ומה עושים כשהכל נגמר?
לטוב או לרע, אצלנו זה נגמר בטוב, אבל מעניין אותי איך כל אחד מרגיש ומנתב את עצמו אחרי שהלכ נגמר.
אצלנו, כשנגמרה התקופה הקשה, שנה וחצי מייגעים, של עשייה, גם עם אמי, וגם עם בני, פתאם הרגשתי ריק נוראי.
יום אחד, כשבעצם באו ואמרו לי "זהו, את רשאית לחזור לחייך הרגילים, השעמון הזה שייחלת לו, הגיע זמנו", מצאתי עצמי שבורה, ריקה, וחסרת מעש.
פתאם הכל נראה לי תפל, העבודה נראתה לי תפלה, החברים נראו לי משעממים, דיבורי הסרק היו חסרי טעם עבורי, לא יכולתי יותר.
לקח לי המון זמן להגיע למקום שיכולתי, וגם לא ב100% עד היום, לחזור לפעילות רגילה.
אבל היה לי צורך עז לקחת את החור הזה ולמלא אותו בעשייה, עשייה שתתן לי ערך מוסף.
זה לא משהו שהי הלי מאד חדש, בעברי תמיד עסקתי בתחומים שונים של עשייה חברתית, ועכשיו זה הולך לכיוון שונה.
אני מתנדבת הרבה, היות ואני לא יכולה להתחייב להתנדבות ספציפית (עבודה, ילדים, קצת בעיות בבית), אז אני לוקחת על עצמי פרוייקטים, או מצטרפת לפרוייקטים של אחרים (הבאת מודעות לחברה על חשביות תרומת טסיות דם, איסוף ציוד ביה"ס לילדים ממשפחות נזקקות לקראת פתיחת שנת הלימודים, תרומות מזון לנזקקים ועוד כל מיני), וממלאת את עצמי בעשייה הזו, ומבחינתי, זו הדרך שלי להחזיר לחברה על כל מה שעשו עבורנו בתקופות קשות שלנו, וגם אני עוזרת לעצמי.
אני מרגישה שזה נותן לי יותר מכל טיפול פסיכולוגי, לכעת, וזה ממלא אותי.
יש פה עוד מישהו שהיה חסר לו משהו כשהכל נגמר?
לטוב או לרע, אצלנו זה נגמר בטוב, אבל מעניין אותי איך כל אחד מרגיש ומנתב את עצמו אחרי שהלכ נגמר.
אצלנו, כשנגמרה התקופה הקשה, שנה וחצי מייגעים, של עשייה, גם עם אמי, וגם עם בני, פתאם הרגשתי ריק נוראי.
יום אחד, כשבעצם באו ואמרו לי "זהו, את רשאית לחזור לחייך הרגילים, השעמון הזה שייחלת לו, הגיע זמנו", מצאתי עצמי שבורה, ריקה, וחסרת מעש.
פתאם הכל נראה לי תפל, העבודה נראתה לי תפלה, החברים נראו לי משעממים, דיבורי הסרק היו חסרי טעם עבורי, לא יכולתי יותר.
לקח לי המון זמן להגיע למקום שיכולתי, וגם לא ב100% עד היום, לחזור לפעילות רגילה.
אבל היה לי צורך עז לקחת את החור הזה ולמלא אותו בעשייה, עשייה שתתן לי ערך מוסף.
זה לא משהו שהי הלי מאד חדש, בעברי תמיד עסקתי בתחומים שונים של עשייה חברתית, ועכשיו זה הולך לכיוון שונה.
אני מתנדבת הרבה, היות ואני לא יכולה להתחייב להתנדבות ספציפית (עבודה, ילדים, קצת בעיות בבית), אז אני לוקחת על עצמי פרוייקטים, או מצטרפת לפרוייקטים של אחרים (הבאת מודעות לחברה על חשביות תרומת טסיות דם, איסוף ציוד ביה"ס לילדים ממשפחות נזקקות לקראת פתיחת שנת הלימודים, תרומות מזון לנזקקים ועוד כל מיני), וממלאת את עצמי בעשייה הזו, ומבחינתי, זו הדרך שלי להחזיר לחברה על כל מה שעשו עבורנו בתקופות קשות שלנו, וגם אני עוזרת לעצמי.
אני מרגישה שזה נותן לי יותר מכל טיפול פסיכולוגי, לכעת, וזה ממלא אותי.
יש פה עוד מישהו שהיה חסר לו משהו כשהכל נגמר?
