ועוד על עיצוב העצמי

ועוד על עיצוב העצמי

"מהי התכונה הרווחת ביותר בבני-אדם?... כולם מוגי-לב. מסתתרים הם מאחורי מנהגים ודעות... כל אדם יודע אל נכון כי הוא בייחודיותו בעולם פעם אחת בלבד; וכי שום מקרה... לא יוכל לארוג מחדש את רבגוניותו המופלאה... אך מהו הדבר הכופה על יחיד פחד מפני שכנו, הכופה עליו חשיבה ועשייה עדרית והימנעות מחדוות עצמו?... על-פי רוב זוהי נוחות, הֶתְמֵד... [בני האדם] יראים הם ביותר דווקא מפני הקשיים שיערימו עליהם כנות וחשיפה מוחלטים... נפש צעירה... בחושבה על שחרורה האמיתי, תחוש במנת האושר שיועדה לה מעולמים. ברם, כל עוד הנפש כבולה באזיקי הדעות והחרדות, לא יהא אושר זה בהישג ידה כלל. וכמה חסרי תוחלת ומשמעות יכולים חיים אלה להיות בלא השחרור ההוא!... אנו אחראים לקיומנו בפני עצמנו; מכאן שאנו ההגאים האמיתיים של קיום זה, בלא שנתיר כי קיומנו ידמה למקריות נטולת מחשבה... איש לא יוכל לבנות את הגשר מעל נחשול החיים, שעליו בדיוק חייבים לפסוע. שום איש- רק אתה בעצמך... לעולם אין אדם מתעלה לשיאים גבוהים יותר אלא בשעה שאינו יודע לאן דרכו ממשיכה להוליכו... אולם כיצד נוכל למצוא את עצמנו מחדש?... התר לנפש הצעירה לשאול עצמה, בהביטה לאחור על חייה: מה באמת אהבת עד עתה, מה משך ושבה את נפשך, מה שלט בך ובו-בזמן גרם לך עליצות ושמחה? בחן כסדרם מושאי הערצה אלה, ויתכן שבאמצעות ישותם והשלכותיהם יניבו חוק, את חוק היסוד של העצמי האמיתי שלך. בחן כיצד משלימים הם זה את זה, מרחיבים זה את זה, מתעלים זה מעל זה ומבהירים זה את זה; כיצד יוצרים הם סולם שעליו טיפסת עד כה אל עצמיותך; שכן ישותך האמיתית אינה טמונה עמוק בתוכך אלא גבוה לאין-ערוך מעליך, או לפחות ממה שכרגיל נחשב בעיניך כאני שלך..." (ניטשה, "מסות על חינוך לתרבות") ולכל התרים אחר דרך סלולה, בטוחה וידועה מראש, שימו לב עד כמה רב ערכה של התעיה בדרך... ההתבוננות... המוכנות לאפשר להזדמנויות להיקרות על דרכך... האומץ לבחור נתיב והאומץ הרב יותר- לשנותו, במידה ואינו נכון לנו ומצאנו אחר, נכון והולם אותנו יותר... שימו לב כיצד ניטשה מתאר את ההתחקות אחר ה"עצמיות" האותנטית... ומה דעתכם...?
יומצויין, גילת
 

דיבבלעס

New member
דעתי

שניטשה היה גאון, ואפשר למצוא המון משמעות לחיים דרך תורתו גם אני משתדל ליישם דברים מתורתו וזה עושה רק טוב
 

karina335

New member
תגובה...

אני מסכימה עם מה שניטשה כתב, אך קל מאוד לדבר וקשה מאוד לעשות. קשה מאוד להסתכל אחורה ולראות מה אהבת, מה גרם לך עליצות ושמחה וללכת לכיוונו. קצת על עצמי... כרגע סיימתי תואר ראשון . הנושא מעניין אותי אבל אני לא הייתי בטוחה שבזה אני רוצה להמשיך להתעסק. חשבתי לעצמי שכאשר אני אסיים את התואר- אני אקח שנת הפסקה לראות האם הכיוון שבחרתי הוא זה שמתאים לי כיוון שבמהלך הלימודים די היססתי לגביו. כעת, שיש לי שנת חופש, אני כמו הנער מההודעות למעלה- מאבדת כיוון- מרוב חופש בחירה. אני באתי לייעץ לבחור הזה מלמעלה, שגם אני הייתי במצבו ומה שכדאי לו לעשות זה להפסיק להתחבט ופשוט להתחיל לעשות משהו, ואז העלים לאט לאט יסורו מהשביל עד שהוא יתבהר. אך קל מאוד לייעץ לאנשים אחרים. אז בחיים יש הרבה מאוד שבילים וצמתים, גם אחרי התואר הראשון וגם אחרי התואר השני, אך האם ההתעסקות הזאת בבחירה- של מה אני יעשה בחיים - היא התעסקות סיזיפית שהיא זו שגורמת לנו את הסבל ואת ההנאה ממה שאנו עושים עכשיו? האם כבר עלינו ללכת להתחיל לעשות משהו ולאהוב אותו, ולא להסתכל על מה היינו יכולים לעשות או איפה היינו מגשימים את עצמנו יותר? האם אני סתם נותנת תירוצים? פוחדת? כיצד אפשר לדעת? תודה.
 
למעלה