ומתחילים....

[אספרסו ושמנגור]

ומתחילים....

חיפשתי מהודאות נבחרות ולא מצאתי אז מקווה שזה בסדר שאני פותחת שירשור.
אז ככה אנחנו רוצים להיות הורים, רוצים לגדל ילד ולתת לו בית חם אוהבת ויציב. לא מצליחים ביולוגית.
מתחילים לחשוב על אימוץ ולא בטוחים איך נכון להתחיל להתכונן נפשית, כלומר אנחנו רוצים לעשות הכנה לעצמינו ולהיות במקום בשל לילד מאומץ שבעיננו המקום הוא כבד בהרבה מילד ביולוגי.
יש מטפלים שזה המומחיות שלהם? יש לכם המלצות?
דבר שני, אני חוששת שלא יעשרו אותנו בוועדה, אני מאוד צעירה, שנינו אקדמאים והמצב הכלכלי שלנו סביר (כלומר חשבנו שנהיה כבר הורים אז עשינו חישובים ויש מספיק כסף לילד אבל אנחנו בממוצע מבחינת הכנסות), המשפחות של שנינו ורכבות, בעלי בא ממשפחה קשת יום לאב היו הרבה נשים ולא היה לו יציבות בילדות, אני הייתי ילדת רווחה ומגיל 15 בפנימייה וקשר לא מזהיר עם הורים. לשנינו אין תבניות הוריות נורמאטיביות ואנו חוששים וזה יפגע בתהליך וששלא נעבור וועדה בגלל זה. אני רוצה לציין שהייתי אמורה ללדת בתחילת ספטמבר אבל ביולי היה לי לידה מוקדמת ונגמרה רע, ללידה עשינו הכנות רבות מנטליות ונפשיות.
עם וועדה לא מאשר האם אפשר לנסות שוב אחרי כמה שנים? מה מחפשם?
תודה וסליחה אם אני לא ברורה קצת מוזר לי לכתוב פה אנחנו מדברים על זה כבר כל כך הרבה זמן והינה....

 

[משתפרת]

אוף, איזה תסריט כתבו לכם החיים...

כרגע אתם באמת בנקודה קשה במיוחד, אחרי הריון שהסתיים רע. צר לי לקרוא על כך, מאחלת לך כוחות. מהדברים שכתבת ניתן לראות שכבר התחלתם את החשיבה, ששקלתם דברים. שאלת על אנשי מקצוע ועל זה אין לי תשובה, אינני מכירה כאלה. יתכן ותגיעי לכאלה בכוחות עצמך, אולי מי שמכיר יכתוב לך במסר.
אנחנו עברנו בתוך עצמנו תהליך בו הפנמנו שהריון, פונדקאות, אימוץ- אלה דרכים שונות לאותה מטרה: הורות. היינו צריכים גם לבחון עד כמה ההמשכיות הגנטית עקרונית לנו, אם בכלל. ברגע שקלטנו שבעיניים של בתנו (הביולוגית) לא רשום קוד גנטי, אלה עיניים של ילדתנו, יכולנו לקבל ילד שלא נולד לנו ומאיתנו ולראות בעיניו עינים של ילדנו. לא היינו צריכים להתמודד עם ספקות לגבי התפקוד ההורי שלנו, כבר היינו הורים והיה לנו ברור שנאהב את הילד שנקבל בכל ליבנו ונטפל בו באותה מידה של מסירות כמו בבתנו. אם את חשה שמטפל מומחה יעזור לכם להכין את עצמכם להורות בכלל ולהורות מאמצת במיוחד- תמשיכי לחפש את העזרה הנחוצה לכם.
לגבי הועדה: הגיל יכול להוות יתרון. אם ממתינים כ- 7 שנים לתינוק, ואם הפרש השנים המקסימלי בין גיל ההורה המאמץ לגיל התינוק הוא 42 שנה- מוטב להתחיל בתהליך כשאתם צעירים. השכלה היא יתרון, ביחוד כשהגעתם מרקע לא תומך והקרדיט על ההישג הוא שלכם. הכנסה ממוצעת טובה בהחלט. לגבי הרקע המשפחתי- אין לי הרבה בשורות. ברגע שאתם נרשמים לשירות למען הילד מצמידים אליכם עו"ס שפוגשת אתכם מספר פעמים, ביחד וגם כל אחד לחוד. היא תספר לכם על הצפוי לכם ותשתדל להכיר אתכם טוב ככל האפשר כדי להעריך את המסוגלות ההורית שלכם. היא בהחלט תתיחס לרקע המשפחתי שלכם, ולמידת התמיכה שתוכלו (או לא תוכלו) לקבל. מכרה שלי התייתמה כשהיתה ילדונת ובהמשך היתה לה אם חורגת איומה. העו"ס העריכה שבגלל שלא נחשפה לתבנית התנהגות אמהית מיטיבה היא לא תדע להיות אם לילדים, והפנתה אותה לטיפול (אותה אישה אימצה כמה ילדים, והיא בהחלט יודעת להיות אמא). כלומר אין פסילה על הסף, ויש הכוונה. בנוסף זה מאד תלוי בעו"ס, שיכולה להתרשם שאתם יודעים בדיוק מה היה חסר לכם ואיך אתם רוצים לתת את זה לילדיכם. במהלך הפגישות עם העו"ס היא גם תסביר לכם מה האפשרויות הפתוחות לפניכם (ואם לא נעולים על תינוק קטן ההמתנה מתקצרת).
מקווה שתמצאו את הדרך הנכונה לכם.

 

[משתפרת]

בצירוף נסיבות- בדיוק צצה בצד הפורום פרסומת

http://yonit.pageactivate.com/
שלא ראיתי קודם. אולי זה יכול לענין את המתחילים בדרך. הכנסתי את הקישור מכיוון שהפרסומות הללו מתחלפות כל הזמן.

 

[fatfat]

מצטערת לשמוע על דרך החתחתים שעברתם

בחייכם כל אחד לחוד וביחד בניסיון להפוך להורות.

קודם כל אני רוצה לומר לך שהתנסחותך רהוטה והיכולת שלך להצביע על הנקודות שעשויות להוות מוקש בהורות שלכם מרשימה וברגע שיש מודעות
זה עושה את הדברים להרבה יותר טובים ונכונים מבחינת ההתמודדות ומבחינת הנכונות ללמוד, להפנים וליישם.

לגבי מצבכם הכלכלי: אף אחד לא מצפה מכם להיות עשירים. אתם צריכים להוכיח שיש לכם תנאים נאותים לגדל ילד, דהיינו לספק לו קורת גג (לא צריך שתהיו בעלי דירה, אפשר גם מגורים בשכירות), לספק לו את צרכיו היום-יומיים וכו.

לגבי הכנה להורות ועבודה על מוקדי הקושי יש שתי אפשרויות: האחת שתגיעו לטיפול כזה מבעוד מועד. מלבד פסיכולוגיים פרטיים שיש להם הכשרה לכך אני יודעת שבכל הסניפים של רשת ת.ל.מ ברחבי הארץ יש מטפלים מיומנים לעבודה עם מאומצים ועם משפחות מאמצות וגם במרכז פסיפס עושים זאת. אפשרות אחרת היא להתחיל את התהליך בשרות למען הילד ואם העו"ס מולה תעבדו תתרשם שיש צורך - היא תפנה אתכם לטיפול. במהלך השנים הופנו אלי לא מעט משפחות כאלה וזה לא מנע מהם לאמץ. כפי שכתבו לכם תהליך האימוץ בארץ הוא די ממושך. לתינוק ממתינים כשבע שנים ולילד גדול יותר או עם צרכים מיוחדים ממתינים פחות אבל עדיין יש המתנה.