ושוב פעם על המאיירת ויצמן פולה. לפני שנים כתבתי פוסט כאן
ללא הרבה דוגמאות - כי לא היו והיום יש הרבה - (וגם עכשיו יהיו רק 4 דוגמאות - כהרגלי לאחרונה - ואת השאר אפשר לראות בפייסבוק שלי) אבל עם קצת יותר ידע.
בפעם הראשונה שנתקלתי בשם אהבתי אותו. חיבור של שם אשת ראש ממשלה (לא שרה שממש לא אוהב) אלה פולה ושם משפחה של נשיא (לא של קצב שממש לא אוהב) אלא ויצמן (ויש הטוענים שכותבת את השם עם שני יודים. לא שני יהודים. שני "י"). פולה ויצמן. ואהבתי ביחוד את האיורים/ציורים שלה שנראה כי נעשו במשיכות מכחול מהירות וביד מוכשרת להפליא.
פולה ויצמן נולדה בפולין, ברחה בגיל 18 אל רוסיה עם פלישת הנאצים, הייתה כלואה בסיביר ועלתה לישראל בשנת 1944 במסגרת עלית הנוער. יצא ספר בהוצאת יד ושם עם סיפור חייה בתקופת השואה. בשנות השבעים היא התגוררה בהרצליה.
במהלך שנות השבעים הוצגו הרישומים שעשתה בנושא "עדות ישראל" במספר תערוכות. בחודש יוני 1970 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון האתנוגרפיה ופולקלור של מוזיאון הארץ (כיום מוזיאון ארץ ישראל) בתל אביב. בדצמבר 1976 הוצגה בבית העם בירושלים (רחוב בצלאל 11).
בחודש מאי 1980 הוצגה במוזיאון בן ארי בבת ים.
על נושא הציורים שלה אפשר להתווכח ויותר מאוחר נתווכח, אבל אני אישית אהבתי את הציורים (רישומים) במשיכת מכחול מהירה, צבעונים ועליזים. אהבתי. לא הייתי אומר פאר יצירת האומנות אבל בהחלט חביבים ושובי לב. נראה לי רמה של סקיצות טובות מאוד לתלבושות או משהו בדומה אבל בהחלט איורים שובי לב. ביחוד שובה לב שלי.
כיום יש לי עשרות איורים/ציורים שלה ופשוט נחמד לי. אוהב את התימני המרקד. התימניה המרקדת. החסיד המרקד סתם חסיד ושאר הדמויות השונות. פשוט אוהב אותן. למרות שאין שם אמירה אומנותית יוצאת דופן הם פשוט נחמדים לי ולכן יש לי "לא אוסף" נחמד שלה.
ועכשיו בנושא האומנות שלה.
בכתבה שהתפרסמה במעריב 24/7/1970 בהקשר לתערוכה שערכה במוזיאון ארץ ישראל נכתב: "רישומי עדות ישראל. במוזיאון לאנתרפולוגיה ולפולקלור שליד מוזיאון הארץ בתל אביב מוצגים בתערוכת יחיד קטנה רישומים אילוסטרטיבים, צבעונים, עליזים מעשה ידי הגברת פולה ויצמן. שם התערוכה "מאשכנז עד תימן", וכן שם המשנה "רישומים מעדות ישראל", הם אולי מבטיחים יותר משיכולה תצוגה צנועה זו לקיים. כי בדפים הקלים הללו משרטטת המציגה, לאמיתו של דבר, רק טיפוסים אחדים על פי הופעתם החיצונית, הרגעית, בלא יומרות של העמקה ובלא נסיון של עיצוב דמויות אופי ממש.ועל כן מעוררים הדפים האלה בדרך כלל רושם של סקיצות ללבוש אכזוטי במידה זו או אחרת, הצעות לתלבושות תיאטרון אחדות או אולי סובנירים חביבים, הומוריסטיים, דמות מזרחית בכותנת פסים באדום לבן רענן, "ליש הפינג'ן", "בוכרית ליד המכתש" - כמו מדגימה אופנה מיוחדת במינה. "מוטלה" בתלתלי הפאות שלו המשתלשלות מתחת למגבעת השחורה ועד לרישומי ה"צבר ו"האמן" הקריקטוריים".
הביקורת על התערוכה די קטלה אותה והציגה את היצירות בתור "רישומים אילוסטרטיביים, צבעוניים עליזים... מבטיחים יותר משיכולה תצוגה תנועה זו לקיים"
אבל למרות זאת אני כפי שהבנתם די אוהב את משיכות המכחול האילוסטרטיביים הצבעוניים והעליזים. כל הצילומים הם מתוך האוסף שלי ותודה למשה רימר שעזר לי במציאת חומר נוסף לפוסט זה. מקווה שנהנתם
ללא הרבה דוגמאות - כי לא היו והיום יש הרבה - (וגם עכשיו יהיו רק 4 דוגמאות - כהרגלי לאחרונה - ואת השאר אפשר לראות בפייסבוק שלי) אבל עם קצת יותר ידע.
בפעם הראשונה שנתקלתי בשם אהבתי אותו. חיבור של שם אשת ראש ממשלה (לא שרה שממש לא אוהב) אלה פולה ושם משפחה של נשיא (לא של קצב שממש לא אוהב) אלא ויצמן (ויש הטוענים שכותבת את השם עם שני יודים. לא שני יהודים. שני "י"). פולה ויצמן. ואהבתי ביחוד את האיורים/ציורים שלה שנראה כי נעשו במשיכות מכחול מהירות וביד מוכשרת להפליא.
פולה ויצמן נולדה בפולין, ברחה בגיל 18 אל רוסיה עם פלישת הנאצים, הייתה כלואה בסיביר ועלתה לישראל בשנת 1944 במסגרת עלית הנוער. יצא ספר בהוצאת יד ושם עם סיפור חייה בתקופת השואה. בשנות השבעים היא התגוררה בהרצליה.
במהלך שנות השבעים הוצגו הרישומים שעשתה בנושא "עדות ישראל" במספר תערוכות. בחודש יוני 1970 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון האתנוגרפיה ופולקלור של מוזיאון הארץ (כיום מוזיאון ארץ ישראל) בתל אביב. בדצמבר 1976 הוצגה בבית העם בירושלים (רחוב בצלאל 11).
בחודש מאי 1980 הוצגה במוזיאון בן ארי בבת ים.
על נושא הציורים שלה אפשר להתווכח ויותר מאוחר נתווכח, אבל אני אישית אהבתי את הציורים (רישומים) במשיכת מכחול מהירה, צבעונים ועליזים. אהבתי. לא הייתי אומר פאר יצירת האומנות אבל בהחלט חביבים ושובי לב. נראה לי רמה של סקיצות טובות מאוד לתלבושות או משהו בדומה אבל בהחלט איורים שובי לב. ביחוד שובה לב שלי.
כיום יש לי עשרות איורים/ציורים שלה ופשוט נחמד לי. אוהב את התימני המרקד. התימניה המרקדת. החסיד המרקד סתם חסיד ושאר הדמויות השונות. פשוט אוהב אותן. למרות שאין שם אמירה אומנותית יוצאת דופן הם פשוט נחמדים לי ולכן יש לי "לא אוסף" נחמד שלה.
ועכשיו בנושא האומנות שלה.
בכתבה שהתפרסמה במעריב 24/7/1970 בהקשר לתערוכה שערכה במוזיאון ארץ ישראל נכתב: "רישומי עדות ישראל. במוזיאון לאנתרפולוגיה ולפולקלור שליד מוזיאון הארץ בתל אביב מוצגים בתערוכת יחיד קטנה רישומים אילוסטרטיבים, צבעונים, עליזים מעשה ידי הגברת פולה ויצמן. שם התערוכה "מאשכנז עד תימן", וכן שם המשנה "רישומים מעדות ישראל", הם אולי מבטיחים יותר משיכולה תצוגה צנועה זו לקיים. כי בדפים הקלים הללו משרטטת המציגה, לאמיתו של דבר, רק טיפוסים אחדים על פי הופעתם החיצונית, הרגעית, בלא יומרות של העמקה ובלא נסיון של עיצוב דמויות אופי ממש.ועל כן מעוררים הדפים האלה בדרך כלל רושם של סקיצות ללבוש אכזוטי במידה זו או אחרת, הצעות לתלבושות תיאטרון אחדות או אולי סובנירים חביבים, הומוריסטיים, דמות מזרחית בכותנת פסים באדום לבן רענן, "ליש הפינג'ן", "בוכרית ליד המכתש" - כמו מדגימה אופנה מיוחדת במינה. "מוטלה" בתלתלי הפאות שלו המשתלשלות מתחת למגבעת השחורה ועד לרישומי ה"צבר ו"האמן" הקריקטוריים".
הביקורת על התערוכה די קטלה אותה והציגה את היצירות בתור "רישומים אילוסטרטיביים, צבעוניים עליזים... מבטיחים יותר משיכולה תצוגה תנועה זו לקיים"
אבל למרות זאת אני כפי שהבנתם די אוהב את משיכות המכחול האילוסטרטיביים הצבעוניים והעליזים. כל הצילומים הם מתוך האוסף שלי ותודה למשה רימר שעזר לי במציאת חומר נוסף לפוסט זה. מקווה שנהנתם
