ועכשיו משהו קטן ואישי לשתף....
אתמול הייתי בכנס של מרכז הקיים במכללה התומך בי מתוקף היותי לקויית למידה. בכנס הזה השתתפו סטודנטים חדשים והוריהם, ואנחנו הסטודנטים הותיקים מוזמנים להגיע לכנס, לתמוך ולעודד סטודנטים חדשים החוששים מכניסתם לאקדמיה עם כול הקשיים שיש להם בתור לקויי למידה... בכול אופן לי היה מאוד חשוב אישית לבוא ולהגיד תודה לאנשים המדהימים שיושבים במרכז הזה ועושים לנו את החיים טיפה יותר קלים, עם התאמות והקלות שעוד לא ראיתי או שמעתי (ברמה כזאת) במסגרות אקדמיה אחרות... בתקופת המחלה, המרכז הזה היה בשבילי שם בכול התחומים, גם עזרה נפשית מתחילת הדרך והם אלה שהצליחו לארגן לי מבחני בית... כנס כזה הייתה הזדמנות טובה לבוא ולשבח אותם. הגעתי ומהתחלה ידעתי שאני רוצה לדבר. בדרך כלל אין לי בעיה לדבר מול קהל אבל ידעתי שאם אקום הפעם זה יהיה שונה... המטפחת על הראש, הנפיחות הקלה בפנים, הגבות הדלילות - ידעתי שהם יבינו ושאולי כדאי וחשוב לדבר על זה וכך מצאתי עצמי עומדת ומספרת לכולם שהצלחתי לסיים את השנה (טוב נו כמעט) בתור לקויית למידה ועוד עם מחלה כל כך קשה וזה פעם ראשונה שאמרתי את המילה סרטן בפורום כול כך ענקי והתחלתי לבכות וזה היה מרגש ומלחיץ ביחד וכול האנשים התערפלו לי פתאום מתוך מסך הדמעות ומפה לשם לפני שהספקתי להבין מה קורה והמילים המשיכו לזרום שמעתי פרץ של מחיאות כפיים וממש הרגשתי כאילו אני הולכת להתעלף....! זאת היתה חוויה עוצמתית ושמחתי שהיה לי את האומץ.. עוד הספקתי למלמל תודות למלאכים שיושבים שם ועשו לי את ההתמודדות הרבה יותר קלה ושלא ידאגו כי אני יוצאת מזה בקרוב... שכולם יצאו משם הרגשתי כמו איזה "גיבורת מלחמה", אנשים לחצו לי ידיים והביעו תמיכה ענקית שאני הרגשתי שהיא באמת באה מכול הלב... רובם שם אנשים שהיו צריכים להתמודד כול חייהם עם הסתרת הלקות למידה שלהם, דבר שהוא קשה מאוד ולכן ההבנה והרגישות שלהם היו כל כך כנים ועוזרים.. טוב.. זה היה ארוך, מקווה שהצלחתם להחזיק מעמד עד הסוף ומקווה שהעברתי באמת את המסר שחשוב כן לדבר, לשתף ולהכיר במחלה... אני יודעת שלי זה עוזר....
אתמול הייתי בכנס של מרכז הקיים במכללה התומך בי מתוקף היותי לקויית למידה. בכנס הזה השתתפו סטודנטים חדשים והוריהם, ואנחנו הסטודנטים הותיקים מוזמנים להגיע לכנס, לתמוך ולעודד סטודנטים חדשים החוששים מכניסתם לאקדמיה עם כול הקשיים שיש להם בתור לקויי למידה... בכול אופן לי היה מאוד חשוב אישית לבוא ולהגיד תודה לאנשים המדהימים שיושבים במרכז הזה ועושים לנו את החיים טיפה יותר קלים, עם התאמות והקלות שעוד לא ראיתי או שמעתי (ברמה כזאת) במסגרות אקדמיה אחרות... בתקופת המחלה, המרכז הזה היה בשבילי שם בכול התחומים, גם עזרה נפשית מתחילת הדרך והם אלה שהצליחו לארגן לי מבחני בית... כנס כזה הייתה הזדמנות טובה לבוא ולשבח אותם. הגעתי ומהתחלה ידעתי שאני רוצה לדבר. בדרך כלל אין לי בעיה לדבר מול קהל אבל ידעתי שאם אקום הפעם זה יהיה שונה... המטפחת על הראש, הנפיחות הקלה בפנים, הגבות הדלילות - ידעתי שהם יבינו ושאולי כדאי וחשוב לדבר על זה וכך מצאתי עצמי עומדת ומספרת לכולם שהצלחתי לסיים את השנה (טוב נו כמעט) בתור לקויית למידה ועוד עם מחלה כל כך קשה וזה פעם ראשונה שאמרתי את המילה סרטן בפורום כול כך ענקי והתחלתי לבכות וזה היה מרגש ומלחיץ ביחד וכול האנשים התערפלו לי פתאום מתוך מסך הדמעות ומפה לשם לפני שהספקתי להבין מה קורה והמילים המשיכו לזרום שמעתי פרץ של מחיאות כפיים וממש הרגשתי כאילו אני הולכת להתעלף....! זאת היתה חוויה עוצמתית ושמחתי שהיה לי את האומץ.. עוד הספקתי למלמל תודות למלאכים שיושבים שם ועשו לי את ההתמודדות הרבה יותר קלה ושלא ידאגו כי אני יוצאת מזה בקרוב... שכולם יצאו משם הרגשתי כמו איזה "גיבורת מלחמה", אנשים לחצו לי ידיים והביעו תמיכה ענקית שאני הרגשתי שהיא באמת באה מכול הלב... רובם שם אנשים שהיו צריכים להתמודד כול חייהם עם הסתרת הלקות למידה שלהם, דבר שהוא קשה מאוד ולכן ההבנה והרגישות שלהם היו כל כך כנים ועוזרים.. טוב.. זה היה ארוך, מקווה שהצלחתם להחזיק מעמד עד הסוף ומקווה שהעברתי באמת את המסר שחשוב כן לדבר, לשתף ולהכיר במחלה... אני יודעת שלי זה עוזר....
