד שיביא איתו מסרטת וידאו ויצלם את פגישתו הראשונה עם הקטנים.....אני כמובן הייתי אחרי ניתוח קיסרי, שוכבת חסרת אונים.....ואז בעלי הגיע עם מסרטת הוידאו (יש לה מסך קטן בצידה) והקרין לי את הילדים, אז ככה: ליהיא היתה מונשמת, היה ממש קשה לראות אותה...ליאור ומתי היו רבעי עופות קטנים, שחורים ונוראאאאאאאאא מכוערים.....הכי מעצבן זה שאני סחבתי אותם ואני ילדתי אותם ואני כאבתי את הוצאתם מתוכי ובעלי ראה אותם לראשונה..... יום לאחר הניתוח הלכתי לפגיה (שהיתה רחוקה מאוד ממחלקת היולדות) ליהיא כבר לא היתה מונשמת...האמת שהיה קשה מאוד לראותם.....מה גם שרף לי הצלקת והיתה לי סחרחורת.....כל כך בכתי כשחזרתי ליולדות..לא יכולתי להחזיק מעמד 5 דקות לידם הייתי מתוסכלת.....החששות היו גדולים מידיי ..שיחות והסברים ללא הרף עם הרופאים...בקיצור אני לא זוכרת חיבור מיוחד אליהם רק קושי...קושי גדול ופחדים שאין באפשרותי להביעם במילים...

 

[א י ל ת]

בכיתי.

אחרי שילדתי לקחו לי אותם. אחרי ארבע שעות באתי ופשוט בכיתי

 

[יוטל]

ילדתי ב 1:00 בלילה בערך, אחרי

כמעט 12 שעות בחדר לידה בלידה רגילה. את הראשונה הביאו לי לראות לכמה שניות, והיא נראתה לי הדבר הכי יפיפיה בעולם כוללללו. השניה יצאה ממש אחריה (משכו אותה החוצה, עם ידה האדיבה של הרופאה...) וכנראה שהיא בלעה קצת נוזלים או משהו כזה והם התעסקו איתה על השולחן נירוסטה, ואני מנסה להציץ מה הולך שם... ותופרים אותי...ואני לא מצליחה לראות כלום..רק ידיים...וראשים רכונים מעליה...אחרי דקות/שניות שנראו לי נצח נצחים הביאו להראות ל לשבריר שניה וענו לי "כן, הכול בסדר" ופשוט רצו עם שתיהן החוצה למח´ ילודים. והלב שלי התחיל לדאוג. אולי מסתירים ממני משהו. וניג´סתי אתם בטוחים שהכוווול בסדר. למחרת לא יכולתי לרדת מהמיטה בגלל האפידורל, וכמובן שאף אחד לא הביא לי אותם אליי, למי יש זמן. בעלי עדיין חורפ בבית (עבר עליו לילה קשה.....

) בקיצור, עד שלא ראיתי אותן בבוקר לא נרגעתי. שתי פיצפונות של 2.400 יפיפיות אמיתיות כמובן שהיום אני מסתכלת בתמונות ואני רואה אותן קטנטנות, שעירות ממש קופיפות. פה מושג אושר מקבל משמעות לגמרי אחרת..

 

[יושב על הגדר]

קצת באיחור אבל מוטב מאוחר מאשר...

אז להבדיל מכל סיפורי הבלהות שכאן אני מאחל לכל הנשים לידה כמו של התאומות. בשעה חמש לפנות בוקר אישתי מעירה אותי עם חשש לירידת מים בודקים כמו כל אחד עם הפדים ומחליטים ללכת לבית החולים לחדר לידה שם מאשרים ומאשפזים אישתי לא מרגישה עדיין כלום ב שש וחצי מחברים אותה למוניטור ואומרים לה "יש לך צירים" אישתי עם חיוך על הפנים אומרת לי שהיא לא מרגישה כלום. בשעה שבע וחצי אישתי מתחילה להרגיש צירים קצת אחרי תשע אישתי אומרת לי שכבר כואב לה והיא רוצה אפידורל כי זה ממש כואב ואנחנו רק בשעתיים הראשונות. לאחר כמה זמן מגיע המרדים ואומר גברת אני לא מרדים יש לך פתיחה מלאה יאללה ללדת. ואז ב תשע ארבעים וארבע מגיחה אור אני עם כל המצלמות המום לא מצליח להזיז אצבע ואז הרופאים נכנסים לפעולה כי השניה היתה במצג רוחבי הם מסובבים אותה לוחצים ו... תוך 4 דקות גם השניה בחוץ אני כולי אושר מתעשת ומתחיל לצלם אותן כל כך קטנות [יחסית] בגדול אני חושב שלקח הרבה זמן למחוק לי את החיוך מהפרצוף