גילת אפרים
New member
ועוד על עיצוב העצמי
"מהי התכונה הרווחת ביותר בבני-אדם?... כולם מוגי-לב. מסתתרים הם מאחורי מנהגים ודעות... כל אדם יודע אל נכון כי הוא בייחודיותו בעולם פעם אחת בלבד; וכי שום מקרה... לא יוכל לארוג מחדש את רבגוניותו המופלאה... אך מהו הדבר הכופה על יחיד פחד מפני שכנו, הכופה עליו חשיבה ועשייה עדרית והימנעות מחדוות עצמו?... על-פי רוב זוהי נוחות, הֶתְמֵד... [בני האדם] יראים הם ביותר דווקא מפני הקשיים שיערימו עליהם כנות וחשיפה מוחלטים... נפש צעירה... בחושבה על שחרורה האמיתי, תחוש במנת האושר שיועדה לה מעולמים. ברם, כל עוד הנפש כבולה באזיקי הדעות והחרדות, לא יהא אושר זה בהישג ידה כלל. וכמה חסרי תוחלת ומשמעות יכולים חיים אלה להיות בלא השחרור ההוא!... אנו אחראים לקיומנו בפני עצמנו; מכאן שאנו ההגאים האמיתיים של קיום זה, בלא שנתיר כי קיומנו ידמה למקריות נטולת מחשבה... איש לא יוכל לבנות את הגשר מעל נחשול החיים, שעליו בדיוק חייבים לפסוע. שום איש- רק אתה בעצמך... לעולם אין אדם מתעלה לשיאים גבוהים יותר אלא בשעה שאינו יודע לאן דרכו ממשיכה להוליכו... אולם כיצד נוכל למצוא את עצמנו מחדש?... התר לנפש הצעירה לשאול עצמה, בהביטה לאחור על חייה: מה באמת אהבת עד עתה, מה משך ושבה את נפשך, מה שלט בך ובו-בזמן גרם לך עליצות ושמחה? בחן כסדרם מושאי הערצה אלה, ויתכן שבאמצעות ישותם והשלכותיהם יניבו חוק, את חוק היסוד של העצמי האמיתי שלך. בחן כיצד משלימים הם זה את זה, מרחיבים זה את זה, מתעלים זה מעל זה ומבהירים זה את זה; כיצד יוצרים הם סולם שעליו טיפסת עד כה אל עצמיותך; שכן ישותך האמיתית אינה טמונה עמוק בתוכך אלא גבוה לאין-ערוך מעליך, או לפחות ממה שכרגיל נחשב בעיניך כאני שלך..." (ניטשה, "מסות על חינוך לתרבות") ולכל התרים אחר דרך סלולה, בטוחה וידועה מראש, שימו לב עד כמה רב ערכה של התעיה בדרך... ההתבוננות... המוכנות לאפשר להזדמנויות להיקרות על דרכך... האומץ לבחור נתיב והאומץ הרב יותר- לשנותו, במידה ואינו נכון לנו ומצאנו אחר, נכון והולם אותנו יותר... שימו לב כיצד ניטשה מתאר את ההתחקות אחר ה"עצמיות" האותנטית... ומה דעתכם...?
יומצויין, גילת
"מהי התכונה הרווחת ביותר בבני-אדם?... כולם מוגי-לב. מסתתרים הם מאחורי מנהגים ודעות... כל אדם יודע אל נכון כי הוא בייחודיותו בעולם פעם אחת בלבד; וכי שום מקרה... לא יוכל לארוג מחדש את רבגוניותו המופלאה... אך מהו הדבר הכופה על יחיד פחד מפני שכנו, הכופה עליו חשיבה ועשייה עדרית והימנעות מחדוות עצמו?... על-פי רוב זוהי נוחות, הֶתְמֵד... [בני האדם] יראים הם ביותר דווקא מפני הקשיים שיערימו עליהם כנות וחשיפה מוחלטים... נפש צעירה... בחושבה על שחרורה האמיתי, תחוש במנת האושר שיועדה לה מעולמים. ברם, כל עוד הנפש כבולה באזיקי הדעות והחרדות, לא יהא אושר זה בהישג ידה כלל. וכמה חסרי תוחלת ומשמעות יכולים חיים אלה להיות בלא השחרור ההוא!... אנו אחראים לקיומנו בפני עצמנו; מכאן שאנו ההגאים האמיתיים של קיום זה, בלא שנתיר כי קיומנו ידמה למקריות נטולת מחשבה... איש לא יוכל לבנות את הגשר מעל נחשול החיים, שעליו בדיוק חייבים לפסוע. שום איש- רק אתה בעצמך... לעולם אין אדם מתעלה לשיאים גבוהים יותר אלא בשעה שאינו יודע לאן דרכו ממשיכה להוליכו... אולם כיצד נוכל למצוא את עצמנו מחדש?... התר לנפש הצעירה לשאול עצמה, בהביטה לאחור על חייה: מה באמת אהבת עד עתה, מה משך ושבה את נפשך, מה שלט בך ובו-בזמן גרם לך עליצות ושמחה? בחן כסדרם מושאי הערצה אלה, ויתכן שבאמצעות ישותם והשלכותיהם יניבו חוק, את חוק היסוד של העצמי האמיתי שלך. בחן כיצד משלימים הם זה את זה, מרחיבים זה את זה, מתעלים זה מעל זה ומבהירים זה את זה; כיצד יוצרים הם סולם שעליו טיפסת עד כה אל עצמיותך; שכן ישותך האמיתית אינה טמונה עמוק בתוכך אלא גבוה לאין-ערוך מעליך, או לפחות ממה שכרגיל נחשב בעיניך כאני שלך..." (ניטשה, "מסות על חינוך לתרבות") ולכל התרים אחר דרך סלולה, בטוחה וידועה מראש, שימו לב עד כמה רב ערכה של התעיה בדרך... ההתבוננות... המוכנות לאפשר להזדמנויות להיקרות על דרכך... האומץ לבחור נתיב והאומץ הרב יותר- לשנותו, במידה ואינו נכון לנו ומצאנו אחר, נכון והולם אותנו יותר... שימו לב כיצד ניטשה מתאר את ההתחקות אחר ה"עצמיות" האותנטית... ומה דעתכם...?