ושוב אני אתכם ב 3 בלילה

[nothstar001]

ושוב אני אתכם ב 3 בלילה

סתם - התחילו להציף אותי געגועים לשתי הבחורות שהכרתי - וגם ההכרה שהן לעולם לא ידברו איתי ואני איתן אני מנסה לחשוב תמיד איך הייתי מונע את הניתוק אבל מבין שזה כבר בלתי אפשרי וזה די כואב הן קיבלו אותי די מהר ולא משנה כמה חלק קטן הייתי מחייהן אבל הייתי חלק ממישהו שלא קרוב אלי בקרבת דם כשהייתי בקשר איתן זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי הייתי רגוע יותר והחרדות והפחדים היו אבל בעוצמה די נמוכה הרגשתי טוב עכשיו אני נמנע (כשאני חייב לצאת ) מלעבור באיזורים או במקומות שהן עלולות להיות - אני לא רוצה שהן יראו אותי במצבי - קשר חברתי ראשון - שהסתיים באסון זה מאוד כאב לי - ואחד הגורמים המאוד עיקריים לשקיעתי בדכאון קשה וחרדה איומה אני לא יודע מה יהיה בעתיד ( אם יהיה בכלל ) אבל אני יודע שאיך שהן קיבלו את נוכחותי אף אחד/אחת לא יקבל/תקבל עכשיו נותרתי לבדי - מלא פחדים וחרדות ללא סביבה תומכת ושיחה שבועית עם מטפלת שאליה אני הולך בחשאי השבוע חוגגים את יום העצמאות - לא בשבילי עוד ערב ויום עצמאות בלוח מה זה כבר משנה כבר עברו עשרות ימי עצמאות שלא חגגתי אותם מה זה כבר משנה עוד אחד למה זה קרה לי , ולמרות שהתנצלתי בפניהן זה לא עזר כמה שאני מתגעגע ברקע יש את השיר I'm with you של אבגיל לוורין - הלוואי עליי

 

[גילה זילברמן]

התמונה ממחישה איך שאתה מרגיש

ומאד נוגעת ללב. תדמיין אותו קם, מתמתח, מיישר את החולצה, יוצא אל האור. מטייל במורד הרחוב, השמש מחממת אותו. הוא מסתכל מסביב. רואה את המראות, הקולות, הוא חלק מכל זה והכל פתוח בפניו. נגיד שהוא רואה את שתי הבחורות האלו באות מולו. הוא מחליט לא לברוח, לא להתחמק מהן. מה קורה? האם תוכל לתאר לנו? כתבת שהקשר החברתי הסתיים באסון- מה האסון? כתבת שאף אחד לא יקבל אותך כפי שהן קבלו אותך- איך אתה יודע שזה ככה? האם יש אפשרויות אחרות?

 

[nothstar001]

מצטער על האריכות - יש לי הרבה בלב

האסון - זה ההדרדרות במצבי מאז שהקשר התנתק ז"א - ממש נשברתי אם אני אראה אותם מולי אני כ"כ אתבייש בעצמי , אני מרגיש כ"כ מאחור . ובקשר לקבלה - לא יודע - יש כ"כ הרבה אפשרויות למשל שאני אצליח להתחבר עם מישהו או מישהי ע"י ש"אשחק" דמות ואצור תדמית מסוימת וכאשר התדמית הזאת תתפוגג כה גם הקשר , כך אני נותר מבולבל , אני יודע שבתוך מסגרת למרות שלוקח לי הרבה זמן אני די מתרגל למסגרת ודי מסתדר בה אבל עדיין נשאר סגור ומופנם - איפה אני אמצא מסגרת - אני בקושי יוצא החוצה למשל בצבא - שהיתה התקופה הכי טובה בחיים שלי עד כה (חוץ מהטירונות כמובן ) הייתי בשיאי לקראת סוף השירות - אבל היה לי שירות יחסית כן ולא מבודד מאנשים - אני הייתי ש.ג. - ורוב המפגשים היו בסוף היום כשכולם הולכים הביתה , לא הצלחתי ליצור שם קשר , היום גלשתי לאתר חברה - (Hevre .co .il ) וראיתי כמה אנשים מהבסיס וכמה שהתגעגתי - ( מצחיק רוב האנשים רוצים רק לברוח משם ) - אני לא רוצה שיראו אותי במצבי אני בקושי מצליח להחליט מה ללבוש כל יום אני פשוט מרגיש משותק , לפעמים יש רגעים קטנים של "שנס מתניים" אבל זה נעלם די מהר (רק אתמול היה לי התקף חרדה שהתבטא בנשימות מהירות ) אז איך אני אוכל לצאת ככה ?

 

[nothstar001]

קשה לתפקד ללא מסגרת חברתית מינימלית

 

[גילה זילברמן]

זה נכון,

ואנחנו כאן איזושהיא מסגרת חברתית אולי מנימלית- אבל לא מספיקה. לדעתי, אתה צריך להעזר בטיפול נפשי, רצוי קבוצתי, עם דמויות שגם רואים אותם. עליך לעשות את המאמץ לחפש מסגרת שכזו במרפאה ציבורית לברה"ן למשל של משרד הבריאות. נסה למצוא מרפאה כזו בספר טלפונים, אינטרנט, 144. אם אין קבוצה- אז טיפול אישי נראה לי הכרחי בשלב זה כדי לצאת מהמקום שאתה נמצא בו. לפורום יש את היכולות שלו ואת המגבלות שלו. הפורום יכול להתחיל תהליך, ללוות תהליך אבל לא להחליף תהליך של טיפול נפשי שיעזור לך להתגבר ולצאת מהמקום שאתה תקוע בו. ואתה יכול לצאת! חבל על כל יום של סבל בלי לקבל עזרה. אם יש לך שאלות בכוון של אפא ואיך- אשמח לנסות לעזור.

 

[אלין ילדת האiר]

לא נותר לי לשלוח אלאג../images/Emo24.gifוחיזוק

ענקי. ועם הזמן הכל יהיה בסדר רק אל תקח ללב כל כך הרבה. עם המון אהבת אחות והבנה אליך למרות שאנחנו כלל לא מכירים.