newKiticat
New member
ושוב נפלתי פתייה
למשחק האהבה. לא אוהבת להשתמש במילה הזו. כל כך כבדה וקשה. והרי אני לא מאוהבת בו. רק נורא-נורא מחבבת אותו. נורא נמשכת אליו. מפנטזת עליו פנזטיות כמו שלא פינטזתי מעודי (ואני בן אדם מאוד מיני...) אני לא רוצה להגיד שרע לי, כי אז אצטרך להודות שהוא נגע בלב שלי כל כך עמוק, שזה פגע בי. לא רוצה להודות בזה. אבל חייבת. אני מבולבלת. ההתנהגות שלו מסמאמת אותו, ובהתחלה חיפשתי סימנים וכשלא ראיתי ברורים התעלמתי וידעתי שהחשק יירד לי במהרה. והנה, קצת סימנים פה, וחברות שמעירות, שככה לא מתנהג סתם ידיד. אוף. ואני אומרת לחברות שזה סתם, ואני סתם משתעשעת, ובכלל לא בונה עליו למערכת יחסים, ובטח שלא אחת רצינית. אולי סטוץ בודד. ואני אומרת את זה בשביל לכסות על הרגשות האמיתיים שלי. אפילו אם אני יודעת שהוא ואני לא נסתדר בדברים מסויימים. אפילו... ואני מבולבלת. כי בניגוד אל אהבתי הראשונה והאובססית, יש סיבה לכך שאני נמשכת והמשיכה גוברת. כי הוא מזין את השריפה בעוד דלק ולא נותן לאש לשכוך. האם להתפטר ממקום עבודתי ולהתעלם ממנו לחלוטיין? להדחיק אותו מחיי לפני שהמצב אכן יהיה נוראי? ידיד אמיתי שלי, הוא בחיים לא יוכל להיות. אני יודעת את זה. אבל מה שהכי מציק לי, הוא שאני יודעת שאסור לי ליפול לזה. לאהבה חד צדדית. מה לעשות, שלא ידעתי שזה יכול לקרות גם במצב כזה. נכוותי פעם נוספת. מי יודע כמה זמן יעבור עכשיו עד הפעם הבאה, שנתיים-שלוש כמו בפעם הקודמת? אולי בכלל 6-7? מי יודע. כואב לי. רע לי. נראה לי שאני אעבור חד משמעית לסטוצים חסרי משמעות. כלי לזיון ותו לא. יותר טוב. מי צריך בכלל את כל הרגשות האלה, ובעיקר- את הכאב הזה?
למשחק האהבה. לא אוהבת להשתמש במילה הזו. כל כך כבדה וקשה. והרי אני לא מאוהבת בו. רק נורא-נורא מחבבת אותו. נורא נמשכת אליו. מפנטזת עליו פנזטיות כמו שלא פינטזתי מעודי (ואני בן אדם מאוד מיני...) אני לא רוצה להגיד שרע לי, כי אז אצטרך להודות שהוא נגע בלב שלי כל כך עמוק, שזה פגע בי. לא רוצה להודות בזה. אבל חייבת. אני מבולבלת. ההתנהגות שלו מסמאמת אותו, ובהתחלה חיפשתי סימנים וכשלא ראיתי ברורים התעלמתי וידעתי שהחשק יירד לי במהרה. והנה, קצת סימנים פה, וחברות שמעירות, שככה לא מתנהג סתם ידיד. אוף. ואני אומרת לחברות שזה סתם, ואני סתם משתעשעת, ובכלל לא בונה עליו למערכת יחסים, ובטח שלא אחת רצינית. אולי סטוץ בודד. ואני אומרת את זה בשביל לכסות על הרגשות האמיתיים שלי. אפילו אם אני יודעת שהוא ואני לא נסתדר בדברים מסויימים. אפילו... ואני מבולבלת. כי בניגוד אל אהבתי הראשונה והאובססית, יש סיבה לכך שאני נמשכת והמשיכה גוברת. כי הוא מזין את השריפה בעוד דלק ולא נותן לאש לשכוך. האם להתפטר ממקום עבודתי ולהתעלם ממנו לחלוטיין? להדחיק אותו מחיי לפני שהמצב אכן יהיה נוראי? ידיד אמיתי שלי, הוא בחיים לא יוכל להיות. אני יודעת את זה. אבל מה שהכי מציק לי, הוא שאני יודעת שאסור לי ליפול לזה. לאהבה חד צדדית. מה לעשות, שלא ידעתי שזה יכול לקרות גם במצב כזה. נכוותי פעם נוספת. מי יודע כמה זמן יעבור עכשיו עד הפעם הבאה, שנתיים-שלוש כמו בפעם הקודמת? אולי בכלל 6-7? מי יודע. כואב לי. רע לי. נראה לי שאני אעבור חד משמעית לסטוצים חסרי משמעות. כלי לזיון ותו לא. יותר טוב. מי צריך בכלל את כל הרגשות האלה, ובעיקר- את הכאב הזה?