ועוד משהו שנזכרתי בו.

[טלי של גלי]

אילנה. זה ממש סיפור נורא.

איזה יחס מחפיר. אני לא הייתי חוזרת לשם.

 

[iris & ben]

אילנה אני בשוק גמור../images/Emo12.gif

 

[חגיתושתוש]

מי רוצה לשמוע סיפור טוב? (תל שומר)

בעלי ואני הגענו לבית חולים אחרי שהתעקשתי לגמור לראות את הסרט שהתחלנו לראות (בכל זאת, פעם אחרונה לראות סרט בתור זוג צעיר...) ואחרי שנמאס לי שהצירים לא נהיים סדורים. הגענו לבית חולים והאחות שקיבלה אותי הודיעה לי (בחיוך) שלא יכול להיות שאני בלידה פעילה כי אני מחייכת יותר מידי - מה לעשות, כזאת אני - אבל היא חייבת לבדוק אותי, והתברר שאני בלידה פעילה ומתאשפזים. מהרגע שהגעתי הודעתי לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע שאני רוצה אפידורל, ובאמת ברגע שהיה אפשר קבילתי אפידורל, שלחתי את בעלי מהחדר והלכתי לישון על הלידה. היה שם צוות חייכן וסימפטי, הבעיה היתה שילדתי בשעה 23:15 בדיוק בתחילת משמרת חדשה והמיילדת היתה מישהי חדשה. בקיצור, הלידה עברה בשלום (הרגשתי את הצירים כי זה כבר היה סוף האפידורל) הסכימו לתת לי את הילדה אחרי שבדקו שהיא בסדר. הסיבוך היחידי הלידה - השיליה לא יצאה, במצב כזה לוקחים לחדר ניתוח ושם אני לא יודעת מה עושים, כי נתנו לי עוד מנת אפידורל ונרדמתי. כשהתעוררתי הייתי עם שיליה בחוץ ותפורה. המחלקה לא מי יודע מה, אבל ביקשתי בפירוש שאני רוצה להניק, וכל פעם שהילדה בכתה קראו לי, לא תקעו לה שום דבר בפה, ולא יצא לי לראות שם ילדים מלוכלים, צועקים - זה כן. אז זהו - סיפור קטן וחיובי על לידה של ילדה מדהימה

 

[רותי ע]

טוב שיש גם סיפורים כאלו ../images/Emo13.gif

 

[אמא של עידו]

אני מזועזעת מהסיפורים על בלינסון../images/Emo5.gif

פשוט אין לי מילים. אני לא מאמינה שדברים כאלה קורים

 

[אמא של עידו]

וממליצה מ-א-ו-ד על רמב"ם בחיפה../images/Emo127.gif

 

[אשרת של יעלי]

אוי באמת מזעזע../images/Emo46.gif

 

[אמא של ע,ק,ת]

הזכירו כאן - לאיזה בית חזרתן אחרי

הלידה? אצלי יש כבר "מסורת". בכל אחת מהפעמים שחזרתי מבית היולדות הבית כולו קושט בבלונים (המון) ובפרחים ובכניסה לבית מתנוסס שלט "לאמא המדהימה ול...(שם הנולד) המתוק ברוכים הבאים". בלידה הראשונה זו היתה הפתעה וכששאלתי את אישי(בהתרגשות עם דמעות) מתי הכנת את זה? הוא ענה שמרוב התרגשות לא הצליח לישון בלילה וזה מה שיצא. בלידות הבאות הילדים היו שותפים להכנת הבית. על מיטת התינוק והשידה המסודרת וכל הציוד אין לי מה לספר כי זה היה לי ברור שיחכה. (השארתי הוראות מפורטות והוא "רק" מילא אחריהן). במיטה שלי, עם מצעים נקיים, חיכה לי מכתב אהבה מתחת לכרית בו האדון משתף אותי בהתרגשותו מהלידה ובכלל מהרחבת המשפחה. שווה לחזור הביתה...

 

[פנינה של שחר ותומר]

תסלחו לי אבל...

אני מקנאה בכן. הלוואי שאמא שלי תבוא ותסדר לי את הבית, חלום חיי... רק כשאני חולה, חמותי היקרה באה ועוזרת לי מעט, ואל תשכחו שאני עכשיו בחודש תשיעי עם ילדה בת 4 (היום!!!) ותינוקת בת שנה וחצי, ואין עזרה מאמא. ולא רק זה, ביקשתי מאחותי הקטנה מעט עזרה, אפילו בתשלום והיא אומרת שאין לה כח ואין לה חשק לבוא וכו... אז תשמחו שיש מי שעוזר לכן, כי אם לא היה הייתן מתלוננות שאף אחד לא עוזר לכן (כמוני)... ביי פנינה

 

[28orna]

i am bless with my mother

when she is a round i do not have to do anything!! im like her "baby" she does what i ask her to . but when we go to her house----- well she had to get to the idea of 2 kids and her house looks nothing like it was once we arrived if you know what i mean

 

[מאמא כושר]

אז עכשיו אני באמת מודה לכל המשפחה ../images/Emo51.gif

שלי אז הנה התודות: לבעלי כהכין את החדר של גלגל שילדתי וגם הכין לי בית מצוחצח! הביא את עוזרת! ואמא שלי הכינה אוכל! וקנה לי מתנה: עגילים עם יהלומים! ושלא תחשבו שזה חד פעמי העוזרת באה עדין! אמא שלי תמיד מוכנה לבוא מירושלים לתל אביב (והיא עובדת כל יום) והיתה תקופה גם שלא היה לה רכב! בקיצור תמיד מוכנה לעשות בייביסיטר תמיד מגיעה עם אוכל אפילו מוכן במנות קטנות להקפאה - בשביל גל (בת שנה) ובשבילנו, תמיד מסדרת מקפלת כביסה תולה- ושואלת אותי לפני כל דבר אם זה בסדר שהיא תשטוף כלים וכו´...... והיא עוד כועסת עלי כש"אין עבודה" - אז תודה לכולם, ואיך שכיתי את החיות שלי שבאות עם בני הזוג לעשות בייביסיטר - תודה! ובהזדמנות זו תודה גם לכן! ולכל אילו שלא הכי מרוצות: אל תצפו ככה לא תתאכזבו! וכל שנותר הוא לחכות לראות מה אנחנו נעשה כשהמתוקים שלנו יהיו גדולים! ואמא זו אמא ויש רק אחת!

 

[imale]

עוד ../images/Emo51.gif לאמא´לה ואבא´לה שלי ../images/Emo70.gif

לפני הלידה הייתי מאושפזת חודש בבי"ח בשמירת הריון(על זה בהודעה נפרדת), וההורים שלי לא רק ניקו וסידרו את הבית, אלא התרוצצו וארגנו את החדר של רומי, כולל סידור הבגדים בארונות ובשידה, התקנת מדפים ווילונות, צביעה, סיוד, כביסות וקניות של הרגע האחרון. כשחזרתי הביתה - הרגע תועד אגב בוידאו - מצאתי בית מצוחצח, מאוורר, עם ארוחה חמה מוכנה, וחדר ילדים כמעט מושלם לרומי שלי. היה גם שלט (הוא עדיין תלוי בחדר של רומי) שהאחים שלי הכינו לי. כשאמא שלי באה לבקר, היא מעירה - בעיקר על הבלגן, לפעמים גם על הנקיון. אני מודה שאלו לא הצדדים החזקים שלי. בלגניסטית תמיד הייתי ולנקות אני שונאת מאז שעבדתי כעוזרת בית בזמן היותי סטודנטית... אבל כמעט שאין "הפתעות", ויש לי כישרון לסדר צ´יק צ´ק, כך שלפחות נראה מאורגן - אז כל ביקור של אמא שלי הוא מתקפת סידור מהירה ויעילה של הבית. כן ירבו

ואמא שלי, יבורכו ידיה, לא מסוגלת לראות כלים מלוכלכים בכיור. אם אני לא מספיקה לשטוף אותם לפני שהיא באה - היא כבר תמצא זמן לעשות את זה כשהיא אצלי

אני מקבלת את זה בכיף, ואם היא מזיזה לי דברים, אני פשוט מחזירה למקום בנחת. כיף שהיא עוזרת לי. אבא שלי פחות מעיר ופחות שם לב, אבל עוזר המון בכל צד טכני, יש לו ידי זהב והוא מתקן דברים בשמחה ומכל הלב. אז אני מצטרפת לתודות... גם לי יש הורים נפלאים, אני מקווה להעניק לרומי כמו שהם מעניקים לי - תמיכה בכל תחום, לא רק בנקיון וסדר...

 

[נילי של ס&כ]

אוי נגעת בנקודה מעצבננננננננת

כשבעלי היה במילואים חליתי וסבלתי מ39.2 חום באמצע הלילה. התקשרתי להורים וביקשתי שיבואו לעזור. במהלך הלילה והיום שאחרי אמא שלי עשתה כלים והזיזה לי דברים בארון כלים ועל השיש, ספונג´ה, סידרה מחדש את הארון של הילדים כך שאני לא מוצאת כלום, ושבועיים אח"כ היא המשיכה לספר לי איזה סיפוק יש לה שהיא סידרה לי, כשלי יוצא עשן מהנחיריים שהיא מנסה לכפות על הבית שלי את הסדר האנאלי שלה שהיה אחד הדברים מהם ברחתי... מה אומרים? אמא, זה הבית שלי, ככה טוב לי, תעזבי, שבי ותהני מהילדים.

 

[Iris-1]

בדיוק. נילי עוד משהו.

חמותי ואמא שלי חולות נקיון וסדר. זה כבר בדם אצלן. אני ובעלי בלגנסטים אמיתיים וטוב לנו ככה. חמותי כל פעם שהיא מגיעה לעשות בייסיטינג וזה יוצא פעמיים בשבוע בערך היא מרגישה צורך לסדר את הבית. בפעם האחרונה לא תאמיני שפכה לי בקבוק שמן מלא כמעט עד הסוף לפח בגלל שהיא חשבה שהוא מקולקל. וכל הכלים בכיור היו מלאים מהשמן ולכי תסבירי לה. אני חרקתי שיניים מרוב עצבים. ואח"כ למדתי שחייבים להגיד לה במה לגעת ובמה לא ולא תמיד זה עוזר אצלנו היא חייבת לגעת גם במה שאמרו לה והיא חושבת שהיא עשתה לי טובה שהיא שפכה שמן, קיפלה כביסה בחדר שאמרו לה לא להכנס בכלל, אספה עיתונים במקום אחר. אוף. מעצבן לאללה. למדת כבר איך מחנכים אותן, תעבירי לי קורס. תודה.

 

[לאה_מ]

ההורים שלי אף פעם לא מעירים לי

למרות שהבית שלהם בדרך כלל מאד מסודר ושלנו בדרך כלל מאד מבולגן... הם באים לפחות פעם בשבוע, משחקים עם הילדים, משוחחים איתנו, ואף פעם לא מעירים לנו על דברים בבית שלנו. אם הם מגיעים לארוחה הם תמיד מביאים משהו או עוזרים להכין. אבא שלי תמיד שוטף כלים (ומנקה את המטבח הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי עושה). גם כשאנחנו מתארחים אצלם אני שוטפת כלים ועוזרת לאמא שלי. זה לא מתוך חובה לעזור. פשוט אני מרגישה שם בבית, ואני חושבת שגם הם אצלי. אבל הם לא באים במיוחד כדי לנקות אצלי, ואני גם לא חושבת שזה לעניין. אם הם באים, אני רוצה לנצל את הזמן שהם נמצאים כדי להיות איתם. בשביל נקיונות אני יכולה להזמין עוזרת או לעשות לבד. אמא שלי לא צריכה לעשות את זה בשבילי. ואגב, גם חמותי לא מעירה לי אף פעם על הבית, למרות שיש לה אופי מאד שונה משלי. אם היא באה לשמור על הילדים כשהם חולים, היא מסדרת כמיטב יכלתה, ואני מאד מודה לה על כך. לגבי החזרה הביתה מבית יולדות - בן זוגי עושה כמיטב יכלתו (שזה אומר נקי מאד ומבולגן מאד). מכיוון שאני חוזרת מאד להוטה להיות לבד עם התינוק החדש, אני ממש לא רוצה שיסתובבו סביבי, שיכרכרו סביבי - רק שכולם יסתלקו וישאירו אותי לבד עם הפלא הזה, שנוכל להתחבר ולהכיר אחד את השני.

 

[עוד צפורה גנן]

היו פעמים שבאתילבית מבולגן

ופעמים לבית מסודר. הכל תלוי באיזה יום ילדתי, (פעמים ילדתי בשישי, ושבת זה יום מאוד מבולגן). אבל תמיד מצאתי בעל זורח, וזה מה שהיה לי חשוב. לענין הסדינים, גיסתי הגדולה גערב בבעלי שעליו להחליף מצעים, אז הוא החליף, כך שהמיטה תמיד היתה מסודרת למשעי. ולגבי הערות. גם אמא שלי לא מעירה. היא אומרת : צפי את לא חושבת שאם היית תולה את התמונה במקום אחר היא היתה נראית יותר טוב?, או צפי לא פלא שהילדים לא מקפידים על הסדר אצלם בחדר, אם את לא דורשת מהם את זה. וכל מיני כאלה, שרק מסוגלות להעלות לי את הפיוזים. מזל שהיא אמא שלי ולא חמותי, אחרת הייתי אוכלת אותה כבר.

 

[דיאנה1]

אצלנו סידור הבית לאחר הלידה לא קשור

לבעלי - כי הוא היה צמוד אלינו מהלידה עד החזרה מבית חולים. לקחנו חדר פרטי והיינו שלשתנו בחדר כל ימי האישפוז, הוא, אני והתינוק/ת החדש/ה. כך אנחנו אוהבים להתחיל את דרכנו עם תינוק חדש, עם אמא ואבא צמודים אליו, ולא כשהאמא באישפוז עם נשים אחרות, התינוק לבדו בחדר התינוקות והאבא בבית. יש לזה חסרונות, שצריך לסמוך על אנשים אחרים כשזה נוגע לבית שמחכה לנו, אבל זה שווה את זה.

 

[_גלית_]

גם אנחנו עשינו את זה!

אני מסכימה עם דיאנה. אני הרגשתי שיותר חשוב שנהיה ביחד בימים הראשונים, ומכיון שאין לנו הורים קרובים, הבית חיכה פחות או יותר כמו שעזבנו אותו. אבל חבר טוב שלנו דאג לדברים שהגיעו משילב. (ומילה טובה להם: ההזמנה היתה ביום ד´ ילדתי ביום ו´ שלושה שבועות לפני הזמן והם הצליחו להתארגן ולהביא הכל...

)

 

[חגית של אורן]

איריס - כמו שאמרת, הבית הוא שלך

אז עברו הימים שהיית ילדה קטנה ואמא ניקתה וסידרה אחרייך (ואחריי) והיום לשמחתנו, כל אחד הקים לעצמו משפחה משלו וחי איך שנראה לו. למערי , אמי כבר לא בין החיים אז היא לא משש יכולה להעיר או לסדר ולהבדיל, אמא של בעלי (שתחיה עוד שנים רבות) ממש לא מתערבת. בתור אחת שמבולגנת בעצמה - הדבר האחרון שהיא תעיר לי זה סדר בבית. מי שמגיע אלינו בבית, שיזכור שהוא בבית שלנו. אני מכירה את סיפור האמא המנקה והמסדרת מחברה טובה שכל פעם שהיא נוסעת לבת שלה, היא מתלוננת שהיא חוזרת עייפה. אמרתי לה שתתחיל להנות מהנכדים ותפסיק להתעזק בנקיונות כשהיא שם. אני חושבת שאת יכולה להציע לאמא שלך אותו דבר - להתעמק בנכדים ולשחק איתם מאשר להתעסק ב"איך" נראה הבית כרגע.

 

[Iris-1]

ואיך עומדים בהערות הארסיות שלה?

הארס כבר נוטף לה בין השיניים בלי שהיא מרגישה. וכל הערה יותר פוגעת מהשניה. ואני כבר לא יכולה עליה יותר. בפעם האחרונה זה הגיע להתנצחות קרב. די אני עייפה ובגלל זה פניתי אליכן.