ושמחת בחגך והיית רק שמח

[חביף]

כל עוד יהווה מחוץ לענינים, כל עוד הרבנות הראשית לא משיתה עלינו מִסֶּיהָ, ראש השנה יהיה איפו-שיהיה בלוח השנה של לא חשוב מי, ננוח ונחגוג בו

 

[חביף]

כפי ששמת לב

יותר מפעם התיחסתי ל"צוות הקרקע" או לאותם המפרשים אותו. מבחינתי כידוע אין אלוהים, זו עובדה מובהקת.
כלומר, כל עובדיו, עבדיו, מאמיניו וכאלה שיש להם "אמונה פנימית" צריכים לבדוק את עצמם, ואני בטח לא אקיים אתם דיון על אמונתם, שהרי מראש זה נדון לכישלון. זה חלק מהפסיכוזה הדתית. שזוכה עדיין למליארדי מעריצים, טובחים, רוצחים, טרוריסטים, מתעמרים, אנסים, מתעללים בילדים והכל בשמו של איזה אל.

 

[חביף]

ושמחת בחגך והיית רק שמח

נראה לנו שהחל מהשנה הזו, עת בתי ובן זוגה רכשו את דירתם הגדולה והחדשה נחגוג את החגים אתם.
נכון, אצטרך להשתתף בכל מיני טקסים שמעולם לא הייתי שותף בם, אבל למען שלמות המשפחה, ובשל העובדה שמכבדים את אי אמונתי לא נכפה עליי דבר, אני משתתף בהם, כ"צופה מעורב" ולא כ"שותף פעיל".
השמחה היא בהשתתפות משפחת בן זוגהּ הגדולה, שבקרוב תתרחב בעוד שלושה נכדים חדשים [ תאומים + ילד בודד ]. יש רעש נורא, כולם מדברים עם כולם, בלי הפסקה, ובמרפסת מעשנים.
אבל לא אתן לשטויות לקלקל לי את השמחה הזו, שלצערי כילד, בן למשפחה מרובת צאצאים, לא זכיתי לחוות עקב .... [ TMI ].
בליל הסדר נחזור לטקס. אני אוהב מאוד לקרוא בקול [ מאז שהייתי ילד ], וינתן לי מקום רחב לקרוא מההגדה. התינוק יהיה כבר בן 8 חודשים, פעיל, זוחל, צובט, צוחק ובכלל.
איך היתה השמחה בחגכם?

 

[סיגלית 2014]

שמחה כמו בכל חג גדול

בשעה טובה ובמזל טוב על הדירה החדשה של בתך.

מצד אחד ניתן להבין מדבריך שאתה נאלץ להשתתף בטקסים, למען שלמות המשפחה, ולא כשותף פעיל אלא כצופה מהצד.
מצד שני, אתה לא רוצה שהרעש וכל השאר יקלקלו לך את השמחה וכו'.
למרות הרעש (והעבודה לפני, אם יורשה לי)... זו כל הפואנטה של חגים. המפגש עם המשפחה, הביחד, הפטפוטים, הצחוקים, האוכל והאכילה בצוותא... שבירת השגרה.
לדעתי כל הטקסים והברכות הם תירוץ (של חז"ל ודומיהם), הן הסיבה המשנית ולא הסיבה העיקרית.
מה לעשות... לא כל דבר דתי הוא דפוק, אידיוטי ופסיכוטי. יש גם הגיון וטעם.

בשבילי, דווקא השנה, היה לא כל כך שמח. הרגשתי נורא. עבדתי קשה ולא הרגשתי טיפת סיפוק. טוב שעבר ועבר בשלום.

 

[חביף]

התיאור שלי לוקה בחסר

הרעש והצעקות אינם קשורים ל"הכנות" אלא לדרך התקשורת.
מצער אותי שכך את מרגישה, ובטוח גם כך היו פני הדברים. ובאשר לענייני חז"ל ושאר ההבלים הקשורים ליהווה, לא אתווכח אתך על זה. ניהול סעודה משפחתית הוא דבר שלומדים מגיל צעיר, מחיקוי ההורים ובני אדם אחרים. לא צריך את חז"ל והבליהם סביב יהווה כדי לקיים זאת.

 

[חביף]

עם זאת - הנה תפילה של משורר ענק

שהוכנסה לספר הלימוד ולצערי, כן לצערי, עוררה תגובות קשות בטענת הדתה ושאר הבלים של חילונים חסרי עומק תרבותי בסיסי.
תהנו, אני מקווה

 

[סיגלית 2014]

תיאורך אינו לוקה בחסר

הבינותי, לא הייתה כוונה להכנות. זו הייתה הערה שלי בסוגריים, בנוסף.
למרות הרעש, עדיין...נפגשת עם המשפחה, כיבדת אותם ואת ה"טקס".
גם אני לא מעוניינת להתווכח, לא איתך ולא עם אף אדם שחושב שהוא החכם באדם וכל השאר אוילים (גם אלו שהם לא בני זמנו).

עם זאת אני חושבת שיכול להיות מעניין ומעשיר לדון עם כל אדם בעל ידע וניסיון, המסוגל לכבד גם דעות ואמונות של אחרים.

שנה טובה

 

[חביף]

תמיד חשוב - נושא הדיון

והזמנתי אותך לדיון רציני אודות הפסיכוזה הדתית, ויתרת

דיון מכבד על דברים חסרי ערך , זה בדיוק הפוסטמודרניזם והסכנה הטמונה בו. לא מוכן להיות מי שיתן לגיטימציה לטרלולם של בני אדם, שבשל כך גם מעיזים לכפות עליי דרכי התנהגות מסוימים או מפוצצים שני בנינים עם מטוס על יושביו.

 

[סיגלית 2014]

לא הזמנת אותי לדיון

רציני.
הזמנת אותי (בשרשור אחר) לדיון ציני מהול בסרקזם.
זהו שרשור על החג, שיהיה חג שמח ותמיד תהיה שמחה בלב. שתהיה שנה טובה!
לא אדון עימך על נושאים חסרי ערך בעיניך.
רק הערה, שוב. דת( או אמונה) לפחות בעיני, היא ממש ממש ממש לא מעשים של אחרים. היא לא פרשנות של אנשים אחרים. כשאתה מתבונן על מעשים ודרכי התנהגות של אלו "המייצגים" כביכול (בעיני הם לא מייצגים כלום) זו ה-טעות.
אלוהים ואמונה לא נמצאים בכיפה או בתפילה. אמונה נמצאת בלב.

לשאר הנושאים לדיון שהצגת (גם בהודעות אחרות) אני מעדיפה לא להוסיף.

שתפתח עלינו שנה טובה מלאה בשמחה, אושר ובשורות טובות.

 

[חביף]

אכן התחמקות תוך האשמת השני

כבר כתבתי, לו אזדקק לעו"ד, אפנה אלייך, בהחלט.

 

[סיגלית 2014]

המילה התחמקות כלל לא מתאימה

ראשית, איני עורכת דין, אין לי את הידע ולא את הכישורים.
אגב, עבדתי מספיק זמן עם עורכי דין כדי להבין שהם לא מתחמקים אלא נוברים. ברוך השם גם אגו לא חסר להם.

שנית, זו אינה התחמקות. אני ראיתי התחמקות מצידך כשהשבת לי בשרשור אחר "אני לא יכול לשכנע את המשוכנעת". לא ציפיתי שתשכנע אותי, אני לא מצפה לשכנע אותך, ודווקא היה מעניין לקרוא דברי טעם. שמעתי בעברי דעות לכאן ולכאן, יצא לי גם לשמוע הרצאות (ביוטיוב או בלייב) ודעתי לא השתנתה מסיבה פשוטה מאד. דעותי ואמונותי נובעות מניסיון החיים שלי.
לכן, כאשר כותבים "מה לעשות, מאמינים שקועים בפסיכוזה", ושאתה בז למאמינים, מה אני אמורה להבין מכך?
שאתה בז לי ולנסיון החיים שלי.
למרות שאתה מבוגר יותר ובעל ניסיון רב משלי, עדיין עברתי דבר או שניים בחיי ואיני רואה בעין יפה "מחיקת" נסיון חיי והפיכתו למחלת נפש.
צר לי יקירי, לא קראתי בהודעותיך שום דבר מעניין שייתן לי חומר למחשבה. חוץ מהעלבות חזרת על העניין שיש לך הוכחות. מהן?
אז עשה לי טובה, הפסק להעליב והפסק לקרוא לאנשים מאמינים (כולל אני) פסיכוטיים. זה לא לעניין.
עם גישה כמו זו, זו לא התחמקות, פשוט לא בא לי. אני לא רוצה!
מקווה שעתה אני ברורה.

 

[1precious1]

סליחה שאני נדחף

היי
&nbsp
יש אימרה מדהימה שאומרת : "לפעמים משהו הוא אמיתי גם אם תאמין בו וגם אם לא"
אמונה אינה משנה מציאות.
אני מאוד משתדל לחיות לפי האימרה הזו שאני מנהל דיון או מתווכח עם אדם שדעותיו מנוגדות לשלי.
ימין מול שמאל, אמונה באלוהים, משמעות החיים וכולי.
&nbsp
הרי העובדה (ותסכימו אתי שבהיבט הפילוסופי יש עובדה איי שם) אם יש אלוהים או אין אלוהים, קיימת למרות ועל אף שבעולם מסתובבים אנשים שמאמינים בכך ואלו שלא.
&nbsp
אני חדור אמונה (משחק מילים שכזה) שאני לא אדע את התשובה לפני יום מותי, ולכן זה הכל נשאר השערה מושכלת וזכותו של כל אחד ואחת להחליט או להתחנך ולחיות עם האמונה שלו אם זה כך או אחרת.
&nbsp

 

[חביף]

תודה על השיתוף