ולשאלת התם של השבוע

[ח אור]

ולשאלת התם של השבוע

האם העובדה שליוצר מוערך יש מאפינים בולטים ליצירתו - שניתן לומר למשל - מאד עגנוני - וכו, זה בהכרח חיובי? אני אסביר - יוצר בכל תחום של אומנות המוערך ואין מחלוקת על טיב יצירתו - העוסק בדברים באותו סגנון קבוע באותם מאפינים, בעצם לא מחדש, ונמצא מתבוסס בחומרים דומים באמצעים דומים. יתכן שיוצר מוערך חסר סיגנון מובהק - הנוגע פה ושם כך וככה - בעצם מתעלה ומחדש??? ואולי זה לא אפשרי להיות טוב בכמה אופנים בכמה סגנונות בכמה דרכי הבעה? ואולי זה אפשרי וטוב אבל אתה מאבד את הסיכוי שאנשים יכירו אותך ויזהו יצירות שלך איתך? קחו לדוגמא קיצונית את קדישמן - שמצייר רק כבשים ומקסימום רועים - נו כבש שתים עשר - אבל כל החיים? ניתן להעריך את זה?? ולשם הדוגמא השניה - מדונה (כן היא אומנית בעיני - וגאון - הגם שהמוסיקה שהיא עושה אינה מרקיעה לגבהים ופונה למכנה משותף בינוני - היא גאון בליצור את עצמה כל פעם מחדש - היא הכל כל הזמן - (ואגב כמה מהקליפים שלה יצירות מופת). היא מפתיעה ומחדשת שוב ושוב - בוחנת סיגנונות שונים - זה יפה בעיני. טוב שאלת תם ארוכה - התמימות מעמיקה

 

[קסנדרה*]

חיים שאלת הרבה שאלות ולא אחת ../images/Emo13.gif

אשתדל להשיב לפחות על חלק. אתחיל מהסוף, (מדונה, קדישמן) אז אענה לך תשובה פסיכולוגית מעט, לפחות נשענת על חומר שלמדתי בפסיכולוגיה. לכל אדם יש כושר (כשרון) המתבטא בתחום מסוים וטוב יותר מהממוצע בהשוואה לאחרים. ובתחום זה תוכל, אם תרצה, לכנות אותו גאון. בכל אופן מדונה מצליחה בתחום הצר שלה ובתחום זה היא מצויינת (למי שאוהב ומעריך) ואותו הדבר לגבי קדישמן והכבשים שלו או יוסל'ה ברגנר והדמויות המוזרות שאני כ"כ אוהבת. (לדוגמא: כדורגלן שיכול להיות נבער מדעת, אבל יודע להיות שוער או חלוץ מצוין ולהגיע לנבחרת ישראל או אחרת - הוא מוכשר בתחומו.) ולגבי יוצר מוערך, ע"י מי הוא מוערך, ע"י המבקרים, אנשי האקדמיה וקהל המאזינים, קוראים, צופים, מבקרים בתערוכות שהוא עורך ? אני באופן אישי יכולה להעריך מאד יצירה של מישהו בלתי מוכר, ואפילו אין לו תווית של אמן עדיין, ופחות להעריך יצירות של מישהו מוכר שכל העולם ואחותו מעריכים. גם בנושא ההכרה יש הרבה מאד "פוליטיקה" ויחסי ציבור ושמור לי ואשמור לך ועוד. לכן איני מתייחסת ל"טייטל" ולא לשם, אין שם שבעיני הוא "זה ראה וקדש" אני בוחנת מהעיניים שלי, לפי הטעם שלי וכך אני מניחה, עושים מרביתנו. לפני זמן מה שוחחנו פרח ואני והעלנו את הנושא הזה: אמן מוכר וידוע, גם אם יכתוב חארטות כבר "מעבירים" לו את זה כיצירה טובה, בגלל השם שכבר מעוגן בין מובילי התרבות אצלנו או בכל מקום אחר. אני לא כ"כ מכירה את המושג "מאד עגנוני" או "ביאליקי" וכו'. לעתים סגנון כתיבה מסוים מזכיר מעט את הסגנון אבל אני מניחה שזה בא כתוצאה מקריאה מרובה של אותו משורר או בהשראה מהכתוב. חיקוי סגנון לא נחשב בעיני "עגנוני" ולעגנון אין שני - יש רק עגנון אחד, עם הייחוד שלו. ניתן כן לנהל דיאלוג עם יצירה של משורר אחר וזה יכול להיות מיוחד ויפה, עד כה, במשך 5 שנותיי בפורום נתקלתי רק ביצירה אחת או שתיים שניהלו דיאלוג כזה (אחת מהן של קאיה) את האחרת, אם הייתה איני זוכרת. לא קיים יוצר שיש לגביו קונצנזוס - אפילו לא לגבי ביאליק המשורר הלאומי - כך שאני לא מתייחסת לשורה שכתבת שיש יוצר שאין חולקים עליו וכו'. בתחום השירה אפשר לכתוב בכמה סגנונות ולהצליח, נכון שישי איזה "משהו" שמאד מאפיין את המשורר בכל הסגנונות, אבל עדיין ניתן לזהות את השוני ולהבדיל בין הסגנונות השונים. ראה דוגמא, ביאליק כתב בסגנון די אחיד וכתב קלאסיקה, פואמות וגם שירי ילדים ופזמונות לילדים. לעמיחי, שירים שאני קדה להם קידה עמוקה שהם שירה קלאסית איכותית ויש לו שירים פרוזאיים, מספרים ומתארים מצבים ותמונות ואני לא בדיוק רואה בהם שירה קלאסית - אבל עדיין מעריצה את עמיחי (לגביו אני לא אובייקטיבית). קסנדרה

 

[aiziq]

קסי אני התכתבתי עם אלתרמן גם

נָתָן יָקָר, נָתָן יָקָר, נְתִיבֵי לָשׁוֹן שֶׁפָּקַחְתָּ לָאֹרֶךְ נִסְתַּיְּדוּ כִּכְלֵי דָּם חוֹלִים, נִכְחֲדוּ מִנּוֹפֵינוּ עֵצִים הַנּוֹשְׁמִים בַּיְּקוֹד פְּרִיחָה וְצִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים שֶׁהוֹתַרְתָּ כְּמִנְחָה, אֲסוּרִים הַיּוֹם לְמַאֲכָל עוֹלָלִים. נָתָן יָקָר, אוּלַי יֵשׁ עוֹד מִי שֶׁקּוֹפֵא כְּמוֹ שִׂמְחָה, אַךְ לִבְכּוֹת מֵרֹב תּוֹחֶלֶת כְּבָר לֹא רוֹצִים. איציק.

 

[aiziq]

חיים אני מנסה להשליך משאלתך לענייני

הפורום- ובעצם אני עאנה לשאלה שלא ממש נשאלה: אני חושב שמוטב לשלוח יד לכל מיני כיוונים, להתאמן בסגנון כזה או אחר, להרחיב את היריעה. תאר לעצמך כמה משעמם יהיה לקרוא ספר שירה שבין דפיו כאילו הונח נייר קופי. כשם שצריך להיות גיוון בנושאי הכתיבה כך אפשר שיהיה גיוון בסגנונות הכתיבה.אבל אני מכיר בכך שלא כולם מסוגלים או רוצים. ולמען האמת גם אני לא רוצה למשל, לכתוב בסגנון הרזה, שכה רבים כיום עשוהו לסגנונם,-זה לא מעניין אותי. אבל לשם ההתנסות כתבתי שניים או שלושה גם מאלו. איציק.

 

[קסנדרה*]

איציק גם אני "פניתי" למשוררים בשירי

(לבוקובסקי, אנה אחמטובה, נרודה, זלדה ועוד אחרים.) זה בעיני לא נחשב לכתוב "עגנונית", זו פנייה ככל פנייה כמו לפנות אל אלוהים, או לנסיך הקטן. רק על צינסקי ניתן לומר שהוא כותב כמעט "בוקובסקאית", אבל רק כמעט

קסנדרה

 

[aiziq]

אההה נכון ../images/Emo13.gif

 

[milim]

סגנון

חיים, שאלה יפה! לדעתי קיים סגנון של סופר, לפעמים כשהוא כבר מוכר וידוע ולפעמים עוד לפני . כשאנחנו אומרים בסגנון פוקנר או סארמגו או עגנון, מי שקרא את יצירתם מבין למה הכוונה. האם זה בהכרח טוב או חיובי? לא תמיד. יכול להיות סגנון שלא ידבר אל הקורא. מכירה אנשי ספר שלא מסוגלים לקרוא את סרמגו בגלל אריכות המשפטים וחוסר סמני הפיסוק או הבלבול של מי הדובר מבין הדמויות. עבור אחרים זהו גורם משיכה. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא פתח סגנון והיום מי שיכתוב בצורה זו יכלל בסגנון הסרמגואי או במקרים בודדים ינהל דו-שיח עם הסגנון והכותב. לא יודעת בשירה אבל באמנות פלסטית קיים אותו עקרון. יש סגנון פיקאסואידי למרות שפיקאסו ניסה ורענן בכל כך הרבה תחומים. עצם הסגנון לא כבל אותו. לגבי התנסויות באמנות- בהרבה מקרים גם כשהאמן מנסה ומתנסה בתחומים שונים לגמרי(מארסל דושמאפ למשל ) כשמסתכלים על היצירה בכללותה בסך הכל יש משהו משותף- מעניינים אותם דברים ומפותחים מנקודות שונות. אני לא חסידה גדולה של קדישמן אבל בלצייר כבשים כל החיים אפשר עדין לחדש. מנסה להגיד שעל אף קיום סגנון, לא ברור שהוא כובל. מצד שני, התנסויות חדשות ובדיקת גבולות האמנות - מעניינים ומסקרנים ואולי בעתיד יצרו סגנון.

 

[ח אור]

כרגיל תשובות כה יפות - ואני אחדד-

לדעתכם - יוצר מוערך יותר בשל סיגנון מגובש אחיד ומזוהה - או מוגבל יותר ומוערך פחות (לדעתכם האישית) מיוצר לו הרבה סגנונות ופנים? זה

או

 

[aiziq]

../images/Emo31.gif

 

[ח אור]

האמת שניסחתי את השאלה

בצורה מסורבלת ולא יכול להישתמע לשני פנים הבהר איציק

 

[aiziq]

הרחבה ../images/Emo13.gif

לדעתי הרב גוניות מוסיפה ומעניקה יתרון- אבל לא על חשבון האיכות. גם משהו טוב נמאס אחרי כמה זמן כמו להיט שנטחן בגלגל"ץ. קיבוע בסגנון יכול לשעמם אותי, אולם אם ההתפרשות לכמה כיוונים מניבה תוצאות בינוניות, הרי שגם בזה טעם לפגם ולשעמום. בקיצור אותי קשה לרצות

( גם לי קשה עם עצמי

) איציק.

 

[טאסנים]

שאלה קשה, אני לא חושבת

שסיגנון מגובש מעלה או מוריד, קל מאד לזהות את הסיגנון של סרמגו זה לא מפריע לי ,להיפך אני נהנת לחזור למקום המוכר, האהוב. לעומתו ז'ורז' פרק מתנסה במבחר עצום של סיגנונות, לעיתים הוא אף מתבסס על שיעתוק של סיגנונות קיימים, כדי לדבר עם היוצר המקורי. האם הריבוי גורע? להיפך. ושאלה שלא קשורה שמופנת אליך ואל מילים- האם קדישמן באמת לא חרג מהכבשים?

 

[ח אור]

לצערי הוא לא חרג מהכבשים (בציור

כי בפיסול יש לו כמה חיות אחרות) - והם מאד דומים אחת לשניה (בכמה הוא הוסיף רועים).

 

[דק1]

חיים

לדעתי חל בילבול מה בדיון. הכבשים אפשר שיהיו הנושא. אופן השימוש במברשות, בחירת הצבעים, בחירת הרקע ועוד הם הסיגנון. לשאלתך המקורית( מה עדיף ריבוי סיגנונות או...), לדעתי אין לדבר השפעה. יש מסעדות המציעות כמעט רק מאכל אחד (לדוגמא חומסיות) אחרות מציעות מגוון רב. אם כל אחת מהן שואפת למצוינות מקפידה בחומרי הגלם, בבישול, בהגשה וכו',הרי שתיהן טובות. אם שתיהן טובות אפקוד את שתיהן, יחד עם זאת מטבע הדברים ,היות ואני אוהב לגוון, אבקר יותר במסעדה בה אפשרויות הבחירה רבות יותר. כך אצלי בעניני מזון מכל סוג. מקווה שהייתי מספיק ברור בתשובתי.

 

[ח אור]

דק ברור לחלוטין-ואפילו אני מסכים

 

[milim]

יפה כתבת דק

 

[milim]

טאסי, בנוגע לכבשים

וקדישמן- לא אומר שלא עשה דברים אחרים כמו הפסל של שלושת העגולים מפלדה ליד היכל התרבות או הפסלים לפני רחבת המוזיאון אבל הסגנון שהוא מוכר בו נשאר. צורת הציור לא השתנתה והפכה בעיני יותר ליצירת הדפסים יפים מאשר אמנות.

 

[טאסנים]

תודה , חיים ומילים.

 

[ח אור]

אני אוסיף ואומר שמתוך הכרות אישית

איתו - הוא לא צייר שום דבר אחר - ואת הציורים שהוא מנפק - עושים תלמידיו תחת סקיצה של כיבשה זו או אחרת

 

[טאסנים]

כן, אבל זכורה לי פעם אחת ויחידה

בה העז וצייר טלה?!