כמה מילים על נפילה.
תחילה הייתי רוצה לצטט לך קטע מתוך עליסה בארץ הפלאות. "או שהבאר הייתה עמוקה מאוד,או שהיא נפלה לאט מאוד,כי היה לה שפע של זמן להתבונן סביבה תוך כדי נפילה,ולתהות על מה שיקרה עוד רגע. בתחילה ניסתה להיסתכל למטה ולברר לאן היא מגיעה,אבל היה חשוך מכדי לראות משהו:אחר כך התבוננה בדפנות הבאר,והבחינה שהן מלאות בארונות ומדפי ספרים: פה ושם ראתה מפות ותמונות תלויות על ווים.היא חטפה צנצנת מאחד המדפים בחולפה.התוית שעליה אמרה "ריבת תפוזים",אבל לאכזבתה הרבה הצנצנת הייתה ריקה.היא לא רצתה להשליך אותה פן תהרוג מישהו למטה,אבל הצליחה להכניס אותה לתוך אחד הארונות שחלפה על פניו תוך כדי נפילתה. "טוב" חשבה אליס בליבה "אחרי נפילה כזאת,כבר לא אתרגש גם אם אתגלגל מכל המדרגות!איך שכולם יתפעלו ממני בבית!הרי לא אפצה פה גם אם אפול מראש הגג! ...מטה,מטה,מטה.האם הנפילה הזאת לא תסתיים לעולם? כאשר הייתי ילד קטן היה חלום אחד חוזר בעקיבות בחיי.הייתי חולם שאני נופל מבניין,נופל ונופל.תמיד הייתי מקיץ לפני סוף הנפילה. ברגע שהייתי פוקח את עיני גיליתי את עצמי מחוץ למיטה ממנה נפלתי. הייתה לי מיטה צרה וקטנה וכאשר הייתי מתגלגל בה מצד לצד בשעת חלום רע,תמיד בסופו של דבר הייתי נופל. סוף הנפילה אצלי תמיד הייתה "במציאות" ולא בחלום,כי בשעה שחלמתי על הנפילה חשתי תמיד כי האדמה שאליה אני נופל מתרחקת ממני ביחס ישר למידת ההתקרבות שלי אליה בנפילה. אף על פי כן הרגשתי שאני נופל.אני יודע.זאת הייתה נפילה.כל אחד יודע מהי ההרגשה של לפול,לאבד את שיווי המשקל באופן פתאומי,האדמה נשמטת,איננה, אולי לא הייתה שם מעולם,לצנוח ללא מצנח,לחוש באימה ,בחרדה,לפול. מי לא מכיר זאת?נו,מן הסתם יש אנשים שמכירים זאת יותר.הם הולכים ברחוב, פתאום בבת אחת ערפול חושים והם נופלים,או אלה החיים באזור של רעידות אדמה ופעילות וולקאנית ייצרית קדחתנית ואלימה הרוחשת מתחת לפני השטח ולפתע,אימה, האדמה נפערת ואפילו לא הייתה איזו שהיא הודעה מראש.איזה חוסר צדק,היכן ההתחשבות?הכל מתרסק,נשבר,מתנפץ.וכבר השורדים הופכים פליטים המתמודדים עם התוצאות.מה הם יכלו לעשות?כל מה שהם ביקשו היה לחיות והנה פתאום האדמה כועסת,מתרתחת,רוקעת ברגליה ורושפת אש ותימרות עשן. ויש כמובן את אלה שנהנים לפול,כל עוד יש להם מצנח והם יכולים להנות מן הנוף המרשים תוך כדי הנפילה.כמובן שאפילו הם שמחים בסופו של דבר לנחות על האדמה האיתנה והרכה. אם כך,איזו תקווה יכולה להיות לזה שנופל? 1)להאמין שהנפילה שלו היא יחסית ולעולם הוא לא יגיע לתחתית ואולי אפילו יתרגל לתחושת חוסר המשקל כמו האסטרונאוטים בחלל. וכי מה הוא סבלנו לעומת סבל העולם?מה?וכי לא ניתן לראות את זה כאן בפורום? 2)להאמין שהוא חולם.למה לא?מימלא החיים דומים לחלום. תוך כדי נפילה הוא יוכל לחפש פירושים לחלום,למצוא משמעות, להוציא ולהחזיר צנצנות ריבה(להתחשב בזולת ולא לזרוק אותם סתם כך למטה על ראשי הבריות המסתובבות חסרות דאגה)ומי יודע,אולי יום אחד הוא יגלה שהוא בעצם לא נופל יותר,שהוא חלם חלום בתוך חלום ועכשיו הוא שוב מסתובב בקרב בני האדם כאחד מהם,צועד עם שתי רגליו מסופק בחלקו עלי אדמות,שולח שורשים חדשים וחוטרים וענפים? למה לא? לצערי הרב אינני יכול להוכיח לך כלום.עולמם של בני אדם מתבסס עד היום או על אקסיומות מדעיות או על אמונה ועיקריים דתיים. ולאדם יש גם רגש והוא תמיד רצה לקפוץ בבת אחת מעבר לספק ולאי הוודאות ולאחוז את הלא ניתן לאחיזה בידיו.יש דברים שהם רוח,מים זורמים. איננו ממש יכולים לאחוז בהם,להכיל אותם במלואם,אולם אנו זקוקים להם,טוב שהם קיימים,הם חלק מובנה מאיתנו ולא ניתן להתעלם מהם. התקווה היא אחד מאותם דברים.כשאדם מקווה זה אומר שהוא רוצה לחיות. אפילו כאשר הוא מיואש.אם יש תקווה,אזי יש חיים. הלכת לפסיכיאטר לקחת פרוזק(או סרוקסט)או מה שלא יהיה?נו,אתה רוצה לחיות. אתה עושה מעשים.הכימיקלים לא עוזרים?נו,אז מה?הם אינם עוזרים כפי שהיית רוצה שהם יעזרו,משום שבנית עליהם ציפיות גדולות מידי, וכתוצאה מזה הייאוש מנצל את ההזדמנות כדי להכניס לך סנוקרת. הכימיקלים עוזרים אמנם,עד רמה מסויימת.הם לא הפכו אותי למאושר, אני משתדל לפעמים בתקופות מסוימות לא לקחת אותם בכלל,אולם בתקופות אחרות הם עדיין עוזרים במידה מסויימת. אדם שגומר את כל העניין ברגע אחד אינו זוכה בשום תהילה,אולי באיזו הודעה צדדית קטנה ומצהיבה בעיתון ואחר כך כל העניין ישקע בתהום הנשייה.וכמובן,כל ההקצבה החודשית לא תגרום לך בכלל להרגיש הכי טוב שבעולם.אני מפציר בך,אל תעלה על דעתך אפילו לנסות. ממני האיש שרוצה לחיות ולכן התחיל גם לכתוב בפורום זה.
