הדילמה אמנם עקרונית,
אך אני מצאתי שהמציאות היא בדרך כלל שמכתיבה פתרונות פרקטיים. כשיכולתי להרשות זאת לעצמי, ביקשתי ממס-הכנסה שיבטלו לי את נקודות הזכות הניתנות לאםחדהורית. לא הסברתי למה, והם גם לא שאלו. השנה, כשהתנאים השתנו, לא חידשתי את הבקשה, והנקודות יינתנו לי אוטומטית, גם בלי הכרזה פעילה. נכון לעכשיו, אני עוד יכולה לעמוד בפרץ ולא להזדקק לתביעה אקטיבית לקבל זכויות כאםחדהורית. זה נראה לי ממש נורא לעשות כן. אבל אין לי ספק שאם תנאי הכלכליים יורעו עוד יותר, אגיע גם לשם. ואפשר בהחלט למצוא לכך גם הצדקה: יש הטבות המגיעות לנו (בהיותנו משלמי מיסים), כפי שהן מגיעות לכל זוג אחר במדינה. המדינה לא מוכנה לתת לנו את ההטבות האלה. היא מכנה אותנו חד-הוריים.לא זוג. אז אנו נוטלים לנו את ההטבה באמתלה אחרת. זה מסריח, אבל מגיע לנו! השאלה על הצלבת המידע ע"י השלטונות כבר אינה עקרונית, אלא פרקטית. אני מניחה שהמדינה לא תוכל לטעון נגדנו שאנו נוטלים זכויות של חדהורים ולכן לא זכאים להיחשב כזוג, משום שהיא זו שתחבה אותנו לרובריקה הזו ולא אנו בחרנו בה.