"ורק שלט פרסומת תלוי עוד מאז סיסמה

טיפקסית

New member
"ורק שלט פרסומת תלוי עוד מאז סיסמה

ישנה ובלויה האומרת "בשלו רק בגז...כאן התחנה טרבלינקה" שימו לב לתמונה שצירפתי פה,אני לא יודעת מה אתכם כשראיתי לראשונה את התמונה הזו כל השיר של פוליקר עבר לי בפנים,ופשוט הרגשתי צמרמורת התמונה הזו צולמה כנראה תקופה קצרה מאוד לאחר שחרור המחנה,ובו נראית אותה תחנת הרכבת הקטנה,תחנת המוות טרבלינקה
 

Juramento

New member
ואו...

פשוט להרכיב בראש את כל מה שאנחנו יודעים על טרבלינקה בראש על הקרקע של מה שנשאר היום...ואגב, רק לידע כללי...מחנה טרבלינקה לא שוחרר, הוא פורק ופעולתו הופסקה(כמו כל שאר מחנות מבצע ריינהרד) גם בשל התייעלות מחנה אושויץ ובירקנאו וגם בשל מרד האסירים שהתרחש במחנה. בעקבות מרד אסירים פורק גם מחנה ההשמדה סוביבור.
 

טיפקסית

New member
אלון צודק סליחה על הטעות

בכל מקרה נסו להאזין לשיר כשהתמונה מול העיניים שלכם....לי זה עשה צמרמורת איומה. והיום בטרבלינקה הדשא ירוק,ורק העובדה כי מתחת לאדמת המחנה קבורות כ-880,000 גופות מזכירה את מה שאי אפשר לשכוח,וגל המצבות הנפרש לנגד עיניך ממחיש שזו לא הייתה סתם עוד תחנת רכבת,זו תחנת חייהם האחרונה של קרוב ל-900,000 יהודים. ומאותה התחנה טרבלינקה כמעט ולא נותר זכר,רק אותו שלט וכתובת רגילה האומרת כי כאן התחנה טרבלינקה. "ובעבור מיליון.....לא תקבל כרטיס חזור"
 
כאן התחנה טרבלינקה

כאן התחנה טרבלינקה כאן התחנה טרבלינקה בקו שבין טלושץ' לוורשה מתחנת הרכבת וורשאו אוסט יוצאים ברכבת ונוסעים ישר הנסיעה נמשכת לפעמים חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות ולפעמים נמשכת אותה נסיעה חיים שלמים עד מותך והתחנה היא קטנטונת שלושה אשוחים גדלים בה וכתובת רגילה אומרת: כאן התחנה טרבלינקה כאן התחנה טרבלינקה ואין אפילו קופה גם איש המטענים איננו ובעבור מליון לא תקבל כרטיס חזור ואיש לא מחכה בתחנה ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת רק באויר תלויה דממה לקדם פניך בשממה אטומה ושותק עמוד התחנה ושותקים שלושת האשוחים שותקת הכתובת השחורה כי כאן התחנה טרבלינקה כאן התחנה טרבלינקה ורק שלט פרסומת תלוי עוד מאז סיסמה ישנה ובלויה האומרת: "בשלו רק בגאז" כאן התחנה טרבלינקה כאן התחנה טרבלינקה טרבלינקה היה המחנה הראשון שאליו הגענו במסגרת המסע, אני מניחה שרובכם יודעים שהיום בטרבלינקה יש רק אבנים שמסמלות את הקהילות שהושמדו שם. ואולי היה לי עוד קשה להבין איך היה שם מחנה השמדה. לוקח זמן לעכל דבר כזה. את השיר הזה שמעתי פעם ראשונה שחיפשנו קטעים לקריאה בטקס שלנו שהיה בטרבלינקה ולא ייחסתי לו משמעות מיוחדת כל כך, אבל בטרבלינקה עצמה ה וא קיבל משמעות אחרת והיום אין מצב שאני אשמע אותו ולא אזכר ולא ארגיש כלום. דרך אגב יום רביעי זה התאריך בו יצאתי לפני שנה לפולין...........
 

טיפקסית

New member
לי ביום חמישי זה שנה

קשה לי להבין או לעכל שעברה כבר שנה שלמה,שנה שלמה עברה מאז דרכה כף רגלי בפעם הראשונה בפולין. בהתחלה לא ממש הבנתי לאן הגעתי,כי מגובה העננים פולין נראית כמו ארץ איכרים-שדות פרושים לנגד עיניך,עצים, אבל אחרי הנחיתה בנסיעה ליעד הראשון שלנו במסע-העיירה קילצה ,גיליתי את פולין כארץ של אפור תמידי,נראה שהשמש בפולין לא נהנית לזרוח. את ההבנה הראשונית שהגעתי למסע קיבלתי ביום השני באושוויץ,מין הלם שכזה,שגם היום קשה לי להגדיר. ביום חמישי הקרוב תמלא שנה שלמה מאז יצאתי למסע,מסע שיצאתי אליו אדם אחד,וחזרתי אדם אחר בוגר ומבין יותר. את ציון השנה למסע החלטתי לחגוג בהופעה של הלהקה האהובה עליי,מבחינתי עצם העובדה שאני כאן היום היא ניצחון של החיים. ביום חמישי הרגשות שלי יהיו מעורבים-בידיעה שבדיוק שנה מאז התחלתי במסע חקירה פרטי משלי לגלות עוד דברים,לגלות מה קרה ובעיקר לגלות כמה גאה אני בהיותי דור שלישי לנספי השואה ואני פה היום. מצד שני המחשבות על המסע יהיו בתוכי ביום הזה. קשה להאמין ששנה שלמה כבר עברה,והכל עוד כה טרי,כאילו רק אתמול זה היה. והיום שנה אחרי אני לובשת מדי זית,משרתת בצבא ההגנה לישראל ורואה עצמי ממשיכת דרכם של הנספים. כי מחובתינו למלא אחר צוואתם צוואת ההמשכיות,צוות הקיום.
 

lihi r

New member
וואו

לראות את התמונה הזאת ולהיזכר בשיר זה ממש גורם לי להיזכר במקום ובתמונות שראיתי שם ברגע שנכנסנו לטרבלינקה המדריכה שלנו שמה לנו את השיר הזה ואני זוכרת את עצמי מאוד מתרגשת ולא מהסיבה "הפשוטה" שאני בטרבלינקה מקום הירצחם של מאות אלפי יהודים אלא מהסיבה שאני בטרבלינקה מקום הירצחם של כמעט כל המשפחה שלי מצד אבי ושם אני פשוט הרגשתי את עצמי מתחברת לעבר שלי שהיינו שם היה שם גם אחד מהניצולים היחידים מהמחנה השמדה שבא בתור סבא של מישהו ממשלחת אחרת ואנחנו ישבנו על אחד האבנים ושמענו על המקום מהמדריכה ופתאום הוא עבר לידנו וצועק ורואים שהוא נרגש ואף אחד לא הבין למה עד שאמרו לנו מי הוא אחר כך גם אנחנו הצטרפנו אליו ושמענון את הסיפור שלו אבל אני אישית העדפתי קצת להתרחק ולהיות עם עצמי ועם העבר של המשפחה שלי ועכשיו שעברה כמעט שנה מהמסע שלי ואני רואה את התמונה אני נזכרת מחדש בכל המקום והרגשות וגם השיר פתאום מתנגן לי בראש
 

Juramento

New member
טרבלינקה../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

יש לי כל פעם קושי שאני מגיע לדבר על טרבלינקה. אני לא יודע איך אני מתחיל לספר את סיפור טרבלינקה. אני כל פעם נתקע עם זה מחדש ואני אף פעם לא יודע איך לעשות את זה...כש"שומעים" את השקט הנורא - דממת המוות, השקט הזה הוא הצעקה הגדולה ביותר שיכולה להיות...כי מה שהתרחש במקום הזה אין לו אח ורע בשום מקום אחר, ולא היה גם. היינו במידאנק ובאושויץ, היינו במחנות נוראיים..באושויץ מושמדים מליון ומאה אלף יהודים, במידאנק הרבה פחות אבל עדיין -המון...אבל באושויץ ובמידאנק יש סיכויים, יש סלקציה, יש חיים בצד המוות...שהיהודי יורד מהרכבת באושויץ יש סלקציה, יש סיכוי, אחוז מסויים שורד, שורד יומיים, שבועיים, חודשיים, שנתיים או בכלל, בטרבלינקה לא!...בטרבלינקה אין את הסיכוי הזה, בטרבלינקה יש רק מוות!...אין סלקציה, בטרבלינקה אין חיים בצד המוות כמו שיש 90,000 באושויץ או 30,000 במידאנק...בטרבלינקה אין בכלל צריפי מגורים לאסירים שעתידים להרצח...הם יורדים מהרכבת בתחנה הקטנה טרבלינקה ועולים באש!!! זה כל התהליך פה, שם, במחנה הזה שפועל נטו חודשים מושמדים 870,000 יהודים...
 
אלון צמרמורת מטורפת גרמתה לי

אמרת דברים כל כך נכונים וכואבים צמרמורת ודמעות בגופי !! טבלינקה "בית חרושת" למוות לזכור ולא לשכוח!
 

Juramento

New member
לעולם לא לשכוח...קצת הסטוריה:

כולנו מכיריפ את טרבלינקה, הנה טיפה מידע על המחנה: אז בעצם מחנה טרבלינקה הוא אחד משלושת מחנות ההשמדה במבצע ריינהארד. המחנה הוקם בצפון-מזרח הגנרלגוברנמן, כשלושה וחצי קילומטרים מהכפר טרבלינקה ומתחנת הרכבת טרבלינקה. מקום המחנה היה באיזור דליל באוכלוסיה ולכן נבחר לשם כך. בשנת 1941 הוקם שם מחנה "טרבלינקה 1" שהיה מחנה עונשין לאוכלוסיה בפולנית וגם ליהודים בה, האסירים הועסקו בחציבה. בניית מחנה "טרבלינקה 2" נגמרה באמצע שנת 1942, ובבניה הועסקו אסירים ממחנה טרבלינקה 1 ויהודים מהאיזור, נבנו בו צריפים למגורי ה-SS ובאותו זמן שנבנו בו תאי הגז, נבנתה שלוחה של פסי רכבת מקו הרכבת ורשה-ביאליסטוק אל תוך המחנה ונחפרו בורות קבורה. המחנה נבנה בצורת מלבן, כחצי קילומטר על חצי קילומטר שטחו, עטוף בגדר כפולה, כשעל הגדר הפנימית שזורים ענפים יבשים שיסתירו את מה שנעשה בתוך המחנה. כמו כן, הוקמו לאורך הגדר מגדלי שמירה בגובה 8 מטרים כל אחד. איזור ההשמדה במחנה, או "המחנה העליון" בפי הנאצים שטחו כ-200 מטר על 250 מטר בלבד, מגודר בגדר שזורה בענפים יבשים. איזור ההשמדה הוא חלק בלתי נפרד מהמחנה אך מופרד לגמרי משאר חלקי המחנה. בתחילה הוקמו שלושה תאי גז ולאחר מכן הוספו עוד עשרה(יש כאלה שאומר ששישה). התהליך היה כזה: רכבת בת 60 קרונות עמוסות אנשים היתה מגיעה לתחנת הרכבת בכפר טרבלינקה, 20 קרונות נותקו מהרכבת והקטר הובילם למחנה טרבלינקה דרך שלוחת הרכבת שהוקמה במיוחד. האנשים הורדו ל"רציף" ואחד ממפקדי המחנה אמר להם שזהו מחנה מעבר והם צריכים לעבוד מקלחת לפני שימשיכו הלאה,ושאת הדברים בעלי הערך יפקידו בטרם המקלחת. בתום ההודעה הוכנסו לאנשים ל"רחבת המשלוחים" ושם הורו להתפשט, האנשים היו מתפשטים ב"רחבת המשלוחים". הנשים והילדים הובלו קודם דרך קטע מגודר שנקרא "הצינור" לשטח איזור ההשמדה, ושם נדחסו לתאי הגזים שהוסוו כמקלחות. לאחר שנדחסו נאטמו הדלתות והופעל מנוע דיזל שחנק את האנשים בגז פחמן חד חמצני. בתוך פחות מחצי שעה נחנקו כולם, הגופות הובלו לבורות וכוסו. בגמר השמדת הנשים והילדים הובלו באותה הדרך הגברים שהיו בנתיים עירומים ברחבת המשלוחים. לאחר הפעולה, נוקו תאי הגזים ורחבת המשלוחים מבגדים, וגם קרונות המסע, והקרונות הוצאו משטח המחנה בכדי לאפשר מקום לעוד 20 קרונות להגיע מהקרונות שחיכו בתחנת הכפר טרבלינקה. במחנה פעל גם "לזרט" כלומר - בית חולים מדומה, שעל גגו היה מתנוסס דגל הצלב האדום ואליו הופנו על החולים והנכים, בהכנסת לצריף נורו בעורפם והוטלו לבור בתוך המבנה.
 

lihi r

New member
מצמרר ביותר

במיחד החלק על החולים והנכים זה רק מראה את ה"משחק" שהנאצים שיחקו ואיך הם עבדו על כולם
 

irashady

New member
גם לי היה קשה בטרבלינקה

עם כל מה שכתבת עכשיו - את זה שמענו גם שם, והיה לי קשה לשבת שם... כי אני ידעתי שאני יושבת על אפר של בני אדם... (ישבנו שם במעגל... לפני האבנים והאנדרטה) ובכלל עם השקט הזה ועם כמה שהמנחה הזה קטן וכמה נזק הוא עשה...
 
האמת היא שטרבילנקה

היה אחד המחנות שיצא לי לחשוב עליו כל כך הרבה. אני לא יודעת למה. אבל הרעיון שמישהי בגיל שלי עברה תהליך כזה מהיר שבסופו היה מוות כל כך אכזרי זיעזע אותי. דווקא בטרבלינקה, הצלחתי להתחבר אליה. היה לי קשה לתפוס את כולם. האבנים סיחררו אותי. הסתובבתי שם, מלטפת את האבנים. כל כך רציתי לצעוק עליהם שיקומו! שיספרו!! תצעקו!! ישבתי ליד אבן אחת וממש ניסיתי לדבר איתה. ביקשתי שהיא תספר לי, בכיתי, התחננתי. אבל השקט הזה. השקט הזה- הרג אותי. ועכשיו, כל הזמן מנקר בי. והאבנים האלה עולות בזכרוני וחורטות דמעות. שנזלו. בשקט
 
וואו...

העברת בי צמרמורת. טרבלינקה היה אחד המקומות הכי קשים בשבילי. זה היה המחנה האחרון שביקרנו בו, ודווקא העובדה שלא נשאר שם כמעט כלום הכי השפיעה עליי, לא יודעת למה אבל היה לי שם הכי קשה...
 
טרבלינקה לפי מה שאני הבנתי

מהרבה אנשים שחזרו מהמסע טרבלינקה השפיע עליהם מאוד ובצורה הכי קשה לפי דעתי ההסבר הוא שלא נשאר שמה הרבה מה לראות והסיפורים עם כמות האבנים האין ספוית גורמת לך לחשוב לדמיין פחות לראות זה יותר בראש ובלב כאשר אין לך משהו מוגדר אתה מנסה לפתוח את הראש ולדמיין וכמו שאמרתי בטרבלינקה לא נשאר הרבה מה לראות אז כמו שאומרים הדממה רועמת והשקט הנוראי הזה שיש שמה מסמל הכל !!!
 
למעלה