ונחזור לעניינים...

[ציףציף1000]

ונחזור לעניינים...

ביום שישי, בשרשור השבת, כתב Pine דברים מעניינים שלא זכו לתגובה, וחבל. הוא כתב: "כל הלהקה הזאת בנויה על כאב הפרידה מאנשים מסיד (אחרי השיגעון), מהאבא שמת במלחמה. זהו דרכו של עולם - מעגל חיים ומוות - אבל אני חושב שללהקה הזאת זה עשה רק טוב (מוזיקה עילאית, כסף, מעריצים מכל הדורות וכו - לא הקטע של הכאב (- אני חושב שהפוטנציאל שלהם לא היה מגיע לשיא הטירוף (בכל המובנים) אילולא הפרידה הקשה שלהם מאחרים" כשחושבים על הפלויד, קשה באמת לחשוב על שירים עליזים שלהם, שירים שמחים - חוץ מחלק משיריו של סיד. הלהקה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, נולדה מתוך טראומה, ובמשך כל שנותיה ניסתה להתמודד עם הטראומה הזו, ואחרות, דרך השירים שלהם. ובכך היתה גדולתם. הם עסקו בדברים הפחות-נחמדים של הקיום האנושי, בצורה מאוד אנושית, והצליחו להעביר את החוויות והרעיונות האלו לקהלם בצורה מעולה. האם הם היו זוכים לתהודה כזו, לאהדה כזו, אם שיריהם היו שמחים ואופטימיים? מה דעתכם?

 

[THC MaN]

דעתי

יש כמה יציאות "שמחות".. הרגע לדוגמא שמעתי את Young lust, שאמנם כביכול בתוך הסיפור כמובן נקשר לכעס\אירוניה וכדומה, אבל הסגנון הוא יחסית "שמח".. הרבה פעמים כשאני מסביר לאנשים עד כמה אני אוהב את פינק פלויד הם טוענים שזאת מוזיקה דכאונית מדיי בשבילם. לדעתי יש בזה משהו.. פשוט פינק פלויד יודעים להעביר את התחושות הפחות כייפיות והנעימות שיש בעולם בצורה מצויינת.. כי לדעתי רוב ה"עומק" בעולם נמצא דווקא במקומות שהם לא כייף וצחוק. שגעון, געגועים, שלטון, אסונות (TGGITS) - בני אדם חושבים הרבה יותר לעומק בנושאים הללו, ולכן אפשר להגיע בשימוש נכון של כלים מוזיקליים למעמקי המחשבות והרגשות על נושאים כאלו. ומי אם לא פינק פלויד יודעים להשתמש במוזיקה כדי להעביר את התכנים האלה?.. אני לא רואה מצב שפינק פלויד יוצרים מוזיקה שמחה.. זה פשוט לא פינק פלויד.. אני לא רואה את עצמי מתרגש ומצטמרר ממוזיקה שמחה כמו שאני מצטמרר מהמוזיקה בסגנון של פינק פלויד... לא הייתי רוצה שהם ינסו להציג את התחומים החיוביים של החיים... יצאה לי הודעה מאוד מבולבלת ולא מסודרת, מצטער... מי שהבין, סחטיין

 

[MilkShack]

ממ דעתי

כל להקה וכל כותב מקבל השראה ממשהו ומאירועים שקרו לו בחיים.. זה לא שאפשר להגיד שהם לא מוכשרים ושהם היו עלובים בלי כל הסיפור עם סיד, זה מה שקרה וזה מה שיצא במקום לנתח עדיף פשוט לשים את הדארק סייד במערכת ולהנות..

 

[holo]

עד כמה שזה ישמע אכזרי

מבחינתי זה רק תרם להם. כמו הרבה אמנים ששואבים את ההשראה שלהם מעצב, פינק פלויד (כשווטרס אחראי על המילים והשאר על הלחן והעיבודים) תמיד הייתה להקה שתקופות קשות וטראומות היוו בשבילה מקור השראה תמידי לשירים הטובים ביותר שלהם. לטעמי, השירים המוצלחים באמת שלהם הצליחו לגעת בצורה כל כך מעניינת ומושכת ובנושאים מאתגרים ורציניים, וכמו שאמרת, עדיין בצורה אנושית (לפני שהציניות הארסית של ווטרס התחילה לחלחל לשירים שלהם), ובהרבה מקרים, אפילו מתוך תחושת הזדהות. בין אם זאת המשיכה לצד הפחד מהשיגעון של ווטרס, שהושרשו עמוק בתוכו לאחר שהיה עד במו עיניו להידרדרות נפשית של חבר קרוב; או בין אם אלו הגעגועים לאותו חבר, ולמעשה געגועים לתקופה שהייתה ולא תחזור, לתמימות ולילדות. את כל אלו הם הצליחו להביע דרך המוזיקה ולגעת בדיוק במקומות וברגשות שמשותפים לכולנו בסופו של דבר. זה לא משנה עד כמה הנוסטלגיה והגעגועים שמובעים בשירים שלהם היא אישית, אני תמיד ארגיש חלק מאותו נוף שהם מנסים לתאר. זה כאילו ככל שהתיאור מנסה להיות יותר נוסטלגי ומדויק, הוא תופס צורה הרבה יותר רחבה ומופשטת. וגם גוררת סימפתיה והזדהות באותה מידה. ואם ניקח את הצד הפחות נעים דוגמת השיגעון, עד כמה שזה יכול להיחשב כנושא זר ו"חריג", אנשים שנושאים שכאלה לא מעניינים אותם הם שקרנים ופחדנים מדי מכדי להודות בכך. רוג'ר ווטרס מצליח לגלות אמפתיה לטירוף, כשהוא למעשה, אולי אפילו בלי משים, חוקר ומנסה לגלות את אותם דברים שפשוט חותכים את הגבול הדק בין שפיות לשיגעון. השירים שלו בנושא הם למעשה חצי שאלה-חידה וחצי תשובה. לדעתי זה נושא מרתק, וכשהוא משולב עם המוזיקה המשגעת של הלהקה הזאת, התוצאה לפניכם.......

 

[itaikuskus]

זה נכון בגדול

היצירה שלהם לא הייתה כפי שהיא אם הם לא היו חווים את מה שהם חווים. אני חושב שהכוונה היא יותר לתכנים ופחות למוסיקה, אמנם הפרידה מסיד הולידה את ההתחברות עם גילמור שעזר לעצב את הצליל הייחודי עם הגיטרה הקסומה שלו, מה שלא היה מתאפשר לולא הפרידה, ואולי גם רוג'ר ווטרס לא היה בא לידי ביטוי לולא הפרידה, שם בעצם לקח על עצמו את מושכות ההנהגה, אבל ההשפעה העיקרית הייתה- על מה הלהקה הזאת הייתה שרה. אני חושב שבאיזשהו שלב הם נהיו יומרניים מדי, בעיקר לקראת הסוף, במחשבה ש"הכל הולך", אבל בקטע הפוך מאומהגומה, לדוגמה. אומהגומה האולפני היה דיי פלופ רציני, אבל לפחות שם ראית להקה שמתנסה, שחוקרת. באלבומים המאוחרים אפשר פשוט לשמוע להקה שבעה שמרשה לעצמה יותר מדי. אני חושב גם שהשירים הכי יפים של הפלויד הם א.השירים של סיד בארט ב.השירים ה"אופטימים" אחרי סיד, green is the colour, grandtchester meadows,pillow of winds, fat old sun וכו' יש גם שירים מסוימים שעסקו בסיד באופן ישיר או עקיף לפני אלבומי הקונספט הגדולים של הפלויד שאני מאוד אוהב כמו if, fearless אז האם הם היו זוכים לאהדה עם שירים אופטימים? לא ברור, השאלה היא למה להם? כל להקה הולכת על נישה מסוימת, זאת הייתה הנישה שלהם, והכתיבה שלהם התבססה בין השאר על התנסיות של איבוד חברים (לא רק סיד) לסמים, מוות, כל חברי הלהקה חוו גירושין, התמכרויות שונות, תככים, ריבים, משברים- ועל זה הם ידעו לדבר הכי טוב כנראה. יישמע קצת פחות אותנטי לשמוע את רוג'ר ווטרס כותב שיר סטייל i wanna hold your hand. אז למרות שאני יותר אוהב את השירים המוקדמים, אני בד"כ במיעוט, הרי מי יסכים איתי שmore יותר טוב מהדרק סייד? לא הרבה... אולי גם אני לפני 3-4 שנים לא הייתי מסכים עם אני עכשיו, אבל משום מה אלבומי הקונספט הפומפוזים עם התימה המרכזית שמלווה מהתחלה עד הסוף, הרבה פחות מדברים אלי היום. אולי בגלל ההייפ... כאילו, יש הרגשה שלא משנה מה הם היו שרים בדרק סייד, אנשים היו קונים את זה. מה זה משנה למיכאל שמשרת בגולני ויוצא עם החברים שלו לשתות בפאב בסופשבוע ש- hanging on in quite desperassion is the english way... או כל הקפיטליסטים לעתיד (אני מדבר על אנשים צעירים, כי גם אני עדיין כזה) שאוהבים את money למרות שהם בודאות לא יכולים להזדהות עם שום דבר שנאמר שם.... ה-הייפ הזה כנראה הגיע אליי ומיאס את האלבומים האלה. תמיד התלוננתי שאני לא שומע את שליחי הבלוז או כל להקה אחרת עושים את האלבומים המוקדמים של הפלויד, ועכשיו כשאני חושב על זה, אולי אני שמח והעובדה שלא הופכים את האלבומים האלה לעוד מוסיקת רקע בפאבים ומביאים איזה אחד שימלמל את המלים של סיד בארט עם כל מיני עיוותים (סולנים הצליחו להחריב את המלים של רוג'ר ווטרס גם עם דף מלים מולם) וכו', רק מצילה את האלבומים האלה בעייני.

 

[P I N E]

ההייפ

כמה מחשבות שלא בהכרח קשורות אחד לשניה... שמע - זה בעיה - גם לי פעם יצא החומה מכל החורים -ואחרי שלא הקשבתי לה כמה שנים טובות, פשוט חזרתי אליה כי התגעגעתי. ומה אומר ומה אגיד - ככה כן בונים חומה . הכל היה נכון כמו הפעם הראשונה . זה אלבום נהדר (אני יודע שיש כאן כאלה שלא אוהבים אותה) - מוזיקה היא מוזיקה לא משנה אם היא טחונה עד דק - אם היא מהנה בעיניך - אז תהנה. --------- חשבתי על מה שכתבתי - שבלי מה שקרה להם - הם לא היו מוצלחים- ובכן - זה רק חצי נכון תחשבו עליהם - אינסטרומנטלים. גדול או לא ? גם נקודה למחשבה\דיון ------- אני לא מצליח לחשוב על אף להקה שכותבת על מה שקרה להם , מהתקופה שלהם- אתם מכירים ? זה אחד מהטיפולים הפסיכולוגיים הכי ארוכים בהיסטוריה.