תראי מה כתבת למעלה...
הכל שאלה של בחירה, נכון? לחץ? את רוצה להיות בלחץ או רוצה להיות שקטה? לתמיד? אני חושבת הידיעה הזו שהיה או יש סרטן גורמת להסתובב עם עננה קטנה מעל הראש. חשבתי על זה לפני כמה ימים (היתה לי ביקורת, אז כבר פיתחתי סימפטומים...) שזו מחלה די מעצבנת כי בעצם אין מה לעשות חוץ מלשבת ולחכות שזה יתחיל ואז לטפל. הרי אפילו אם עשינו את הצעדים והשינויים שלדעתנו היו נדרשים לנו כדי לעשות איזשהו שינוי בחיים שמבחינתנו היה הרסני או מסוכן לבריאות אין ארובות שמה שעשינו הוא נכון או מספיק. למרות שזה יכול להיות הריפוי הטוב והנכון מכולם, הרי שאין לו מדדים ורק השנים שעוברות יכולות להיות כלי למדד אם אכן מה שעשינו היה נכון עבורנו. מה שכן יודעים חד משמעית הוא שכימו והקרנות עובד. ומצד שני - אדם קם בבוקר, יוצא החוצה, חוצה ת'כביש ונדרס. נו אז?! אולי המטרה שלנו כחולי סרטן וחולים לשעבר היא הלמידה. כי יש לנו זמן לעבד את כל הנתונים ויש לנו זמן לעשות אצלנו שינוי, והרי שינוי כה דרסטי שנעשה אצלנו יכול לחולל שינוי גם בסביבה הקרובה ובעצם בכל מי שאי פעם נגענו בו. אולי בעצם התוכנית האלוהית הרבה יותר גדולה ומורכבת ממה שאנחנו יכולים לתפוס.. ואולי לא.. יחזור או לא יחזור? לכי בדרך שלך בצעדים שלך ובקצבים שלך. תרגישי כל מה שאת אמורה להרגיש עד למקסימום, עשי כל מה שאת רואה לנכון. כל מה שיש בו צורך או רצון עבורך. אין תעודות ואין קבלות, יש רק את הבחירה האם לקום בבוקר עם חיוך ולהסתובב כל היום עם חיוך וללכת לישון עם חיוך... וזה עושה את ההבדל. אור ואושר גלי
