ועוד הגיג

[מלמלה]

ועוד הגיג

איך אתם מגדירים? "כאשר חליתי" "כאשר התגלה הגידול" "כשהתחילו הטיפולים" כי הרי זה לא אותו דבר סרטןלא כמו מחלות אחרות שניתן לדעת במדיוק זמן התחלה והסוף? כשהראתי? הגידול הוסר? נגמרו הטיפולים? מה?

 

[מלמלה]

ועוד

מתי ידעתם שמשהו לא בסדר? כמה זמן לקח לכם ללכת להבדק? להפנים את העובדה שיש שם משהו שלא צריך להיות יוהונתן? זה גם בשבילך כי הרבה לא מודים שהם פוחדים להתייצב מול הרופא לבדיקה.... אני מאוד אשמח אם עוד משתתפים יעלו כאן שאלות

 

[שמש25]

../images/Emo42.gif

אנחנו צריכים כל הזמן להיבדק גם שאנחנו לא חשים בכאב הפיזי, צריכים כל הזמן להיות קשובים לגוף שלנו אסור לנו להדחיק, שאולי יש שם משהו עם כל הפחד עדיף לדעת מוקדם מאשר מאוחר כי אולי אחרי זה, כבר יהיה מאוחר.אם זה בשלב ראשוני אולי עוד יש סיכוי לעבור את זה.

 

[מלמלה]

זו חוכמה אחרי מעשה

השאלה שלי לפני שנודע ש"המשהוא" זה סרטן? אני אישית נבדקתי בשד אצל גניקולוג שאמר שזה נראה לו בסדר אבל...... חיכתי עוד שנה ואז הלכתי לבדיקה נוספת אצל כירוג גם כן ככה סתם מתוך ידיעה שעוד פעם יגידו לי לא זה כלום אבל התשובה הייתה אחרת: תגידו אתם נורמליים מה חיכתם כל כך הרבה? הגילוי היה בשלב הראשוני הן בגודל הגידול והן בבלוטות שכולם היו נקיות כך שעל הקורס ויתרו לי

 

[פורפורית]

../images/Emo59.gifגלוי מוקדם../images/Emo6.gif

היה לך עוד מזל ,אותי משכה רופאה שעכדתי איתה בכירורגית 4 שנים ,אני האמנתי לה שזה כלום,גם לי היה מזל שהגידול בשד היה לא אלים, ככה קוראים לו,היו לי מלא בלוטות בבית השחי תפוסות, אבל עברו 3 וחצי שנים מאז הניתוח ברוך השם הכל יופי וממשיכה להנות מהחיים,

 

[bali]

מלמלה

אצל אבא שלי הכל התחיל ממשהו כמו קלקול קיבה רציני שלא עבר ארבעה ימים. ביום הרביעי, למרות שאבא שלי התעקש שזה יעבור, אשתו אמרה לו שהוא הולך איתה באותו יום לחדר מיון וזהו. הוא הסכים בלית ברירה. רמת הנתרן בדם שלו היתה 109 כשהנורמלי הוא 135. אמרו לנו שאם הוא היה קצת יותר מבוגר הוא כבר היה בתרדמת ושבאנו בדקה ה90. מאותו רגע היה ברור שמשהו ממש לא בסדר. הביקור הזה בחדר מיון הפך להיות אשפוז של שבוע וחצי עם ביופסיה מתוך חשש כבד לסרטן ריאות. ותוצאות הביופסיה היו חיוביות לסרטן ריאות מסוג SMALL CELL. אגב, לנו "הילדים" כלומר אני ושני האחים שלי, לא סיפרו שהחשד הוא לסרטן עד שאבא חזר מבית החולים. לנו אמרו שבודקים מה זה ולא יודעים. לאט לאט הכינו אותנו שהמצב חמור מאד, ובדיוק רבע שעה לפני שסיפרו לנו אמרתי לחברה הכי טובה שלי בטלפון שיש לי הרגשה נוראה שמדובר במשהו כמו סרטן. אחרי כמה דקות אשתו של אבא נכנסה אלי לחדר וקראה לי לבוא כי "אנחנו צריכים לדבר".

 

[מלמלה]

אכן הלם גדול ובזמן כה קצר

 

[MemphisRaines]

הגישה שלי היא

כאשר התגלה הגידול זו היתה ההתחלה ( יש במאמרים את כל הסיפור האישי שלי ) הסוף מבחינתי היה הביקורת הראשונה אחרי גמר ההקרנות משהו כמו 9 חודשים מהיום שבו הגידול נתגלה שרון

 

[מלמלה]

בגדול גם אני ככה

רק שהסביבה לא ממש רןאה בי כבריאה לדוגמא אי יכוטלת לתרום דם, וישנם עוד הגבלות

 

[MemphisRaines]

נושא הדם האו אכן בעייתי

אבל יש לו סיבה הגיונית גם אם לא הכי מקובלת בגדול אני חושב שעברתי חוויה שאמנם לא היתה נעימה והיו בה קטעים מפחידים וקשים וכיום אני אדם אחר שלם יותר , מקבל את זה שאני לא מושלם ויודע להעריך את ההנאות הקטנות של החיים : הקפה של הבוקר , החיוך הקטן שאני רואה ואפילו את הקימה בבוקר אז נכון שיש דברים בעיתיים ומצד שני קיבלתי את חיי במתנה אז למה להסתבאס על זה שמישהו לא מקבל אותי כמו שאני רוצה החיים הם שלי שרון

 

[bali]

מלמלה, גם ממני לא לוקחים דם

וזה לא בגלל סרטן, חס וחלילה.כל מי שיש לו או היתה לו מחלה כרונית או מסוכנת כלשהיא הוא בגדר קבוצת סיכון מבחינת מד"א. זה מעליב קצת אבל מה לעשות....? לי שי טרשת נפוצה והיחס כלפי דומה במה מקומות...