ועכשיו משלמים את המחיר ?

[עצוב73]

ועכשיו משלמים את המחיר ?

הייתי גיבור כבר כמעט שבוע בלי החברה הקבועה - החרדה כן , קם בבוקר ולא חושב על זה..... מוזר.. לא מתגעגע לחרדה, אבל היא קנאית...... קצת השתוללתי היום, דחפתי את עצמי קצת יותר מידי אתם יודעים - לנגוס את החיים.... ומי מיד חזר ? נכון - החרדה..... הלחץ הזה בחזה, הנשימה שבורחת...אתם יודעים, כול הכיף..... אוף נמאס לי...... רוצה לבכות, לברוח , להתנתק...... קשה לי.

 

[פייה 31]

אני תמיד אומרת..

שאלוהים בחר בנו להיות אנשים עם חרדות כי יש לנו כוח סבל שלא ניתן להסבר והוא יודע שאנחנו חזקים, היום אחרי שנים מאוד קשות אני גיבורה אולם כל דבר שאני מעיזה לעשות הוא מסתכל עלי (החרדה) וכאילו אומר תחשבי פעמים את חושבת שאת מסוגלת כי את לא ואני צועדת צעד אחורה ולא מעיזה אבל אני מסתכלת על שאר הדברים קטנים אומנם שאני עושה מה שלא העזתי לעשות בעבר אני כל כך רוצה להיות שם לחיות כמו כולם ולהיות בתוך החיים ולא להסתכל עליהם מהצד אבל למדתי להסתפק במועט. איש יקר, אתה כותב היו לי ימים טובים יותר אתה יודע שאתה מסוגל להגיע לשם וזה מה שחשוב.

 

[גילה זילברמן]

גיבורים או פחדנים ../images/Emo80.gif ../images/Emo107.gif

ואולי יש משהו באמצע? ואולי לא?... עצוב כתב שבא לו לבכות, לברוח, להתנתק ובכל זאת הביע כמיהה לתמיכה, ביקש כאן חיבוק. אז אולי התואר- "מתמודדים זקוקים לחום", הוא תואר מתאים יותר לכולנו, ובראשי תיבות - מז"ל

 

[בוזיקית]

../images/Emo62.gif../images/Emo45.gifבאמת רעיון מעולה גילה