ועוד 22 לחודש עבר...

[מירבא]

ועוד 22 לחודש עבר...

ושוב חולף היום וחולפת השעה והפחד מהחודש הבא גדול מאוד. 11 חודש עברו ובחודש הבא תחלוף לה שנה. שנה להולדתך שנה למותך! כל כך מתגעגעת אמא.

 

[יעל של עדי]

מירב

צר לי. הימים האלה של התזכורת כל כך קשים ומתישים. עוד חודש ועוד אחד ו... כמעט שנה והזמן ממשיך לעבור. מדהים איך החיים ממשיכים כשאנחנו סובלים. זה באמת הדהים אותי שאני כל כך ב"איכס" והשכנים והחברים ממשיכים כאילו כלום... שמרי על עצמך יעל

 

[morinbar]

איתך בכאבך../images/Emo14.gif

מסתבר שהחיים ממשיכים למרות שעבורנו הכל השתנה מבלי שוב,אנו איננו אותם אנשים, התמימות נגזלה מאיתנו ונותרנו המומים ומותשים. איתך בימים קשים אלו

מקווה שתשאבי את מירב כוחותייך ותתמודדי בכל פעם צעד, צעד... מאחלת בריאות ואושר

 

[זוהרה מצליחה החודש]

מירב, שעון הזמן שלנו כמעט חופף

גם אצלי יעברו 11 חודשים, ביום רביעי הקרוב ב 25/9. ב 18/10 קיבלנו את הבשורות הרעות וב 25/10 הפסקתי את ההריון. זה כל כך קשה, כל כך כואב. שנה למותן של ילדותינו. גם אני מתגעגעת, וכל כך כמהה שוב. חיבוק אמיץ ללבי

 

[תמיד איתנו]

../images/Emo140.gifלמירב...

למירב, יש לך כישרון כתיבה מדהים...הודעה כה קצרה וכל כך מרגשת... הגעגוע כה בולט...למי אנו מתגעגעים? לעיתים קשה לי לענות... הרי לא ראיתי את העובר שלנו, לא נגעתי בו, לא חיבקתי אותו ולו רק פעם אחת...אז איך, אי, זה שהגעגוע כה מוחשי ועמוק??? שאלה שלבטח תישאר תעלומה בעיני... הגעגוע בעיני הינו לרעיון. לרעיון שקרם עור וגידים...אט אט במשך חודשים ארוכים נוצר לו הילד שהיה כה מוחשי, בעט, חייך אלינו באולטראסאונד...וכגודל החלום, גודל האכזבה. כל האושר שחיינו בתוכו בתקוה כה קצרה הפך לאבדן ושכול (שהולידו את הפורום החשוב הזה...) אז מאחל לך מירב, שההתמודדות תהיה עד כמה שפחות קשה, והלידה הבאה תהיה משמחת ומאושרת! ממני, תמיד איתנו