תצפית על השוני בין כביש ושטח, ומידת הסיכון
שהייתי בקורס מדריכי אופניים, מדי יום א' היינו מתחילים בחצי שעה על אירועי השבוע וסופ"ש באופניים
הכבישונים המתחרים ( אני למשל ) סיפרו עלילות גבורה מן הכביש, אימון או תחרות, והשטיחונים מן הנעשה בשטח,
פעם בכמה זמן גם אני ספרתי ספורי שטח ( זכר לתחרויות מרתון שאני עושה מעת לעת)
עלה באופן מובהק, בערך פעם בשבוע או שבועיים, שמישהו מן המדריכים סיפר על מישהו באיזור הרכיבה של אותו מדריך שחטף דום לב/ אירוע לב בשטח, וחולץ (או שלא ) על ידי אמבולנס וכו'.
לאורך כל התקופה לא היה שום איזכור של רוכב כביש שחטף דום לב, ובשנה שאחריה היו שני מקרים בלבד - אחד שחטף דום לב באיזור נס הרים וחולץ הודות לרוכב רופא שנקלע בדרכו, והשני משהו שידע על בעיות לב והתעלם, וחטף דום לב בבית.
התובנה (תצפיתית - לאור הנסיון ולא לאור מחקר ! ) שלי היא שפרופיל המאמצים ברכיבת שטח חריף ונתון לתנודות הרבה יותר מפרופיל המאמץ בכביש,
זה נגרם משום שבנוסף לקושי שמזמן הטיפוס/רכיבה במישור יש גם קושי שנובע ממאמץ מתקפי ( פולס) כשרוכב הרים מנסה להתגבר על מדרגה גבוהה, על מכשול וכו' . במצב כזה מגויסים פלג גוף עליון באופן מאוד מאוד עצים, ברמה ששום רכיבה בכביש לא מתקרבת אפילו, ולזה מתלווה גם לפעמים עצירת נשימה ולחיצה חזקה באיזור החזה כדי להתגבר על המכשול.
בנוסף - אפקט הרוכבים האחרים בשטח חריף יותר, וגורם לכאלו שעדיין לא בכושר סביר להצטרף לחברה שכבר קורעים את השבילים ומאתגרים את חסרי הכושר, בנוסף לעובדה שבשטח יש הרבה פחות אפקט של הדבוקה ביחס לכביש - רוכב כביש בכושר בינוני מינוס יכול להחזיק בדבוקה שתרכב מהר ביחס לכושרו, כל זמן שלא יעלה קדימה להוביל.
בקיצור - מצטרף לראיה של איציק ואילון , ועל סמך נסיוני הסיכון לדום לב בכביש גדול יותר
רכב בזהירות
יוסי
