שיר אחות של
New member
ופתאום בכיתי.....
זה לא היה פתאומי. מזמן רציתי להתחיל טיפול פסיכולוגי אבל לא יזמתי. כזאת אני. לא תמיד מעשית. והיום סוף סוף היגעתי אל הפסיכולוג. נכנסתי... ולאחר שהציג את עצמו שתק והמתין בסבלנות שאתחיל לדבר. סיפרתי לו קצת על עצמי... על חיי בשנים האחרונות... ואז היגעתי אל ה"סיפור" של אחותי. כיצד התגלתה מחלתה.. מה עשינו מאז (שלוש וחצי שנים כבר עברו) מה מצבה הבריאותי... ולפתע הדמעות זלגו.... "לא חשבתי שאבכה" אמרתי. לכאורה, הכל נראה תקין. החיים המשיכו, היא מתפקדת מצויין (תודה לאל...) והקשר איתה לא סובב סביב נושא המחלה. אבל, כנראה, שאי שם.. עמוק עמוק בפנים התנחל לו הפחד.. והוא יושב ומכרסם... ומכרסם... ומשפיע בשקט בשקט על התחושה הפנימית... למרות שכלפי חוץ כאילו כלום לא קורה. וקורה. אני בטוחה. הופתעתי עד כמה היה לי קשה להעלות את המילים על שפתיי. לומר שוב את המילים "חולה" ו"מפושט" ו"סרטן". וזה לא שאני לא מדברת מידי פעם עם מכרים עליה. אני כן.. ואפילו די בקלות... אבל כנראה שהשיחות האלה לא ממש נוגעות בי כי בהם מדברים עליה. והפעם.. הפעם לא שאלו אותי איך היא מרגישה.. הפעם הנושא היה "אני". ואני מפחדת....
זה לא היה פתאומי. מזמן רציתי להתחיל טיפול פסיכולוגי אבל לא יזמתי. כזאת אני. לא תמיד מעשית. והיום סוף סוף היגעתי אל הפסיכולוג. נכנסתי... ולאחר שהציג את עצמו שתק והמתין בסבלנות שאתחיל לדבר. סיפרתי לו קצת על עצמי... על חיי בשנים האחרונות... ואז היגעתי אל ה"סיפור" של אחותי. כיצד התגלתה מחלתה.. מה עשינו מאז (שלוש וחצי שנים כבר עברו) מה מצבה הבריאותי... ולפתע הדמעות זלגו.... "לא חשבתי שאבכה" אמרתי. לכאורה, הכל נראה תקין. החיים המשיכו, היא מתפקדת מצויין (תודה לאל...) והקשר איתה לא סובב סביב נושא המחלה. אבל, כנראה, שאי שם.. עמוק עמוק בפנים התנחל לו הפחד.. והוא יושב ומכרסם... ומכרסם... ומשפיע בשקט בשקט על התחושה הפנימית... למרות שכלפי חוץ כאילו כלום לא קורה. וקורה. אני בטוחה. הופתעתי עד כמה היה לי קשה להעלות את המילים על שפתיי. לומר שוב את המילים "חולה" ו"מפושט" ו"סרטן". וזה לא שאני לא מדברת מידי פעם עם מכרים עליה. אני כן.. ואפילו די בקלות... אבל כנראה שהשיחות האלה לא ממש נוגעות בי כי בהם מדברים עליה. והפעם.. הפעם לא שאלו אותי איך היא מרגישה.. הפעם הנושא היה "אני". ואני מפחדת....
