ושיננת לבניך....

yoelnd

New member
ושיננת לבניך....

פרשת ויחי "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל"
הפרשה פותחת בקריאת יעקב ליוסף, והשבעתו לקברו בקבורת אבותיו בארץ כנען:
"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדבריך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז, כט-לא).
בחלוף זמן מה יוסף נקרא למיטת חוליו של יעקב, "ויאמר ליוסף הנה אביך חלה", והוא בא עם שני בניו לקבל את ברכתו. כאן מתחילה פרשת ברכת יעקב לבני יוסף ובהמשכה – ברכות יעקב לבניו. בפתיחת דבריו נותן יעקב ליוסף מעמד של בכור ומצרף את שני בניו הגדולים לשבטי ישראל.
"ויאמר יעקב אל יוסף א-ל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי. ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם. ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם. ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (מח, ג-ז).

נשאלות שתי שאלות: מה קשורה ההתגלות בלוז למעמד זה, ומה קשור מותה של רחל למעמד זה?

ההתגלות בלוז קדמה ללידת בנימין לכן יש קשר בין שתי ההתרחשויות ההן. ניתן לשים לב לשוני בין הפסוקים בפרשת וישלח לדברי יעקב אל יוסף בפרשתנו: "ויאמר לו א-להים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן הארץ" (לה, יא-יב).
לדעת המפרשים ה'מלכים' שהובטחו ליעקב הושמטו כאן כי משבט יהודה יהיו ומה לו לספר עליהם ליוסף ולבניו. את הבטחת הארץ לאברהם ליצחק ולו השמיט יעקב כי לא על העבר ידבר אלא על העתיד, ולכן אומר "לזרעך אחריך", אך מפני מה מוסיף יעקב את המלים "אחזת עולם"? נחמה ליבוביץ אומרת שזה מחזיר אותנו לסוף פרשת ויגש שם נאמר: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד", (מ"ז, כ"ז), כלומר יעקב חושש מהיאחזות מוחלטת של בניו במצרים ולכן מדגיש שהאחיזה הממשית צריכה להיות בארץ כנען.
לגבי שאלת אזכור מותה של רחל רוב המפרשים חשים שהסיבה לכך היא משום שעדיין מרחפת בחלל בקשת יעקב מיוסף לקברו בארץ כנען. יעקב מתנצל על כך שהוא לא נהג ברחל כפי שהוא מבקש שינהגו בו. כדוגמה ניתן להביא את דברי רש"י: "ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם". גם דברי ר' עובדיה ספורנו אשר מעט "מייפים" את הדברים חוזרים על אותה הנקודה: "וכל כך גברה עלי טרדתי ואבלותי שלא עצרתי כח להוליכה לבית קברות בית לחם, ואין ספק כי מאז היה לבי חלל בקרבי", וכו'. רש"י לעומתם איננו מסתפק בכך ומוצא במדרש סיבה היסטורית נבואית לקבורתה של רחל בדרך:
"אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר (ירמיהו ל"א) קול ברמה נשמע וגו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם".
יעקב בהזכרת שתי התרחשויות אלו דואג לעתידו של עם ישראל. הוא מבקש לקברו בארץ כנען על מנת לנתק את בניו מגלות מצרים, על מנת שיהפכו לעם, יקבלו את התורה, ויירשו את ארצם, והוא קובר את רחל בדרך על מנת להאיר את חשכת הגלות העתידית ובסופה להשיב את עם ישראל לארצו.
ולו יהי כך במהרה בימינו, אמן!
 

מיקי*

New member
קריאת השבוע - פרשת ויחי


התיקון בא ממקום הקלקול

פרשת ויחי מסיימת את ספר בראשית. משמעות הדבר היא שכביכול נגמרה תקופת ה"הקדמות" ועידן ההיסתוריה יכול להתחיל: ישראל בתור עם עומד להופיע על במת ההיסתוריה.

כדי שזה יתאפשר, ישנם עוד שני תנאים הכרחיים: א. השלמת המבנה הזהותי של ישראל, היינו מערכת שבטי ישראל. ב. שהזהות היחודית של כל שבט הגורמת לתחרות ביניהן ולסכנת התפרדות בגלל המלחמה של כולם בכולם תתאזן על ידי הבחינה האחדותית הבנויה מהקיבוץ הלאומי של כלל ישראל.
במילים אחרות, צריך להזהר על כך שהלגיטימיות שיש בדרך היחודית לכל אחד מהשבטים לא יסתיר את המטרה המשותפת לכולם. הוויכוח על ריבוי הדרכים צריך להיות מלווה בהצהרת אמונים ליעוד האחד, יחיד ומיוחד.

אלו שני הקטבים עליהם בנויה הפרשה כולה. התנאי הראשון יושג על ידי הכללת שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, למנין השבטים, אחד הענינים המרכזיים בפרשתנו, המלווה בברכה המיוחדת שתנן על ידי יעקב לנכדיו, דבר יחיד במינו, שהרי עד עתה, הברכה תמיד נתנה על ידי האב לבנו ממשיכו, המעביר לו את ברכבת אביו הוא.

התנאי השני יושג על ידי ברכת יעקב לבניו, דרך צואתו של יעקב הכלולה בצו: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". האספו והקבצו כדי לשמוע בתור בני יעקב אל ישראל אביהם. לכן ייחס המדרש את ה"שמע ישראל" דווקא לבניו של יעקב לישראל אביהם באותו המעמד.

הנסיבות ידועות היטב: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד."

אבל יש עוד בפרשתנו ענין דומה ידוע פחות. אותו דבר קרה כבר כשביקש יעקב לברך את אפרים ואת מנשה. ישנו פסוק תמוה מאד באותו ענין. אפרים ומנשה נולדו ליוסף טרם באו שנות הרעב, ככתוב: "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב וגו'". יעקב ובניו ירדו מצרימה בשנת הרעב השניה, ככתוב "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר". וכתוב "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וגו'". הוה אומר שאפרים ומנשה היו בערך בני עשרים כאשר ביקש יעקב לברך אותם. אם כן, איך אפשר שלא הכיר יעקב את נכדיו, כמשתמע כביכול מהפסוק: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה?"
על כך פירש רש"י ז"ל: "בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה: ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה:"

אותו החשש, אותה התופעה (הסתלקות השכינה)! אבל כאן, יוסף הוא שצריך ללמד זכות על בני בניו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה".

רש"י: בזה - [הראה לו] שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקדש: ויאמר קחם נא אלי ואברכם - זהו שאמר הכתוב (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים, עד שלקחן על זרועותיו:

אפרים ומנשה ישלימו את מנין השבטים. ועל אף העובדה שכאשר מתעוותת דרכו של יוסף בזרעו, עלולים לצאת ממנו בנים כאלה שאין ישראל סבא יכול להכירם היות ואין הם ראויים לברכה, דווקא הם יהיה נושאי ברכתו של ישראל לדורות: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".

ברכת הבנות היא ברכת האמהות "ישימך אלקים כשרה רבקה רחל ולאה". וברכת הבנים כאמור, היא ברכת בני יוסף שהם הצעירים שבשבטים היינו אלו שמבטאים את העתיד הכי רענן. אמת הדבר שמנשה ובעיקר אפרים יהיו אלו שיגרמו לפיצול עם ישראל ולאסון הנלוה לאותו פיצול. אבל יחד עם זאת הם גם ובעיקר אפרים אלו שנושאים את תקות העתיד באהבת ד' אותם אהבה בלי מצרים, "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ְדֹ'", ובא לציון גואל, בב"א.

שבת שלום
 
למעלה