ושוב מקטרת
בחרתי את עצמי למנצחת בתחרות "מסכן השבוע"... במוצאי שבת הפך הניזול של האפונה לדלקת אזניים. בשתי האזניים (אם כבר אז בגדול!). במקביל הפך הצינון שלי לשפעת ועלה קצת החום. ביום ראשון - הודיע לי הגבר שהוא נאלץ ליסוע לארה"ב. לא בטוחים לכמה זמן - כנראה עד יום ראשון שאחריו. בעוד הוא אורז - אני הייתי עם הפעוטה אצל הרופא. בלילה התכוננתי לדיון. ביום שני נסעתי לנצרת מטעם העבודה. לדיון. הוא התחיל באיחור של כשעתיים ואני התייבשתי לי לאטי (ליתר דיוק נזלתי וטפטפתי). בערב ולאחר שלא היה לאפונה חום 24 שעות - יצאתי לחוג - והוקפצתי על ידי הבייבי סיטר אחרי חצי שעה - עקב צרחות בלתי פוסקות. ביום שלישי בבוקר הודיעו לי שהדיון של יום ד' (תאמינו או לא - שוב בנצרת) מתבטל. אז לא התכוננתי אליו. שעה לפני שהלכתי הביתה הודיעו לי שהביטול התבטל - כלומר שהדיון מתקיים. מאחר שלא התכוננתי כל היום שוב נאלצתי להתכונן בלילה. יום רביעי היה סביר כמעט לכל אורכו - אלא שבערב הודיע לי הגבר שהוא לא יחזור ביום א' הקרוב. עוד לא יודעים מתי כן. היום - חמישי - היה יום כמעט אופטימי, כשנודע לי שהבוס של הגבר נוסע להצטרף אליו בחו"ל - ואני החלטתי לשלוח איתו חבילה קטנה עם דברים משמחים (ועם תרופות נגד צינון - כי גם הוא נדבק במגיפה המשפחתית). הכנתי חבילה ממש חמודה - להחלמה מהירה, כתבתי כרטיס בשם האפונה והיא ציירה עליו - והעברתי את זה לבוס שלו. בערב הוא התקשר להודיע שבסוף הוא לא נוסע. בחביבותו הוא הציע לשלוח את החבילה בפדקס - אבל היה לי לא נעים - אז אמרתי שבאמת אין צורך. לפחות שמעתי מחמאות היסטריות על הגבר שלי ועל יכולותיו. מחר מתחיל הסופשבוע - ואנחנו לבד.
בחרתי את עצמי למנצחת בתחרות "מסכן השבוע"... במוצאי שבת הפך הניזול של האפונה לדלקת אזניים. בשתי האזניים (אם כבר אז בגדול!). במקביל הפך הצינון שלי לשפעת ועלה קצת החום. ביום ראשון - הודיע לי הגבר שהוא נאלץ ליסוע לארה"ב. לא בטוחים לכמה זמן - כנראה עד יום ראשון שאחריו. בעוד הוא אורז - אני הייתי עם הפעוטה אצל הרופא. בלילה התכוננתי לדיון. ביום שני נסעתי לנצרת מטעם העבודה. לדיון. הוא התחיל באיחור של כשעתיים ואני התייבשתי לי לאטי (ליתר דיוק נזלתי וטפטפתי). בערב ולאחר שלא היה לאפונה חום 24 שעות - יצאתי לחוג - והוקפצתי על ידי הבייבי סיטר אחרי חצי שעה - עקב צרחות בלתי פוסקות. ביום שלישי בבוקר הודיעו לי שהדיון של יום ד' (תאמינו או לא - שוב בנצרת) מתבטל. אז לא התכוננתי אליו. שעה לפני שהלכתי הביתה הודיעו לי שהביטול התבטל - כלומר שהדיון מתקיים. מאחר שלא התכוננתי כל היום שוב נאלצתי להתכונן בלילה. יום רביעי היה סביר כמעט לכל אורכו - אלא שבערב הודיע לי הגבר שהוא לא יחזור ביום א' הקרוב. עוד לא יודעים מתי כן. היום - חמישי - היה יום כמעט אופטימי, כשנודע לי שהבוס של הגבר נוסע להצטרף אליו בחו"ל - ואני החלטתי לשלוח איתו חבילה קטנה עם דברים משמחים (ועם תרופות נגד צינון - כי גם הוא נדבק במגיפה המשפחתית). הכנתי חבילה ממש חמודה - להחלמה מהירה, כתבתי כרטיס בשם האפונה והיא ציירה עליו - והעברתי את זה לבוס שלו. בערב הוא התקשר להודיע שבסוף הוא לא נוסע. בחביבותו הוא הציע לשלוח את החבילה בפדקס - אבל היה לי לא נעים - אז אמרתי שבאמת אין צורך. לפחות שמעתי מחמאות היסטריות על הגבר שלי ועל יכולותיו. מחר מתחיל הסופשבוע - ואנחנו לבד.
