ומה דעתכם על תרופות?

[אנה חדשה]

ומה דעתכם על תרופות?

הרופא ממש לוחץ, שזה יעזור לו להתפקס, שזה גם יעזור לו פסיכולוגית להתחזק כי כן יוכל להשיג את המטרות, וגם לא יצטרך לעבוד קשה כדי להתגבר על המגבלה.
לי קשה לקבל את זה כי הוא די מצליח, בעיני. תלמיד טוב, נכון שמפוזר קצת, מבולגן קצת, אימפולסיבי קצת. אבל הכל קצת. ובכל זאת, מדובר בסמים.
מצד שני, כשכואב לי הראש, אני לוקחת תרופה למרות שמצליחה לתפקד גם עם הכאב. אז למה להקשות עליו?

 

[מלאת תקוות]

אני ממש נגד התרופות

גם לא לוקחת כשכואב לי הראש

יש לי ילד בגן חובה ממש ממש עם בעית קשב.
הוא עולה לכיתה א' השנה.
אין לי מושג איך הוא ילמד

נורא פוחדת שלא תהיה לי ברירה...
כבר מכינה את עצמי שאצטרך לעשות איתו שיעורי בית כל יום כד לדחות עד כמה שאפשר את התרופות...

 

[אנה חדשה]

למה?

אם זה עוזר

 

[מלאת תקוות]

פוחדת מתופעות לוואי

כל תרופה פוגעת במשהו. לפחות בכבד.
ולתת באופן קבוע לילד מתפתח - לדעתי זה לא ממש טוב

 

[אנה חדשה]

מסכימה

אבל מה הפתרון? במקרה שלנו הילד מתוסכל כי לא מצליח לתפקד ב 100 אחוז מהיכולת. והוא ילד נבון, הוא קולט שיש בעיה.

 

[TikvaBonneh]

פיתרון

יש כמה דברים שיכולים לעזור לADHD. מנתחת התנהגות יכולה לבנות תכנית כלכלת אסימונים, אבל צריך שיתוף פעולה של המורה בבית הספר.
פעילות גופנית עוזרת בדרך כלל, ביחוד אם היא ממש לפני הלימודים.

 

[מלאת תקוות]

בנוסף למה שתקווה רשמה

הייתי עוזרת לו להכין שיעורי בית, כלומר עוזרת לו לשבת ולא להתפזר, למקד אותו.
ואולי לומדת טכניקות איך לעזור בלי תרופות, בדומה למה שתקווה כותבת.

חוץ מזה אני יודעת שריטלין לא חייב להיות תרופה קבועה. אפשר למשל לקחת רק לפני מבחן. ואז הנזק ממנה יהיה מינימלי. וגם התוצאה יחסית משמעותית.
אני בעצמי סובלת מבעית קשב. ולא לוקחת תרופות....

 

[אנה חדשה]

אין לו בעיה מיוחדת בלימודים

נראה לי. נראה לי דווקא מחוץ ללימודים יש יותר בעיה.

 

[TikvaBonneh]

מחוץ ללימודים ריטאלין לא יעזור

גם אני התחלתי ככה עם יותם. נתתי לו ריטאלין כי היו לו קשיים חברתיים. זה בכלל לא נועד לזה וזה גם לא עזר.
ריטאלין עוזר רק להתרכז בלימודים. בשאר התחומים הוא במקרה הטוב לא מזיק.
ותרופות אחרות ממש לא הייתי נותנת לילד לפני גיל תיכון.
כלומר נתתי ליותם אבל אני מצטערת שעשיתי את זה.

 

[אנה חדשה]

המליצו לו על קונצרטה

והקשיים החברתיים לא נובעים מאוטיזם אלא מאימפולסיביות וחוסר ביטחון על רקע בעיות קשב. זה מה שהרופא טוען. אז לכאורה זה אמור לעזור. לא יודעת, לי בעין לא מקצועית המצב לא נראה חמור. אבל מה אם אני טועה?

 

[TikvaBonneh]

ריטאלין

זה בדיוק מה שהרופא המליץ ליותם, לטיפול בקשיים החברתיים.
החדשות הרעות הן שהאפקט היה מזעזע.
היו לו התקפי זעם אלימים, אז הלכנו לפסיכיאטרית מנהלת מחלקה והיא העלתה לו את המינון אז הוא הסתגר בחדר לא רצה לצאת בכלל לא לבית ספר לא לחוגים לא לחברים.
החדשות הטובות הן שהבעיות הופיעו מיד.
למה זה טוב?
כי אם תחליטי שאת רוצה לנסות קונצרטה תוכלי מיד לראות את האפקט, ואם יש בעיות להפסיק.
אם האבחנה נכונה והקשיים נובעים מADHD, אז אני מאמינה שהקונצרטה תעזור.
אצל יותם הסיפור שונה, הקשיים נבעו מASD
אם

 

[dina199]

הוא לא צריך לקלוט שיש 'בעיה'.

ואם יש קשיים יש כל מני אפשרויות להתמודד איתם (כולל תרופות אם אין אפשרות אחרת).
השאלה למה אתם מתכוונים ב '100 אחוז יכולת'? איך תדעו שהוא יגיע ל 100 אחוז האלה? וגם צריך לתת לגיטימציה לפחות מ 100 אחוז. בחיים לשום דבר אין 100 אחוז

 

[dina199]

הכל תלוי בעוצמת הקשיים.

אם ממש אין ברירה , אז לוקחים תרופות. וצריכים גם להיות מודעים לתופעות לוואי.
אבל אם המצב סביר ואין שום דבר מיוחד, באמת אין צורך.

 

[TikvaBonneh]

זה לא אותו דבר

לקחת כדור מידי פעם זה לא אותו דבר כמו לקחת תרופה כל יום, ולתת תרופה לילד זה לא כמו לקחת בעצמך.
בכל אופן, אין לי דיעה גורפת על כל התרופות.
אם מדובר על ריטאלין ונגזרותיה, יש הרבה ילדים שזה עוזר להם.
אצל ילדים עם נטיה לדיכאון וחרדות זה עלול להגביר אותם.
מציעה לנסות בזהירות ולשים לב מה קורה

 

[dina199]

יש הבדל בין כאב ראש לבין כל ה'קצת'ים שאמרת.

כאב ראש זה לא דבר קבוע (במצבים רגילים) לכן לוקחים כדור נגד כאב ראש 'פעם ב...' כשהראש כואב וזה בלתי נסבל.
אבל תרופות קבועות זה אכן סמים. אז אם הם נועדו לפתור בעיה קשה ורציפה, זה מוצדק.
ואם את מרגישה שהכל סך הכל בסדר, אז באמת אין שום צורך בתרופות.

 

[אנה חדשה]

אני לא סומכת על עצמי

אני לא רואה בעיה מיוחדת. אבל אולי היא קיימת? ופוגעת קשות בילד? בכל זאת, פנינו לאבחן אותו רק בגיל 11. וגם זה רק בגלל האבחון של אחיו.

 

[dina199]

תתחילי לסמוך על עצמך

אין שליטה על רגשות. אם מרגישים משהו אז זה מה שמרגישים.
וגם אני עשיתי איבחון לבת שלי רק אחרי האיבחון של הבן (הוא היה בן 14 והיא בת 15). מסיבה פשוטה - תמיד התעסקנו רק איתו בגלל הקשיים הרציניים שלו והיא תמיד 'הסתדרה'. ז"א אני תמיד אמרתי לאנשי מקצוע שגם לה יש קשיים, אבל מאחר ומצבה היה יותר 'קל' הם לא התייחסו. גם זו סיבה שאני לא מאמינה בצורה עיוורת באנשי מקצוע. בהרבה מקרים נעשיתי יותר 'מקצועית' מהם. וההחלטה על האיבחון של הבת הייתה שלי בלבד.
"