ושוב זולגות הדמעות בגלל היסטוריה
שלום, הופנתי לכאן מפורום הפרעות קשב adhd מקווה שתוכלו לעזור לי, כי נמאס לי כבר להרגיש את תחושת הייאוש הזאת ונמאס לי לבכות. אני בת 16 {כבר כמעט 17} תלמידת כיתה י"א הובחנתי כבעלת ADHD לפני בערך שנתיים {בין כיתה ט' לי'} והתחלתי לקחת קונצרטה 54 מ"ג שעזרה לי מאוד {ועדיין עוזרת מאוד..}. רוב הזמן אני בעליה ואין לי בעיה אבל היסטוריה.. היסטוריה גומרת אותי. יום ראשון מתכונת התחלתי ללמוד ביום שבת שעבר ומאז אני לומדת כל יום... עד היום כלום לא נכנס. סיכומים, תרשימים, לקרוא את החומר, למרקר דברים חשובים ניסיתי הכל. אני יושבת בחדר ולומדת אבל מרגישה שכלום לא נכנס, מרגישה טיפשה ומדוכאת ומתחילה לבכות.. כל יום אותו סיפור יושבת בחדר ולומדת {לפחות מנסה ללמוד} בכל מיני דרכים {בעיקר דרך תרשימים וסיכומים כי ככה הכי נוח לי <או לפחות היה>} ומרגישה שכלום לא נכנס ואמא באה ומדברת ומחבקת ומעודדת וכלום לא עוזר. אני כ"כ מיואשת ופוחדת ששנה תעברה תחזור שוב {למדתי למתכונת מלא ויצאתי בהרגשה טובה וקיבלתי 66... ברגשתי כ"כ חסרת תועלת באותו רגע} בבגרות הלך הרבה יותר טוב {86} אבל בקושי למדתי... לא מבינה את זה באמת שלא. יום ראשון המתכונת ונכון לעכשיו יש לי את כל החומר מסודר ומאורגן ובתרשימים ועברתי וקראתי אותו כמה פעמים..אבל כלום לא באמת נכנס. מה לעשות?! נמאס לי להרגיש שאני כישלון למרות שאני לא... שונאת היסטוריה. אני לא מפגרת ואני יכולה להצליח כי הממוצע שלי בהיסטוריה הוא בסביבות 85 אז אין סיבה שזה ישתנה... אז למה אני מרגישה ככה? ולמה אני כבר מיואשת? ד"א... במתמטיקה קיבלתי 100 בבגרות {גם שנה שעברה היה לי 100 סופי וגם השנה} וגיליתי מקצוע שאני אוהבת וטובה בו... תנ"ך. וגם בבגרות באנגלית יש לי סופי מעל 90 {עוד אין בדיוק ציונים אבל זה מעל 90..} {אני 5 יח"ל} אז למה רק היסטוריה?! למה עכשיו בסוף השנה המדהימה הזאת פתאום התחושה הזאת ופתאום הרצון לא לצאת מהבית יותר ולא לראות אפחד אחר.
שלום, הופנתי לכאן מפורום הפרעות קשב adhd מקווה שתוכלו לעזור לי, כי נמאס לי כבר להרגיש את תחושת הייאוש הזאת ונמאס לי לבכות. אני בת 16 {כבר כמעט 17} תלמידת כיתה י"א הובחנתי כבעלת ADHD לפני בערך שנתיים {בין כיתה ט' לי'} והתחלתי לקחת קונצרטה 54 מ"ג שעזרה לי מאוד {ועדיין עוזרת מאוד..}. רוב הזמן אני בעליה ואין לי בעיה אבל היסטוריה.. היסטוריה גומרת אותי. יום ראשון מתכונת התחלתי ללמוד ביום שבת שעבר ומאז אני לומדת כל יום... עד היום כלום לא נכנס. סיכומים, תרשימים, לקרוא את החומר, למרקר דברים חשובים ניסיתי הכל. אני יושבת בחדר ולומדת אבל מרגישה שכלום לא נכנס, מרגישה טיפשה ומדוכאת ומתחילה לבכות.. כל יום אותו סיפור יושבת בחדר ולומדת {לפחות מנסה ללמוד} בכל מיני דרכים {בעיקר דרך תרשימים וסיכומים כי ככה הכי נוח לי <או לפחות היה>} ומרגישה שכלום לא נכנס ואמא באה ומדברת ומחבקת ומעודדת וכלום לא עוזר. אני כ"כ מיואשת ופוחדת ששנה תעברה תחזור שוב {למדתי למתכונת מלא ויצאתי בהרגשה טובה וקיבלתי 66... ברגשתי כ"כ חסרת תועלת באותו רגע} בבגרות הלך הרבה יותר טוב {86} אבל בקושי למדתי... לא מבינה את זה באמת שלא. יום ראשון המתכונת ונכון לעכשיו יש לי את כל החומר מסודר ומאורגן ובתרשימים ועברתי וקראתי אותו כמה פעמים..אבל כלום לא באמת נכנס. מה לעשות?! נמאס לי להרגיש שאני כישלון למרות שאני לא... שונאת היסטוריה. אני לא מפגרת ואני יכולה להצליח כי הממוצע שלי בהיסטוריה הוא בסביבות 85 אז אין סיבה שזה ישתנה... אז למה אני מרגישה ככה? ולמה אני כבר מיואשת? ד"א... במתמטיקה קיבלתי 100 בבגרות {גם שנה שעברה היה לי 100 סופי וגם השנה} וגיליתי מקצוע שאני אוהבת וטובה בו... תנ"ך. וגם בבגרות באנגלית יש לי סופי מעל 90 {עוד אין בדיוק ציונים אבל זה מעל 90..} {אני 5 יח"ל} אז למה רק היסטוריה?! למה עכשיו בסוף השנה המדהימה הזאת פתאום התחושה הזאת ופתאום הרצון לא לצאת מהבית יותר ולא לראות אפחד אחר.