נראה לי שאתה שואל במקום הלא נכון
אבות הכותבים וקוראים פורום כמו זה, משתתפים חולקים ונהנים מהחוויות שההורות מספקת להורים - וזה כולל את ההתחלה הכואבת. נראה לי (אני הדיוט בתחום) שהטראומה נגרמת לגברים, איך נאמר, מאותגרים רגשית שהיכולת שלהם _להשתתף_ היא מוגבלת, ולכן המפגש הכואב עם המציאות המיוזעת יוצר אצלם דיסוננס. פתאום אותו גבר עד לחוויה של זולת בעוצמת רגשות גבוהה- וכמה מפליא, זאת הבובה האישית שלו. זאת שכנראה לא צריכה אף פעם להראות פחות מדוגמנית, וזאת שלא צריכה אף פעם ליצור משמעות ותוכן בעולם, זאת שהיא בעצם די הצל שלו. אחרת, קשה לי להבין איך גבר שליווה את רעייתו במהלך ההריון, ביצע עיסויים, תרגילים וקצת חשב על התהליך (לא רק על התוצר), יכול להיות מופתע עד כדי הלם קרב מחווית הלידה. גבר שלא חי בפנטזיה לא צריך להנזק מחשיפת "הצדדים הפחות סקסיים של בת זוגם". אולי אני בר מזל בצורה יוצאת דופן (וכך גם אישתי) אבל בשתי הלידות שעברנו יחד, המיילדת הייתה שם רק כדי לרשום ולהפריע (טוב רק בלידה הראשונה הפריעו לנו - בשניה המיילדת פשוט לא הייתה, היא רק הגיעה בשניה האחרונה לקבלת הילד.) אישתי עשתה את כל העבודה, ואני עשיתי את כל ההדרכה והתמיכה. ניתן לאמר שלא היתה לנו בעיה למצוא את מקומי בחדר הלידה....