ושוב פעם....

[orlyshka]

ושוב פעם....

ושוב פעם מגיע היום הולדת שלי... ושוב פעם הפחד... אני לא רוצה שהוא יהרוס לי אותו.. שוב.. אני לא יודעת למה, אבל הוא תמיד אהב להרוס לי דווקא את היום הולדת... אני חייבת להרגיש שכולם אוהבים אותי, ואם לא אני מרוסקת לחתיכות, מפחדת... הוא יהיה שם, והוא אמר שהוא השתנה... עבר טיפול... אבל אף פעם הוא לא ידע מה הוא עשה, עד כמה זה השפיע... מפחדת מהיום הולדת, חייבת להרגיש על גג העולם ואם לא אני אתרסק... ואם שוב הוא יאהב להרוס לי את היום הולדת... לא רוצה שוב... מרגישה פצע פתוח, ואני לא יודעת איך לסגור... חור בלב, פלאשבקים שיוצאים ונכנסים... ובא לי לצרוח, במקום זה אני יושבת איתו באותו שולחן, באמת רוצה להאמין לו... מפחדת... ורק שלא יהרוס...

 

[צוות מקום]

עניין של שליטה

נראה לי שיד כאן כמה דברים שצריך לעשות ביניהם הפרדה. מצד אחד, את רוצה "להרגיש על גג העולם" ביום ההולדת שלך, מה שאין לי מושג אם מישהו יכול להשיג באמת, אבל נגיד שכן, נגיד שחשוב לך שיהיה לך כמה שיותר טוב ביום הזה - האם מי ששולט בעניין הוא אותו אדם שדיברת עליו? את אומרת שמישהו יכול להרוס לך את יום ההולדת, אבל עדיין תשבי איתו באותו שולחן. לא יודעת אם יש לך יכולת להחליט איך לחגוג ועם מי, אבל מראש, המצב הזה נראה לא מבטיח... אם זה האדם שפגע בך, גם אם הוא עבר טיפול, עצם הנוכחות שלו מאוד מערערת ואולי זה הדבר האחרון שאת צריכה ביום ההולדת שלך. רוצה לשאול אותך אם יש לך שליטה על האופן בו תחגגי את יום ההולדת הזה? על אילו אנשים יהיו או לא יהיו חלק מחייך?

 

[orlyshka]

אובדן שליטה...

אני מדברת על אחי... על זכרונות מהעבר... כרגע, על פני השטח, זה נראה כאילו הכל בסדר, הכל נסלח ונשכח, אבל אני לא יכולה... אני לא יכולה לסלוח לו ובטח שלא לשכוח... ועכשיו הוא בטח יהיה ביום הולדת, ואני לא יודעת מה יהיה... אולי אני סתם פרנואידית, אבל ככה זה קורה כל שנה, השדים האלה מתעוררים, ועוד לא מזמן בכלל לא קישרתי למה יום ההולדת שלי תמיד טראומתי בשבילי... אני צריכה בצורה אובססיבית להרגיש שאוהבים אותי, ולא משנה מה אני תמיד בוכה... ואין לי שליטה על אם הוא יהיה או לא יהיה בחיים שלי, לפחות לא כרגע, למרות שבעבר הרחקתי אותו ממני...

 

[צוות מקום]

חבל וכואב לשמוע

אך לעתים, כאשר הפגיעה נובעת מתוך המשפחה ואיש לא מוכן עדיין או אי פעם לתת לזה הכרה, לכבד את הצרכים שלך באופן כשלהו, את נקלעת למצבים שכאלה, שבהם דווקא ביום שבו אמורים כולים לשמח אותך, את נדרשת להתפשר ולסבול את נוכחותו של האדם שפגע בך כל כך. לא יודעת מה גילך ואם המשפחה שלך יודעת על מה שהיה. האם נראה לך שמישהו שיודע יהיה מוכן גם לעזור לך להלחם על הזכות שלך לחגוג את היום הזה בלי להיות טרודה בנוכחות של אחיך? אני חוששת גם שאין מצב כזה שבו כולם אוהבים אותנו, זה פשוט לא מציאותי. את יכולה לחשוב על כמה אנשים שאת יכולה לבנות על זה שהם אוהבים אותך, בתוך המשפחה שלך, בין הנוכחים ביום הולדת?