ומה דעתכם על הטקסט הזה?
"מהו הנושא של הבחירות האלה?
הבזבוזים בבית רוה"מ? – נו באמת...
אנחנו או הוא? הוא או אנחנו? – שטויות והבלים!
פתאום 'צוק איתן' כבר לא כזה ניצחון מזהיר? – הרי כולם (119...) תמכו בהכלה במקום הכרעה.
אז על מה הבחירות האלה?
חברי ארז ניר – הביא לתשומת לבי נקודה מעניינת.
המילה הדומיננטית ביותר בבחירות האלה היא - 'ציונות'.
אלה קוראים לעצמם 'המחנה הציוני'.
אלה פוסלים את שופטי פרס ישראל כי אינם ציוניים מספיק.
פתאום היתה לציונות עדנה, כולם מתגדרים בה.
מהי אותה ציונות?
הציונות היא תנועת שחרור לאומית שהחזירה את עם ישראל להיסטוריה מתוך ניסיון להגדירו מחדש כעם ילידי.
"בארץ ישראל קם העם היהודי" – נאמר בפתיחת מגילת העצמאות – וכל ילד יודע שזהו שקר מוחלט.
ממש כמו ה"פלסטינים", גם הישראלים נאלצו להמציא לעצמם היסטוריה חדשה, בכדי לייצר בארץ ישראל – עם חדש...
אך באמת התהליך היה הפוך – המצאת הישראליות היא שהובילה להמצאת הפלסטיניות.
כי יש עוד דבר שכל ילד יודע – ביום שבו חלילה וחס תושמד ישראל, באותו רגע יעלם מהעולם גם ה"עם הפלסטיני".
לא שחרור הארץ היתה מטרת הציונות, הבריאה המחודשת של העם הישראלי – היתה מטרתה.
בריאה מחודשת של עם ישראלי, במקום(!) העם היהודי. (לכן אין מצב שבג"צ לא יחזיר את זועבי לכנסת שכן אז נישאר חלילא כנסת של יהודים בלבד, והקונספציה הישראלית תעמוד בסכנה).
לכן צודק השמאל בנטלו את כתר הציונות. תהליך אוסלו ומסירת יש"ע, לא היו תהליכים אנטי ציוניים. ארץ ישראל היא כלי לצורך יצירת הזהות הציונית החדשה.
עד מלחמת יום כיפור כבשנו שטחים בכדי לייצר את הישראליות החדשה ("עדיפה שארם-א שיח על שלום" – משה דיין) ומשהתברר לנו שכיבוש הארץ לא מוביל להכרת השכנים בזהות הישראלית/ציונית החדשה, עברנו למסירת הארץ (בהובלת אותו דיין) בניסיון להשיג את ההכרה הזו.
בין כך ובין כך – עבור הציונות הארץ היא כלי, לא מטרה.
המטרה היא לנרמל את עם ישראל באמצעות זהותו החדשה.
להפוך אותו לעם ככל העמים המוצא את מקומו ביניהם.
לכן בצדק מכנים עצמם בוז'י, ציפי, ושובל השמאל הרדיקלי שחבר אליהם – 'המחנה הציוני'.
והימין? במה הוא שונה?
הוא לא...
גם הימין פועל בדיוק מתוך אותה תודעה ציונית שכל עניינה עם ככל העמים המוצא את מקומו בין האומות.
(place among the nations "מקום בין האומות" – שם ספרו של נתניהו)
הימין פועל מתוך אותה תודעה –
רק תמיד במגמה אחת לאחור.
במקום שבו בוז'י היום,
שם יהיה ביבי מחר,
והציוני דתי – מחרתיים.
וכולם רבים מי יותר ציוני...
לאף אחד מהם אין רלוונטיות למציאות חיינו משום שכולם תקועים עם ערכי תנועות השחרור של המאה ה19, בתוך מציאות שזוקקת משהו אחר לחלוטין.
כי מה לעשות, העולם התקדם קצת, ומים רבים זרמו בנהר הריין מאז השקיף אליו הרצל מן המרפסת בבאזל. מאז מלחמת העולם השניה.
הלאומיות כבר לא כל כך מושכת... הקולוניאליזם הפך למילה המגונה ביותר- ומה הפלא שהעולם כל כך שונא את מי שמתעקש להיות בדיוק זה!
די! כבר השתחררנו, רוב היהודים כאן, השאר בדרך ואיש אינו מונע זאת מהם.
במקום לייצר זהות ישראלית/ציונית שמסוכסכת עם היהדות – עלינו לייצר ישראליות יהודית הומוגנית, מודרנית ורלוונטית.
כשנגיע להרמוניה הזו – נגיע גם לשלום עם השכנים".
"מהו הנושא של הבחירות האלה?
הבזבוזים בבית רוה"מ? – נו באמת...
אנחנו או הוא? הוא או אנחנו? – שטויות והבלים!
פתאום 'צוק איתן' כבר לא כזה ניצחון מזהיר? – הרי כולם (119...) תמכו בהכלה במקום הכרעה.
אז על מה הבחירות האלה?
חברי ארז ניר – הביא לתשומת לבי נקודה מעניינת.
המילה הדומיננטית ביותר בבחירות האלה היא - 'ציונות'.
אלה קוראים לעצמם 'המחנה הציוני'.
אלה פוסלים את שופטי פרס ישראל כי אינם ציוניים מספיק.
פתאום היתה לציונות עדנה, כולם מתגדרים בה.
מהי אותה ציונות?
הציונות היא תנועת שחרור לאומית שהחזירה את עם ישראל להיסטוריה מתוך ניסיון להגדירו מחדש כעם ילידי.
"בארץ ישראל קם העם היהודי" – נאמר בפתיחת מגילת העצמאות – וכל ילד יודע שזהו שקר מוחלט.
ממש כמו ה"פלסטינים", גם הישראלים נאלצו להמציא לעצמם היסטוריה חדשה, בכדי לייצר בארץ ישראל – עם חדש...
אך באמת התהליך היה הפוך – המצאת הישראליות היא שהובילה להמצאת הפלסטיניות.
כי יש עוד דבר שכל ילד יודע – ביום שבו חלילה וחס תושמד ישראל, באותו רגע יעלם מהעולם גם ה"עם הפלסטיני".
לא שחרור הארץ היתה מטרת הציונות, הבריאה המחודשת של העם הישראלי – היתה מטרתה.
בריאה מחודשת של עם ישראלי, במקום(!) העם היהודי. (לכן אין מצב שבג"צ לא יחזיר את זועבי לכנסת שכן אז נישאר חלילא כנסת של יהודים בלבד, והקונספציה הישראלית תעמוד בסכנה).
לכן צודק השמאל בנטלו את כתר הציונות. תהליך אוסלו ומסירת יש"ע, לא היו תהליכים אנטי ציוניים. ארץ ישראל היא כלי לצורך יצירת הזהות הציונית החדשה.
עד מלחמת יום כיפור כבשנו שטחים בכדי לייצר את הישראליות החדשה ("עדיפה שארם-א שיח על שלום" – משה דיין) ומשהתברר לנו שכיבוש הארץ לא מוביל להכרת השכנים בזהות הישראלית/ציונית החדשה, עברנו למסירת הארץ (בהובלת אותו דיין) בניסיון להשיג את ההכרה הזו.
בין כך ובין כך – עבור הציונות הארץ היא כלי, לא מטרה.
המטרה היא לנרמל את עם ישראל באמצעות זהותו החדשה.
להפוך אותו לעם ככל העמים המוצא את מקומו ביניהם.
לכן בצדק מכנים עצמם בוז'י, ציפי, ושובל השמאל הרדיקלי שחבר אליהם – 'המחנה הציוני'.
והימין? במה הוא שונה?
הוא לא...
גם הימין פועל בדיוק מתוך אותה תודעה ציונית שכל עניינה עם ככל העמים המוצא את מקומו בין האומות.
(place among the nations "מקום בין האומות" – שם ספרו של נתניהו)
הימין פועל מתוך אותה תודעה –
רק תמיד במגמה אחת לאחור.
במקום שבו בוז'י היום,
שם יהיה ביבי מחר,
והציוני דתי – מחרתיים.
וכולם רבים מי יותר ציוני...
לאף אחד מהם אין רלוונטיות למציאות חיינו משום שכולם תקועים עם ערכי תנועות השחרור של המאה ה19, בתוך מציאות שזוקקת משהו אחר לחלוטין.
כי מה לעשות, העולם התקדם קצת, ומים רבים זרמו בנהר הריין מאז השקיף אליו הרצל מן המרפסת בבאזל. מאז מלחמת העולם השניה.
הלאומיות כבר לא כל כך מושכת... הקולוניאליזם הפך למילה המגונה ביותר- ומה הפלא שהעולם כל כך שונא את מי שמתעקש להיות בדיוק זה!
די! כבר השתחררנו, רוב היהודים כאן, השאר בדרך ואיש אינו מונע זאת מהם.
במקום לייצר זהות ישראלית/ציונית שמסוכסכת עם היהדות – עלינו לייצר ישראליות יהודית הומוגנית, מודרנית ורלוונטית.
כשנגיע להרמוניה הזו – נגיע גם לשלום עם השכנים".