ומה אני עושה הלאה.

[Shusho]

ומה אני עושה הלאה.

אני יודעת שיש לי את האפשרות לצאת לבית השאנטי או לצאת למקום אחר שאמצא לעצמי אם אצטרך. אבל אני גם יודעת שאני אתפרק, פחות או יותר, כי אין לי משהו שייצב אותי נפשית וגם ככה קשה לי עכשיו במסגרות האחרות שלי. אז אני נשארת בבית. אני לא יודעת אם אצליח להוציא מעמד של חיילת בודדת, אבל אם אצליח.. אלוהים אדירים אני חיה בכל כך הרבה פחדים... הניתוק הסופי מאמא, ובכל זאת מהמקום שבו אני גדלה.. מהבית שלי.. מהחדר... איך אני מתנתקת ככה מהחיים שלי? וזה כאילו להצהיר סופית, עד הסוף, שהבית שלי דפוק לגמרי ואין לי משפחה. כי אבא מתקשר פעם בכמה חודשים ומספר שקרים ויש לי חצי אחות מנישואים שניים של אבא שאני מדברת איתה פעם בכמה חודשים ואני יודעת מה עובר עליה רק כי אני עוקבת אחריה בבלוגים... (ותודה עומרי, שלימדת אותי להיות סטוקרית

).איך עושים כזה דבר? אין לי כמעט חברים, המסגרת או התמיכה הרגשית היחידה שלי בחיים כמעט היא החבר שלי... וכמה שהוא מושלם - אני לא יכולה להסתמך רק עליו וקשה לי עם עצמי. איך אני מתנתקת מהחיים שלי ככה? אולי עדיף להשאר את השנתיים האלה בצבא כאן בבית ולהעביר אותן ולעבור לגור לבד כשאוכל לממן את עצמי, איכשהו?

 

[דללה]

אם לא טוב לך בבית,

אני לא בטוחה שיש סיבה שתישארי שם. אני מבינה שזה ניתוק מוחלט מאמא שלך ומהמקום בו גדל וחיית. אבל זאת החלטה שאת צריכה לעשות עם עצמך ולחשוב טוב טוב מה את באמת רוצה ומה באמת יעשה לך טוב ולא מה יעשה טוב לאחרים.

 

[Shusho]

זהו, אני לא חושבת על אחרים-

אני לא יודעת אם זה טוב לי.. כלומר בכל זאת זה ניתוק מהחיים שלי לחלוטין. ואני מפחדת לעשות את הטעות כי זה לא ממש הפיך.

 

[דללה]

בגלל זה את צריכה לשבת עם עצמך

ולחשוב טוב טוב על הצעד הזה.

 

[עומרי האוזר]

על לא דבר.

אני אדבר איתך במסנג'ר.