ועכשיו הסיפור שהבטחתי

[להתחיל מחדש]

ועכשיו הסיפור שהבטחתי

ושאני בהחלט מקווה שאצליח להקליד אותו כאן, בלי הפרעות מיותרות: אז ככה: היום בבוקר הלכתי, כמו בכל בוקר, למזנון של בית המשפט שבו אני עובדת וקניתי את הטוסט שאני רגילה לקנות בשעה זו (הפעם הוא לא היה שרוף).... כמה דקות אחרי זה עליתי במעלית ביחד עם אחד המאבטחים ובדרך המעלית עצרה באחת הקומות ונכנסו שתי עובדות אחרות תוך שהן מציינות את אדיבותו של המאבטח שחיכה להן עד שייכנסו למרות שהוא צריך להמשיך לעלות. כמה דקות אחר כך (ותזכרו שהחזקתי ביד את הטוסט הטרי) אחת משתי הבנות לא הבינה איך זה שיש ריח כל כך טוב במעלית, שהרי לא היא, לא הבחורה השניה ולא המאבטח לא היה להם משהו שצריך להריח כל כך טוב והם כמובן גם לא אכלו כלום. ואני תהיתי: איך זה שהם לא ראו שלא רק המאבטח חיכה לשתי הבנות אלא גם אני? ואיך זה שהם לא ראו שאני עומדת שם ואולי ממני מקור הריח הטוב? אממ... מסתבר שיש לי כוחות על טבעיים.... אני מסוגלת להיות רואה ובלתי נראית, ממש כמו דני דין. מי יודע, אולי בהמשך גם אגלה שאני בעצם רוח רפאים ושאני מסוגלת גם לעבור דרך קירות? מוזר, כשזה קרה, צחקתי (וזה היה צחוק אמיתי). עכשיו, כשאני כותבת את זה, זה כואב. סיפור עצוב-מצחיק.

 

[פריזמה]

אמממממ זה בעמת נשמע כואב

זה בעמת נשמע ממש רע אפילו קשה לי להאמין שאת רוח רפאים כי בכל זאת את יכולה לכתוב על המחשב ומעבר לזה את הטוסט אני מריחה עד לפה או בעצם סליחה זה בגלל שאני מתה מרעב כזה עם הרבה גבינה צהובה ועגבניה עם מלפפון חמוץ ייייממממ יו נוזל לי ריר אוף אני רעבה

 

[פריזמה]

ועוד משהו

ואני ממשיכה את הדיון הקודם על הומור שחור לפעמים יותר קל לנו ואנחנו בורחים לתוך החיוך לתוח הבדיחה לפעמים אנחנו לא יכולים או רוצים להתמודד עם משהו ואנחנו מעדיפים לצחוק ואני לא ממש מצליחה להתרכז עכשיו כדיי לכתוב לך משהו נורמלי למרות שאני רוצה לומר משהו מעוד חשוב אני רק לא יודעת איך בדיוק מתוסבכת שכמוני עדיף שאני יתחפף מהעזור

 

[להתחיל מחדש]

גם אני למען האמת....

עומדת להתחפף מפה, בלית ברירה (יום העבודה נגמר עוד מעט ואני צריכה להמשיך לחפש איפה לקנות מחשב נורמאלי כך שאוכל להיות כאן גם מחוץ לשעות העבודה). ועכשיו אני חושבת שבאמת צדקת בקשר למה שאמרת, שההומור זו גם דרך לברוח. אבל האמת היא שאני לא בטוחה שבריחה זה דבר כל כך רע. או אולי במקרים מסויימים היא כן.... בעצם זה תלוי לאן בורחים, וממה, ומתי... שלך, נטע

 

[להתחיל מחדש]

אז למה לא אמרת קודם?

סליחה, זה האייקון היחיד שהצלחתי למצוא שמתאים לבקשה שלך (גבינה צהובה)... שיהיה לך בתיאבון

 

[מרגישה ילדה]

מה???????????????????

את דני דין???????????? איך אפשר שלא לשים לב שאת שם? בטוחה שלא התחבאת מתחת לשטיח?...

את כל כך מלאת נוכחות נטע... ומי שלא מבחין בך, לא מבחין באישיות הקסומה שלך... והוא מפסיד... כי את, נטע, זן נדיר, שמיימית.... אוהבת אותך תמיד איתך מחבקת אותך ובלעדייך הפורום ריק למדי... ילדה

 

[שם ים]

את יודעת...

קראתי את זה אתמול כבר. וגם קצת גיחכתי. את יודעת למה? כי נמאס לי חנסות להבין עיוורון של אנשים, ונמאס לי להתעצבן מכך שיש כאלו שמסתובבים עם עיניים עמומות בעולם. ולצערי, יש המון כאלו. אני קוראת לתופעה: איבוד צלם אנוש. יעני חלול. ריק. אבל אני רואה אותך. וגם אם תשתי מליון משקאות סגולים אני אמשיך לראות אותך. כי אי אפשר שלא לראות אותך. אלא אם כן את אמיתית, ואז למחוסרי הצלם תיהיה בעיה בלראות אותך. אוהבת, שם ים