ופתאום נהיה סובוח. סבאח אל חיר

[דאגרוטיפ]

ופתאום נהיה סובוח. סבאח אל חיר

וחג שמח, ריינה והפיוחוס.
אז מה, שוב חג. שוב מארחים. שוב טורחים ומבשלים.
מי שנמאס לו, אלי!

http://www.youtube.com/watch?v=1LL3Gylh5LM
בוקר מאיר.

 

[דאגרוטיפ]

ריינה, נדמה לי שהשמים הפעם

הולכים להגשים לך את הפנטזיה:

http://tbk.mako.co.il/article/2538371
יורה, ברד? התאמיני?

 

[רינתי77]

באמת בלילה היתה מיני סערה.

רוחות ערות וקצת גשם. והפסקת חשמל...
אבל זה סימן לבאות! למרות שעכשיו חם נורא אצלינו.
אבל הגשם בוא יבוא!

http://www.youtube.com/watch?v=TS9_ipu9GKw

 

[דאגרוטיפ]

אני מזהה את החדווה מבין

אותיותייך, שלא לומר את האושר.
שאני אחרב לך, תגידי? (שונאת חורף, ממנכל)
(וואלה, מיני-סערה? אוללה)
http://www.youtube.com/watch?v=zKg9wUWJnQ8
יום ששונך הוא יום אסוני?

 

[רינתי77]

לא נהייה דרמאטים

זה לא כזה ששון ולא כזה אסון....

 

[דאגרוטיפ]

אני אהיה ממילא, את יודעה

 

[Aronsona]

בוקר טוב דאג. אני אוהב את זה

http://www.youtube.com/watch?v=hoVXvh52EXQ

אני הולך תכף לשפד, כל מיני, נעשה הערב קצת על האש.
גם את זה אני אוהב

 

[דאגרוטיפ]

בואונג'ורנו, אביעד.

גם אני אוהבת את זה. העלתי אותו במשורה, בכל זאת
היא מודה שם שהיא מכורה.
אביעד, בדרך כלל המקדימים לשפד הם אלו המטיבים
במלאכת האסאדו. אתה יודע, תולים את נתחי הבשר
על הפגיונות. והבשר נעשה באיטיות במשך שעות.
http://www.youtube.com/watch?v=fd5BXqTfvc8&feature=related
בא לך איטלקית מעט?

 

[Aronsona]

הייתי מת לדעת לעשות אסדו

בפעמים היחידות שאכלתי זה היה מדהים.
בואי באמת לאיטלקית

 

[קייזר סוזי]

אני רוצה לספר לכם קצת על הבוקר שלי...

הוא בעצם ממשיך מאתמול כיוון שלא הלכתי לישון.
ב4 וחצי שמתי לב לשעה, אז החלטתי לנצל את הזמן ולצאת להליכה.
עד פה מגניב? מגניב!

חזרתי ב6, התפננתי קצת, התקלחתי והחלטתי לקחת ריזיקה, לנסות את מזלי וללכת לקופת החולים,
אולי יקבלו אותי לעשות בדיקה ללא תור.

אז הלכתי בשעה הרגילה, רק כדי לגלות שבערבי חג הם פותחים ב8.
טוב, חיכיתי כמו מעבולה 45 דקות.
האחות באה, מסתבר שאין בדיקות מעבדה בערבי חג.
חיכיתי לשווא.
בעצם לא ממש, בין כה הייתי צריכה את בית המרקחת שגם נפתח באותה השעה.
עד פה, מתחיל להיות חרבנה, אבל בקטנה.

בית מרקחת, עדיין לא פתחו, בחוץ עומדים 6-7 אנשים. מחכים.

אני עומדת עם כולם.
פתאום איזו גוילם פוסטמה פונה אליי בקל מורתי :" סליחה, אחרי מי את"?

אני: מסתכלת סביבי קצת לא מבינה מה היא רוצה :" הרגע באתי את ראית בעצמך,
יש אופציה לקחת מספרים בתוך בית המרקחת".

אישה נוספת:" היא אחרי".

פוסטמה:" היא לא אחרייך, הבחור הזה אחרייך" (מצביעה על מישהו)

5 דקות אני עומדת שם מחכה שהם יגיעו להחלטה.
עשיתי פרצוף קטן כי אפילו לא פציתי פה או ניסיתי להדחף לאיזה תור וישר באה עליי ההיא.

ואז נפתח בית המרקחת, רצה הגורל ועמדתי די קרוב לדלת אז יצא שנכנסתי בין הראשונים.
וכמובן, שם בפנים צריך לקחת מספר, ושם זה מה שקובע בתאכלס.

בשניה שעברתי את הדלת פנימה, בטרם הסתובבתי לכיוון המכונה (שאגב לא התכוונתי להוציא מספר כי כבר הוחלט על סדר),
זינקה עליי הגוילם, AKA הפוסטמה:" אה את תחכי לתור שלך, קודם אנחנו נוציא מספר".

אני: לא מבינה מאיפה היא נחתה עליי שוב ומה היא רוצה מחיי, אז בלב :" תמותי".
ושתקתי. היא מבוגרת וגם נראית אישה מעיקה ומעצבנת, ולא היה לי כח אליה.

במכונה בלקיחת המספרים יש אופציה לתור רגיל ותור מהיר.
הלכתי על התור המהיר כי היה לי רק פריט אחד לקחת.

מה שקרה בפועל זה שעמדתי שם 25 דקות רק כדי לראות איך אנשים שבאו אחריי נכנסו לפניי,
וכל זה כי הרוקחים העקומים האלו, קראו רק לאנשים של התור הרגיל, למרות התלונות של האנשים שם.

בסוף קיבלתי עצבים ונדחפתי.
כל שאר האנשים נתקעים עם הרוקחים עשר שעות, אני עמדתי כמעט חצי שעה בשביל לצאת אחרי דקה בדיוק.

מכאן הלכתי לדואר כדי לקחת חבילה שקיבלתי.
היה רשום באתר של דואר ישראל שהסניפים פתוחים עד 12 בערב החג.
בפועל הגעתי והיה סגור.
אז תמותו גם אתם דואר ישראל,
על שמנעתם ממני לקבל את שרשרת הפנינים ועגילי הפנינים שהזמנתי מ"מכופתרות."
כן, תמותו.


**לפחות הגעתי הביתה וחיכו לי האחיינים שלי הפוצקינים האלו.

 

[דאגרוטיפ]

ה ר ג ת!

איזה פוסט קורע. למרות שבסך הכל עינו את ראבאק שם.
פוברסיטה מיה, מקוחה.
תכנסי למיטה ושיתפגר כל העולם. עכשיו תחשבי
במה כרוך לחיות עם אותה פוסטמה 24/7
-
הזכרת לי קטע משעשע שקרה לי בחנות בגדים.
אני משוטטת לי להנאתי בין המדפים והקולבים
בוחרת לי כמה פריטים מועדפים ומהלכת עם חיוך
מדושן לתא ההלבשה.
פתאום, אאוט אוף דה בלו מסתערת עלי איזו
מזרובה עם שיירי מבטא רוסי ומפטירה:
"אני היית פה!". ושתביני אני כבר בתא הלבשה
והמזרובה איתי ביחד. והיא בשלה: "אני היית פה"
ואני מתחילה להרגיש בבטן את הסנטה מריה.
אני משיבה לה בעדינות: "גם אני היית פה"
כלום לא עוזר. בסוף, אני מגייסת את מירב איפוקי
ואומרת לה: או שתצאי, או שאקלף מעלייך את העור.
נדמה לי שהיא הבינה אותי.
-
בואי מותק, יש לי משהו לומר לך לפני שתרדמי:
http://www.youtube.com/watch?v=ftXb57kfJZM
נישוקים לאחיינים.

 

[קייזר סוזי]

אין אני לא כמוך

אין לי אומץ לענות ככה.

והשיר...אני הרגתי ואת הורגת אותי חזרה.

כיף לדעת שהכרתי לך אותו, וכמה משמעות יש בו.

אני הולכת לנמנם בטרם אפגש עם חברתי בצהריי היום.

 

[דאגרוטיפ]

זה קורה רק במקרים קיצוניים.

היה אחד נוסף עם איזה "שכן" שהחליט להתעווז עלי
בגלל הפושטק שלי. (אספר לך בהזדמנות)
וכן, השיר לעולם ישא את שמך.
תנומת דבש שתהיה לך, קייזר.

 

[קייזר סוזי]

אנא ספרי לי

נמנמתי בקושי ובסוף בוטל יום ספורט.
כעת אוכל צהריים ואולי באמת אלך לישון.

 

[דאגרוטיפ]

לא, לא.

יש שיחשבו שאני מחדירה בך תכונות מאפיוזות
לא רצויות. (בלילה מתישהו)

 

[קייזר סוזי]

חחחח תזכרי אני מחכה

 

[poseidon111]

אם שמך לא היה מתנוסס מלמעלה, זה היה

יכול להיות פיליטון משעשע של אפרים קישון.
אני לא יודע אם צעירה כמוך זוכרת אותו, אבל זו היתה מחמאה גדולה מה שכתבתי לך.
מאוד נהניתי והזדהיתי, אם כי אני פחות מנומס ממך במצבים אלו, בעוונותי הרבים.

 

[קייזר סוזי]

אני זוכרת בוודאי

לא כחלק גדול מילדותי, אבל בוודאי שמכירה.
וזו אכן מחמאה גדולה, תודה פוס

האמת שכשיחזרתי את מאורעות (תרפ"ט) הבוקר שלי, זה היה יותר משעשע בראש.
חחחחחחחח


פעם אחת כשהתעצבנתי על מישהי ולא הייתי מנומסת, זה יצא לי דווקא על איזו ערסית.
באוטובוס, שכמעט הרביצה לי.

עומדת ליד הנהג עם אמא שלה, חופרת לו ומבלבלת ת'מח בעוד שאנשים מאחוריה מחכים לעלות, לשלם וכו...

אני זרקתי :" נו מה, אין לנו את כל היום".
הערסית הסתובבה אליי והתחילה לצעוק.
אני הגבתי ואמרתי לה שתסתום ת'פה ושתזוז כי היא מעכבת את כולם.
בסופו של דבר היא זזה, ואז עבר לידה מישהו בעוד שאני הייתי ליד הנהג.
המישהו הזה נגע בה כנראה כאשר עבר לידה,
והיא מיד הסתובבה והתחילה לצרוח עליי שנגעתי בה.

אז צעקתי עליה חזרה שתפעיל ת'תאים במח, ותראה באיזה מרחק אני ממנה,
ושתתחיל להרגיע כי מי בכלל יגע בה.

ואמא שלי שהייתה איתי, כל הזמן מנסה להרגיע אותי.

הייתי באטרף.
אח"כ התבאסתי על עצמי שלבטח יצאתי יותר ערסית ממנה וזה לא עשה לי נעים.

 

[poseidon111]

חווייה כמו שאת תיארת היתה בטח לא נעימה ואני

אומר זאת מנסיון, כי קרה לי לא פעם אחת שהייתי מאבד את זה ליד הורי, כלפי אנשים אחרים.
הם לא היו אומרים לי כלום, אך המבט שלהם, אוי המבט שלהם.
הוא היה כמו "תגיד מי אתה בן אדם, זה לא הילד שאנחנו חינכנו".
הייתי מתבאס לאללה.

 

[קייזר סוזי]

בהחלט

לאמא שלי היה מין פרצוף כזה...

למזלי היא הבינה למה השתגעתי.