שרה (סוזי)
New member
ושוב אני במעגל שלא נגמר
ושוב אני במעגל שלא נגמר
שוב אני נמצאת במערבולת של רגשות. שוב זה ההורמונים שמשפיעים, אבל איזה הורמונים? עוד לא לוקחת הורמונים של טיפולים, כבר לא מניקה, ולא בהריון! אולי זה הרגשות, האכזבה, התחושה הזאת של חוסר נשיות הנובע מחוסר פוריות? הרבה זמן אני חולמת על ילד נוסף. קיבלתי מחזור בדיוק 3 חודשים אחרי הלידה למרות ההנקה המלאה. קיוותי שיהיה לנו פנצ'ר ואני יאלץ להפסיק להניק בגלל ההריון. כשאור-אל גמל את עצמו מההנקה (ללא שום רמז או דחיםה מצידי) קיוותי שהחלב לא טעים לו בגלל הורמונים של הריון. כשהמחזור האחרון איחר בשעתיים קיוותי שאולי אני בהריון וכלכך התאפקתי לא לקנות ערכה ביתית. אני משתגעת, עצוב לי. נכנסת לפורום הורים אחרי וקוראת על כלכך הרבה הריונות ספונטניים, כלכך שמחה בשבילם, אבל עמוק בלב זה כואב. לא בגלל שהם הצליחו ואני לא, אלא בגלל שאני לא הצלחתי! אין לזה שום קשר אליהם. פעם אמר לי חבר יקר "זה מנחם לקרוא שיש עוד חברים שחוזרים למעגל הטיפולים" כמה שהוא צודק. לדעת שאתם, חברים יקרים, כאן, מבינים את הרגשות שלי, אולי גם חשים אותם. זוכרת שהיה פעם שירשור באחד מפורומי המשך "פוריות"שבו דיברו על ההרגשה כשרואים אשה בהריון. היתה משהי שעוד לא היתה בהריון שאמרה משהו בסגנון: "תתביישו לכם, אתם הצלחתם ואתם מקנאים בנשים הרות, תסתפקו במה שיש". גם אני מקנאה! האם אני צריכה להסתפק במה שיש? יש לי אוצר מדהים בבית! רוצה עוד אחד. רוצה אח בשביל אור-אל שיהיה לו עם מי לשחק. רוצה עוד תינוק קטן לאהוב. כואב לי כשחברים שואלים "נו מה עם עוד אחד" וכל זה עוד לפני שהתחלתי ממש בטיפול. זהו, אולי נמאס כבר לקרוא אותי כותבת את זה שוב ושוב, ובכל זאת זה המום שהכי יבינו אותי. ביום שלישי יש לנו תור נוסף במרפאה, נראה עם הולכים על הפריות או חוזרים צעד אחורה בחזרה להזרעות. מה שבטוח, בעקבות הגמילה המלאה אנחנו מתחילים מיד!
ושוב אני במעגל שלא נגמר
שוב אני נמצאת במערבולת של רגשות. שוב זה ההורמונים שמשפיעים, אבל איזה הורמונים? עוד לא לוקחת הורמונים של טיפולים, כבר לא מניקה, ולא בהריון! אולי זה הרגשות, האכזבה, התחושה הזאת של חוסר נשיות הנובע מחוסר פוריות? הרבה זמן אני חולמת על ילד נוסף. קיבלתי מחזור בדיוק 3 חודשים אחרי הלידה למרות ההנקה המלאה. קיוותי שיהיה לנו פנצ'ר ואני יאלץ להפסיק להניק בגלל ההריון. כשאור-אל גמל את עצמו מההנקה (ללא שום רמז או דחיםה מצידי) קיוותי שהחלב לא טעים לו בגלל הורמונים של הריון. כשהמחזור האחרון איחר בשעתיים קיוותי שאולי אני בהריון וכלכך התאפקתי לא לקנות ערכה ביתית. אני משתגעת, עצוב לי. נכנסת לפורום הורים אחרי וקוראת על כלכך הרבה הריונות ספונטניים, כלכך שמחה בשבילם, אבל עמוק בלב זה כואב. לא בגלל שהם הצליחו ואני לא, אלא בגלל שאני לא הצלחתי! אין לזה שום קשר אליהם. פעם אמר לי חבר יקר "זה מנחם לקרוא שיש עוד חברים שחוזרים למעגל הטיפולים" כמה שהוא צודק. לדעת שאתם, חברים יקרים, כאן, מבינים את הרגשות שלי, אולי גם חשים אותם. זוכרת שהיה פעם שירשור באחד מפורומי המשך "פוריות"שבו דיברו על ההרגשה כשרואים אשה בהריון. היתה משהי שעוד לא היתה בהריון שאמרה משהו בסגנון: "תתביישו לכם, אתם הצלחתם ואתם מקנאים בנשים הרות, תסתפקו במה שיש". גם אני מקנאה! האם אני צריכה להסתפק במה שיש? יש לי אוצר מדהים בבית! רוצה עוד אחד. רוצה אח בשביל אור-אל שיהיה לו עם מי לשחק. רוצה עוד תינוק קטן לאהוב. כואב לי כשחברים שואלים "נו מה עם עוד אחד" וכל זה עוד לפני שהתחלתי ממש בטיפול. זהו, אולי נמאס כבר לקרוא אותי כותבת את זה שוב ושוב, ובכל זאת זה המום שהכי יבינו אותי. ביום שלישי יש לנו תור נוסף במרפאה, נראה עם הולכים על הפריות או חוזרים צעד אחורה בחזרה להזרעות. מה שבטוח, בעקבות הגמילה המלאה אנחנו מתחילים מיד!
