ושוב...

[:)LEE]

ושוב...

שוב הכל מהתחלה. ואני לא מבינה, באמת שאני לא מבינה...הייתי כבר עם רגל אחת בחוץ כמו שהדיאטנית שלי אומרת.... לא יודעת מה קורה, לכל כיוון שאני מסתכלת רק רואה איך הכל מתפרק. אפילו ההורים שלי חזרו לריב בגללי...הם אף פעם לא רבים על כל מיני דברים אחרים..תמיד איכשהו אני אשמה... והביצפר, מבחנים, בגריות, השתדלתי ונכשלתי...כמו בכל דבר... אבל למה? אני לא מבינה...כ´´כ השתדלתי עשיתי כל שביקשו רצו שאני יוכל-אכלתי ביקשו שאני ילמד-למדתי ביקשו שאני יהיה ילדה טובה-השתדלתי כל החודשים האחורנים היו כדי לרצות את כולם, דיי אני לא מסוגלת יותר, נגמרו הבטריות.... אני מוצאת את עצמי במצב שכ´´כ לא רציתי לחזור אליו אבל מצד שני כ´´כ התגעגעתי, וכיף לי ורע לי והכל מתערבב...

 

[מיתר25]

לי שלי ../images/Emo23.gif

אני שמכירה אותך רק מספר חודשיים, זכיתי לגלות מלאך. לא כל אחד בעולם הזה זוכה בפרס שכזה, אבל אלוהים כנראה ריחם עליי שלא קיבלתי כלום וביום בהיר אחד הוא פיצה אותי במלאכית קסומה וטהורה. לי!! אחת הבעיות שלך היא השתדלות שלך לרצות את כולם: את אמא, את אבא, את החברות, את הדיאטנית אבל איפה את בכל התמונה?.. את לא צריכה לרצות אף אחד. את צריכה לנסות להיות את, אם כל המגרעות ובמיוחד עם כל המעלות החיוביות שיש בך. ברגע שתקבלי את עצמך לטוב ולרע, בטוחה אני כי גם סביתתך תתיחס אליך כך. ואם לא בעיה שלהם. לילוש שלי את מסוגלת. את יכולה. הלימודים - אף אחד לא אמר שתמיד צריך להצליח (אמממ בטח זכור לך ה - 48 שלי...) ואני מאמינה שלקראת הבגריות תשבי ותקרעי את הת*** ויהיה בסדר. האוכל - שתינו יודעות שהדרך שאת בוחרת כעת לרדת במשקל תוביל אותך רק לתהום אז שנייה לפני שאת שם תעצרי. יש לך דיאטנית שמלווה אותך. תעזרי בה, על תקפצי למים עמוקים לי - זה מסוכן!!! הגעגועים - למה את בדיוק מתגעגעת?.... לרעב? לחולשה? להתעלפיות? לעצבות? כמי שהייתה שם ועודנה שם זה המקום הכי אפלולי בעולם. הכל חשוך וקודר. תנסי לשחזר כמה רע היה לך שם ואני בטוחה שלא תרצי לחזור. מאחלת לך הרבה כוח כי כרגע את זקוקה לכך. אוהבת אותך

מיתר

 

[הדובון קטן]

לי חומד

היית עם רגל אחת בחוץ את עזרי בכל הכוח להוציא גם את הרגל השנייה. אל תחזרי אחורה אחרי כל המאמץ והקושי ,הוצאת את הרגל הראשונה החוצה שזהו הישג ענקי. המשיכי לאכול, המשיכי ללמוד , המשיכי להיות ילדה טובה. את מרצה את כולם אבל את לא מרצה את עצמך עשי זאת בשבילך ורק בשבילך אלו החיים שלך תהני בהם חבל על הדמעות והסבל שאת מרגישה בלב. תטעיני שוב את הבטריות תבני שוב את הכוחות שלב אחר שלב . ואל תחזרי למצב שכל כך את לא רוצה לחזור אליו אל תגעגעי למקום הזה הוא לא שווה את הגעגוע הוא לא שווה את המחשבה עליו תשכחי את הרגעים האלה , העלימי אותם מחייך. לאט לאט המחשבות יסתדרו והכול יבוא על מקומו בעזרת הרצון שלך... שלך תמיד אני

 

[תל-אביבית]

מכירה את זה...

ורק רוצה להזכיר לך, כדי שלא תשכחי: עוד יהיה טוב!!! תאמיני בזה, לי, כי זה יעזור לך לצאת מהבלאגן והמחלה. אני רק רוצה להתייחס למה שכתבת: "השתדלתי ונכשלתי... כמו בכל דבר". אני רק רוצה לומר לך, לי, שכולנו נכשלים, ואין אף אחד שנכשל בהכל, אפילו שלפעמים זה נדמה לנו כך... אני מכירה את הרגשת הכישלון, ההרגשה של "וואי, איזה אפס אני", האכזבה העצמית הכואבת והדוקרת... אבל חמודה... רק מזכירה לך, כדי שלא תעזי לשכוח, שאנחנו כאן לעולם לא נהיה מאוכזבים ממך. אנחנו גאים בך, תמיד. don´t forget that...

אוהבת המון עדי

 

[Pure SilenCe]

לי חומד ../images/Emo65.gif

את לא נכשלת אלא מתמודדת. החיים הם מירוץ - זה נכון אבל תמיד תזכרי... על כתר אחד אין שני ראשים! בחיים יש יותר מידי ראשים המתמודדים על מספר מועט של כתרים. לא כל מי שמפסיד הוא נכשל... הוא התמודד, וזו החשיבות העליונה. היי הילדה שאת מבקשת להיות היי הילדה עם החלומות שלה והעתיד שלה אל תכנעי למחלות שיכתיבו את חייך.

היי חזקה, שולחת לך המון כוחות,

Pure SilenCe

 

[מיכל..~]

לי,

וכמו שכתבו לך פה כבר, בבקשה אל תשכחי את עצמך בכל העסק הזה, אל תשכחי את לי, אל תתגעגעי למה שנתן לך רק סבל וכאב-אל תתני למחלה לתעתע בך היא לא שווה את חייך!!! שמחה שאת כותבת פה, ומורידה קצת מעל ליבך שמרי על עצמך מתוקה,

מיכל