בלי שום סיבה. לא מישהו שפגע בי. לא שכעסתי על מישהו. לא שפחדתי אפילו מממישהו-ממשהו. בעצם לא קרה כלום. אז למה עכשיו הכאב הזה יושב בבטן? ואולי אני צריכה להשלים עם העובדה שהכאב הוא חלק ממני, ולפעמים הוא מופיע ולפעמים הוא בלתי נראה. וככה זה.
אולי יישב בתוכך כל החיים. אבל עדיין, יחד איתו, יכולים להיות בך דברים אחרים. יכולים וגם יהיו. ואז המקום שהוא תופס יהיה יותר ויותר קטן יחסית ליתר הדברים. כי את גדלה, כי את הולכת לקראת להיות יותר עצמך נטו ולא עצמך + כאב בעיקר
כבני אדם אנו תרכובת של רגשות, כמו בסלט. כול הרכיבים נמצאים, אך המינון שלהם קובע את הטעם. הם תמיד איתנו וטוב כך גם לדכאון והעצב יש חשיבות העניין הוא איך אנו אוכלים אותם... מחזק, אורן
