ועוד על הבוקר...קריאה לשיתוף הורים לכל הגילים

[חייכנית2]

ועוד על הבוקר...קריאה לשיתוף הורים לכל הגילים

הפעם שאלה ששאלתי מזמן.
איך אתם מסתדרים עם הדבר הזה שקוראים לו בוקר? יחידת הזמן הקצרה והדחוסה שחייבים להספיק בה כל כך הרבה עם הילדים?
אצלנו בשעתו מצאתי שמה שעוזר זה לדאוג לכמה שיותר הכנות בערב שלפני. הבעיה היא שכשנמצאים "בערב שלפני" מאד מאד עייפים,למשל מטיול אופניים...
למשל מחוג ושיעורים....למשל ממשחק כדורגל עם החברים בחצר בית הספר....אז למי יש חשק לקיים הבטחות בקשר לסידור תיק- מקלחת וכו?
פתאום נפרמים הכללים היסודיים,ויש הרבה bargainnig.....מגיע לרמות-על -אז אם אני מתקלח עכשיו תתני לי לישון בסלון?/תקני לי גיטרה?/תתני לי עוד שעה לשחק במחשב?[ומאוחר !] ולפעמים יש הצבת עובדה על המיטה מרב שעייפים ואני מבינה שבמצב הזה להסתפק בהתפשטות מהבגדים שלבש היום זאת המשימה הכי מורכבת שבקושי יכול לקחת על עצמו....

אז איך באמת מתנהלים?איך יוצאים מבוקר יחסית רגועים וגם ידידים טובים?

לי יש טיפ קטן שהתחלתי ליישם -ולטובה. אספר בהמשך. בינתיים אשמח לשמוע איך בבתים שלכם...

 

[נגה לביא]

s' morges is nooit goed-בוקר אף פעם אינו טוב

אחד המשפטים הראשונים שלמדתי מיוזמתי בפלמית. זה נאמר עלי ולא על זיו, אבל קיבלנו את הילדה המתאימה לנו ללא ספק, זו שהיא ינשוף לילה ולא משכימת קום.

בתקופת ה-kleuterschool (בית ספר של כיתות הגן) כל בוקר היווה מהומה שלמה. אני לא הייתי, ואוריאל יצא מדעתו. בכיתה המקבילה לתת חובה הוא איים שאם הוא לא יראה שהיא מגיעה בזמנים לביה"ס הוא יעביר אותה לביה"ס קרוב יותר לבית, אך ללא חבריה. זיו בכתה כל פעם ו... שוב יצאו באיחור מהבית. היא הייתה בת ארבע לערך, כך שיצאתי לצוד מדבקות עבורה. תלינו על הקיר בגובה נח עבורה לוח שנה קטן, וכל ערב הדבקנו מדבקה מתאימה לאותו יום. אם היא יצאה בזמן היא קיבלה מדבקת לב, שהיא יכולה הייתה לבחור מבין מגוון רב של צבעים את הצבע לאותו יום. אם היא יצאה מאוחר מדי מהבית היא קיבלה מדברת אות תלת מימדית גדולה. זיו יכולה הייתה גם לבחור את המדבקה הזו, אך היא ממש לא אהבה אותן. הדבר היחידי שעודד אותה הוא שאם היא יצאה מהבית בזמן אבל הם איחרו בכל זאת, אוריאל קיבל מדבקת או גם. באותה תקופה היא עדין קיבלה הפתעה קטנה בכל יום שישי, וידעה שאם תקבל שתי מדבקות בשבוע, לא תקבל את ההפתעה שלה ביום שישי. אי לכך ובהתאם לזאת, היא עשתה ככל יכולתה לעשות כדברי אוריאל ולצאת מהבית בזמן.
באותה תקופה גם החלנו בתרגולת התעוררות איטית. זיו מוערת ויוצאת מהמיטה בכוחות עצמה אל הספה בחדר המשפחה, שם היא שוכבת וצופה בטלויזיה תוך כדי כירסום ארוחת בוקר, עד שנאמר לה ללכת לצחצח שיניים.
בסוף אותה שנה זיו כמעט לא פיספסה קבלת הפתעה ביומי שישי.
בשנה שלאחריה הוספנו תליית שעון גדול על הקיר מול הספה. מכיוון שבאותה תקופה עדין החדר לא היה צבוע, הדבקנו על הקיר מדבקות מסביב לשעון שסימלו את הזמנים ליציאה טובה מהבית וליציאה גרועה. לבבות ליד מצב מחוג הדקות ללכת לצחצח שיניים בזמן וליד מצב המחוג ליציאה מהבית ומדבקת אות גדולה ליד מצב המחוג שלאחריו היא כבר לא תקבל לב באותו יום. זיו קיבלה את האחריות ללכת לצחצח שיניים בעצמה, להתלבש ולרדת לקומה התחתונה בזמן. היא גם הגיעה לסוף השנה הזו במצב בו לא איבדה כמעט הפתעות ימי שישי, והייתה מוכנה להתחיל כיתה א'.

למזלנו, אצלנו אין כמעט מה לסדר בתיק. הספרים אמורים להשאר בביה"ס, מלבד מה שצריך עבור הכנת שיעורי בית.
בכיתה א' הכנתי איתה כל ערב שיעורי בית, לאחריהם היא החזירה הכל לתיק, וזהו. אני הייתי אחראית על הנחת ביגוד עבורה לבקרים, אוריאל מכין אוכל. כל השאר נשאר כשהיה בכיתות הגן.
בכיתה ב' יש כבר יותר ספרים לקחת הביתה, אבל עדין סידור התיק הוא דומה למדי. השנה היא כבר מכינה שיעורי בית לבדה, ומקבלת עזרה רק כאשר היא שואלת שאלות, אך בסיום שיעורי הבית היא מחזירה הכל לתיק, והוא מסודר. בערב היא מתקלחת לבד, שמה בגדים במקומם (בסל הכביסה או בחדרה) ואנו מכינות בגדים למחר בבוקר.

התכנית היא לעבור מתישהו למצב בו היא מסדרת לבד בגדים, אבל כל עוד בקרים זו תקופת זמן גרועה עבורי, איני יכולה לבקש ממנה להיות אחרת, אז אנו מתקדמים לאט לאט, וזה עובד טוב יותר (עבורנו) מכל דבר אחר.

(אבל כשבאים אורחים להתגורר אצלנו, זיו יוצאת משיווי משקלה, כמו שגם אנחנו, וכל המשפחה משוכנעת שבקרים אצלנו הם סיוט מתמיד.)

 

[אמפתיה4]

קמים יותר מוקדם

ומה שאפשר, מכינים ערב לפני. אני קמה קודם, מתלבשת מתארגנת מכינה ארוחת בוקר ומעירה את הקטנטונת. אנו אוכלות כל בוקר ארוחת בוקר יחד. זו התחלה רגועה לכל יום.
אבל באמת הדבר הכי חשוב כדי שכל ההתנהלות תהיה על מי מנוחות (כמה שאפשר) - לקום מוקדם.

 

[fatfat]

או שהתברכתי במלאכיות

או שלא יודעת מה. בכל אופן מעולם ההשכבה וההתארגנות בבוקר לא היוו בעיה.

לילה קודם אני מכינה להן את הבגדים כשאין הרבה מה לו תלבושת אחידה. בבוקר מעירה אותן בשבע ועושה הפרדת כוחות שלא תתחלנה לשחק ואז שוכחות את עצמן.
אחת מתלבשת בחדרי והשניה בחדרן. הן מצחצחות שיניים וכשמוכנות הן יושבות על מיטתי ואנחנו מבלות יחד עד 7.40. את ארוחת העשר לבית ספר אני מכינה בקופסאות במקרר וכנ"ל את בקבוקי השתיה. בשבע וארבעים הן הולכות למטבח, שותות משהו ומכניסות את הקופסאות והבקבוקים לילקוטים. כשהן מוכנות הן מקבלות משהו קליל לאכול (הן לא אוהבות ארוחת בקר בשעה מוקדמת ולכן אוכלות כמה ביסקוויטים/פרוסת עוגה, בננה או מעט קורנפלקס ובעשרה לשמונה הן יוצאות לבית ספר. כשחוזרות הן רגילות עוד מהצהרון שקודם מכינים שיעורי בית ורק אח"כ צהריים, אז לפחות הן מתחילות להכין שיעורים עד שהאוכל מוכן. את השיעורים הן מכינות עצמאית ואני בודקת. מהיום הראשון ללימודים הרגלתי אותן שחלק מהכנת השיעורים כוללת קריאת שני פרקים בספר הספרייה שלהן וסידור המערכת בילקוט ליום הבא. בכיתה א' סידרתי אתן, בכיתה ב' הן הכינו (מכינה הקטנה) את כל היוד הנדרש על השולחן, ביחד אנחנו בודקות שהכל נמצא ואז מכניסות לילקוט. הגדולה היום כבר מסדרת את תיקה עצמאית לגמרי.

בערב יש רוטינה קבועה של ארוחת ערב, מקלחות. בעבר היה סיפור לפני השינה, שירים והיו נכנסות יחד למיטות. היום הקטנה עולה למיטה בשמונה והגדולה בתשע. בזמן שהיא לבד היא קוראת וזה גם זמן הלבד שלי אתה.

וזה לא שאין מאבקים בבית, יש הרבה אבל לא על הרגלים של היום יום.

 

[liאת1]

גם אצלנו הבוקר הוא זמן קל יחסית

וגם כשעולים קשיים (לא רוצה להתלבש או לצאת מהבית...) קל יחסית לעבור הלאה (להציע חולצה שאוהב, לקחת מכונית לגן).
זה עוזר שאנחנו קמים מוקדם ושמה שאפשר מאורגן מהערב לפני,
אבל בנוסף לכך - לאפרוח לא קשה קום בבוקר. בניגוד גמור אלי, לפעמים בקושי מושכת את עצמי מהמיטה במיוחד בחורף.
לרוב אני קמה לפניו ומספיקה להתארגן לפני שהוא יוצא מחדרו בהכרזת "די לישון"
ואם לא סיימתי אני מתלבשת בזמן שהוא שותה משהו או אוכל
לרוב נשאר אפילו קצת זמן למשחק, לפני שיוצאים

 

[China8]

אצלנו בוקר זה לא זמן רגוע

לקטנה קשה מאד לאסוף את עצמה ולהתארגן בבוקר. התלבשות וצחצוח שיניים כל בוקר גבל במלחמת עולם.
לאחר שהכרתי בעובדה שזה לא משפיע טוב על הסבלנות שלי ונגמר בצווחות של כל הצדדים המעורבים העברתי את השרביט לתפקידים החשובים האלה לבעלי. אז הוא כעת אחראי על להלביש ולצחצח, אני על ארוחת בוקר ושליחה לגן. הרבה יותר טוב עכשיו....

 

[בהתחדשות3]

בדרך כלל הבקרים אינם בעייתיים. את התיק לביה"ס

היא מסדרת בערב (צריך להזכיר לה...) במקרים חריגים כשחוזרת מאוחר מפעילות חריגה, מסדרת אותו בבוקר. היא מאד זריזה, כך שזה לא בעייתי. יכולה להתארגן בתוך 15-20 דקות ואפילו פחות מרגע ההשכמה עד שמוכנה ליציאה (10 דקות מתוכן מול המראה עם השיער

. היא מתעוררת לבד בסביבות 6:30-6:45. החל מהשנה הולכת לביה"ס לבד. יוצאת לבד ומצטרפת אליה חברה שגרה לא רחוק ב-7:30. מאחר ואוהבת את רעיון "ההליכה לבד לביה"ס עם חברה" מקפידה עוד יותר לצאת בזמן. חייבת לציין שנושא התלבושות האחידה הציל אותנו מעימותי בחירת הבגדים...

 

[חייכנית2]

דווקא אותנו לא [חיוך] והטיפ שהבטחתי...

יש בכל זאת אפשרות אילתור במכנסיים. כל מכנס שאני מכינה- לא ממש לעניין בעיני "כבודו",תמיד הוא בוחר מחדש תוך השארת עקבות מלחמה אינדיאנית בארון הבגדים. ...מממ..השלמתי עם זה.

הטיפ שהבטחתי למתקשים כמוני- קובעים שעת "גג". עד שעה כזאת וכזאת המשימות חייבות להיות מבוצעות. ומה שקורה עד הזמן ההוא- נתון לאילתור והחלטה של הילדים.
זה נותן תחושה של חופש בתוך המסגרת.
כמובן- מתאים לילדים גדולים יחסית עם הבנה של שעון זמן מחוגים וכו.

 

[קשה7]

אוי סיוט

בתל אביב השער של הגנים של העיריה הנסגר בדיוק ב830. ואם פספסת דקה שתיים הוא לא יפתח אלא ב9.יש לנו 2 ילדים והם בגנים שונים.בעלי אחראי על הבוקר.וכל מה שעושים (הכנה בלילה או השכמה מוקדמת וכו) לא עוזר.תמיד מגיעים לגן בדקה ה90.פעם אחת הוא השאיר את הילד במכונית ל3 דקות בכדי לרוץ כם הילד השני לגן ובחזרה חיכתה לו המשטרה(ראו שהשאיר ילד במכונית...)

 

[KallaGLP]

אצלנו כל מה שאפשר מכינים מראש

והם כבר עצמאיים ועושים הכל בעצמם ואנחנו רק מוודאים שהם שמו בתיק אוכל וכל מה שצריך. הקטנה עוד מספיקה להוציא את הכלב לפני שיוצאים (שלושת הטיולים היומיים איתו מתחלקים בין שלושת הילדים שבבית). מה שמעכב זו בדרך כלל טואלט הבוקר של הגדולה. לוקח לה המון זמן להתלבש ולהסתרק, היא מבלה זמן רב בחדר האמבטיה וכמעט תמיד מוכנה אחרונה וצריך לזרז אותה ולקורא לה הרבה פעמים עד שהיא באה.

 

[KallaGLP]

*זה