ושוב אני מקטרת ---
תקציר הפרקים הקודמים: ביום א' לפני שבועיים נסע הגבר לחו"ל במפתיע. לזמן קצר. אלא שהזמן הקצר התארך והתארך - ועברו שבועיים ורק מחר הוא חוזר. כשהוא נסע - אני הייתי משופעת והאפונה דלוקת אזניים. בעבושה היו לי ימים מטורפים - ומצאתי את עצמי שוב ושוב עובדת בלילות - ולא רואה על העיניים. מאחר שלפני הנסיעה של הגבר ולפני מחלת האפונה - היינו בעיצומה של גמילת לילה - החלטתי שבשביל העקביות החינוכית - עם תום האנטיביוטיקה - נחזור לגמ"ל - עם או בלי הגבר. חזרנו בלעדיו. היה לא קל - ועדיין לא נגמר. במהלך השבוע החלטתי שאם אנחנו לבד, אולי נצ'פר את עצמנו - האפונה ואנכי, וניסע למשפחתי שבצפון לסופשבוע. נתפנק אצל הדודים האהובים וניפרד מבתם שצפויה לטוס השבוע לחו"ל. הכל כבר היה מתוכנן - והינה ביום חמישי בבוקר - עם תום הנקת בוקר ארוכה ומלבבת, הרימה אליי האפונה את ראשה, פתחה את פיה - והקיאה. עליי, עליה ועל המיטה שלי. זו הפעם הראשונה שהיא ממש מקיאה - ואני חשבתי שאני מתעלפת. מרוחת קיא לקחתי אותה לאמבטיה, קילחתי אותה, בינתיים הגיעה המטפלת, לקחה אותה ואני הלכתי לנקות את המיטה ולהתקלח בעצמי. במשך היום חזרו ההקאות כמה פעמים. שיחת טלפון עם הרופא הביאה אותו להחליט שהוא רוצה לראות אותנו - אך לבסוף הדיאגנוזה היתה כנראה וירוס ואין מה לעשות. אחרי הביקור אצלו היתה עוד הקאת ערב והקאת לילה. מובן מאליו שהנסיעה לצפון בוטלה. לא נראה לי לטלטל ילדה חולה באוטו, ולא נראה לי להביא ילדה מקיאה לסלון של מישהו אחר. נשארנו בבית - וביום ששי לא פגשנו איש - מחשש הדבקה. היום באו אלינו אמא של איתן ולהב עם השבט שלה הקטן והמקסים. היה נורא כיף. אחה"צ היינו אצל שכנים - ובערב עלה לי פתאום החום ויש לי בחילות איומות. כנראה נדבקתי ממנה. אני מקווה שלא הדבקתי שכנים או אורחים. עכשיו אני עם חום, הולכת תיכף למיטה לנסות לישון - אבל הייתי חייבת לעבור כאן - לחלוק ולפרוק.
תקציר הפרקים הקודמים: ביום א' לפני שבועיים נסע הגבר לחו"ל במפתיע. לזמן קצר. אלא שהזמן הקצר התארך והתארך - ועברו שבועיים ורק מחר הוא חוזר. כשהוא נסע - אני הייתי משופעת והאפונה דלוקת אזניים. בעבושה היו לי ימים מטורפים - ומצאתי את עצמי שוב ושוב עובדת בלילות - ולא רואה על העיניים. מאחר שלפני הנסיעה של הגבר ולפני מחלת האפונה - היינו בעיצומה של גמילת לילה - החלטתי שבשביל העקביות החינוכית - עם תום האנטיביוטיקה - נחזור לגמ"ל - עם או בלי הגבר. חזרנו בלעדיו. היה לא קל - ועדיין לא נגמר. במהלך השבוע החלטתי שאם אנחנו לבד, אולי נצ'פר את עצמנו - האפונה ואנכי, וניסע למשפחתי שבצפון לסופשבוע. נתפנק אצל הדודים האהובים וניפרד מבתם שצפויה לטוס השבוע לחו"ל. הכל כבר היה מתוכנן - והינה ביום חמישי בבוקר - עם תום הנקת בוקר ארוכה ומלבבת, הרימה אליי האפונה את ראשה, פתחה את פיה - והקיאה. עליי, עליה ועל המיטה שלי. זו הפעם הראשונה שהיא ממש מקיאה - ואני חשבתי שאני מתעלפת. מרוחת קיא לקחתי אותה לאמבטיה, קילחתי אותה, בינתיים הגיעה המטפלת, לקחה אותה ואני הלכתי לנקות את המיטה ולהתקלח בעצמי. במשך היום חזרו ההקאות כמה פעמים. שיחת טלפון עם הרופא הביאה אותו להחליט שהוא רוצה לראות אותנו - אך לבסוף הדיאגנוזה היתה כנראה וירוס ואין מה לעשות. אחרי הביקור אצלו היתה עוד הקאת ערב והקאת לילה. מובן מאליו שהנסיעה לצפון בוטלה. לא נראה לי לטלטל ילדה חולה באוטו, ולא נראה לי להביא ילדה מקיאה לסלון של מישהו אחר. נשארנו בבית - וביום ששי לא פגשנו איש - מחשש הדבקה. היום באו אלינו אמא של איתן ולהב עם השבט שלה הקטן והמקסים. היה נורא כיף. אחה"צ היינו אצל שכנים - ובערב עלה לי פתאום החום ויש לי בחילות איומות. כנראה נדבקתי ממנה. אני מקווה שלא הדבקתי שכנים או אורחים. עכשיו אני עם חום, הולכת תיכף למיטה לנסות לישון - אבל הייתי חייבת לעבור כאן - לחלוק ולפרוק.