חיוך יקרה- צר לי מאוד לקרוא על המצב
אצלכם. מנסיוני אני יודעת שלפול בין הכיסאות זה בדיוק המצב אותו את מתארת, התסכול הרב המתלווה למצב העגום אותו תיארת עובר כמובן על הילד שלך. החוויה הפנימית שלו במצב הזה לא תורם לערך העצמי שלו ולכן הייתי ממליצה לך על : -להתגייס כמה שאת יגכולה וידך משגת לכל עזרה וסיוע אפשריים, לגייס לסיוע שלך כמה שיותר גורמים מערכתיים כמו עו"ס של הרשות המקומית. -לנסות לתת לילד שלך חויות של הצלחה ככל האפשר בכל תחום שאינו לימודי דווקא, תחום בו הוא הכי טוב, דבר זה יתרום לו רבות לתחושת ערך העצמי גבוה. צר לי אבל את צודקת במובן מסוים אכן ניתן היום לקבל יותר סיוע רק כאשר אתה נמצא על הקנטים/נושר/משתקם מהפשע וכדו..., זו המדיניות של הכלכלה הישראלית היום ואנו כלקוחות סמוכים לשולחנה של מדינת ישראל שלא שמה לה למטרה לתת היום לחינוך את המקסימום האפשרי, כי לדעתי זו ההשקעה הכי טובה שניתן לעשות לטווח הארוך לגדל דור של מצליחנים ולא נכשלים... אותי למדו לנסות לקחת את הכי טוב מהמצב בו אתה נמצא, גם כאשר אין הרבה מה לקחת, תנסי לאדיר את המצב לילד שלך ככל שניתן גם אם זה לא קל לך, רק בכדי לא לשדר לו את ההפך, דבר שמאוד יכול לפגוע בו ואני בטוחה שאת לא רוצה בזה. במידה ואינך יכולה לפנות לוועדת הערר על החלטת ועדת השמה ובנך נשאר בחינוך הרגיל, תנסי לפני הפסח לכתוב למחלקת החינוך בכדי לבקש לו זכאות לחינוך מיוחד לשנה הבאה, כי אם לא יושמה החלטת ועדה היא לא תקפה אוטומטית לשנה שאחריה, התעקשי לעשות זאת מוקדם ככל האפשר בכדי להתארגן נכון לשנה הבאה. בהצלחה ושובי לעדכן אותנו.
