ו...לפינת החצלול השבתי!
מישהו שאני מכירה (לא זוכרת מי) הביא לי קלטות עם קטעים מסרטים\סדרות שהוא דיבב בהם.
ראיתי קטעים ואז שמתי את הסרט שהיה שם: בת הים הקטנה, של דיסני. הוא אמר שהיה לו שם התפקיד הכי גדול, שהוא דיבב את הנסיך.
זה היה לי מוזר כי ידעתי שהנסיך מדובב ע"י יהויכין פרידלנדר.
ליתר ביטחון שמתי את הקלטת בוידאו וראיתי. הסרט התחיל במעמקי הים וראו את הכיתוב של שם הסרט ואז עלו על מעל פני המים והיה שם שיר שהנסיך ובת הים הקטנה שרו בו: הנסיך באוניה ובת הים במים. כל אחד שר לעצמו.
כאן ממש הרמתי גבה, גם כי לא זכרתי קטע כזה בסרט וגם כי הקול של הנסיך באמת היה שונה וגם לא זכרתי שהוא בכלל שר בסרט.
טוב- זה הזמן לבדוק מציאות!
הסתכלתי על היד. היו לי 7 או 9 אצבעות, לא היה צורך לספור ממש, זה היה ברור ומוחלט.
שתי האחיות שלי ישבו על הספה מולי (אני היתי עדיין ליד הוידאו) ואני הראתי להן את היד שלי ושאלתי אותן: "כמה אצבעות יש לי?" והן לא התיחסו, כי הפרעתי להן לבהות בטלויזיה. "ומה זה אומר?" המשכתי. שוב, התעלמות (מזיזות ראש אולי ימינה ושמאלה כי אני מול המסך)
"זה אומר שאנחנו בחלום, בחלום שלי בעצם" שוב התעלמות. שיהיה. הרגשתי שהחלום מתפוגג לי אוטוטו אז התחלתי תרגילי שיפור צלילות: שפשוף ידיים וגם את הרגליים שפשפתי, ברצפה.
אבל החלום בכל זאת נשבר ואני כמעט בטוחה שהזזתי אז את הידיים והרגליים במציאות, כהמשך לחלום.
לא הספקתי כלום אבל הכל היה מוחשי וחד כל כך וגם המודעות לחלום.
וכן, במקרה כזה חבל שאני מכבדת כל כך את דמויות החלום, הן סתם בזבזו לי זמן. אבל זה היה מאין המשך "שיעור" בחלומות צלולים, כי אני חופרת להן על זה במציאות, וכאן זה היה מאין: "אמרתי לכן? ככה זה עובד"
מישהו שאני מכירה (לא זוכרת מי) הביא לי קלטות עם קטעים מסרטים\סדרות שהוא דיבב בהם.
ראיתי קטעים ואז שמתי את הסרט שהיה שם: בת הים הקטנה, של דיסני. הוא אמר שהיה לו שם התפקיד הכי גדול, שהוא דיבב את הנסיך.
זה היה לי מוזר כי ידעתי שהנסיך מדובב ע"י יהויכין פרידלנדר.
ליתר ביטחון שמתי את הקלטת בוידאו וראיתי. הסרט התחיל במעמקי הים וראו את הכיתוב של שם הסרט ואז עלו על מעל פני המים והיה שם שיר שהנסיך ובת הים הקטנה שרו בו: הנסיך באוניה ובת הים במים. כל אחד שר לעצמו.
כאן ממש הרמתי גבה, גם כי לא זכרתי קטע כזה בסרט וגם כי הקול של הנסיך באמת היה שונה וגם לא זכרתי שהוא בכלל שר בסרט.
טוב- זה הזמן לבדוק מציאות!
הסתכלתי על היד. היו לי 7 או 9 אצבעות, לא היה צורך לספור ממש, זה היה ברור ומוחלט.
שתי האחיות שלי ישבו על הספה מולי (אני היתי עדיין ליד הוידאו) ואני הראתי להן את היד שלי ושאלתי אותן: "כמה אצבעות יש לי?" והן לא התיחסו, כי הפרעתי להן לבהות בטלויזיה. "ומה זה אומר?" המשכתי. שוב, התעלמות (מזיזות ראש אולי ימינה ושמאלה כי אני מול המסך)
"זה אומר שאנחנו בחלום, בחלום שלי בעצם" שוב התעלמות. שיהיה. הרגשתי שהחלום מתפוגג לי אוטוטו אז התחלתי תרגילי שיפור צלילות: שפשוף ידיים וגם את הרגליים שפשפתי, ברצפה.
אבל החלום בכל זאת נשבר ואני כמעט בטוחה שהזזתי אז את הידיים והרגליים במציאות, כהמשך לחלום.
לא הספקתי כלום אבל הכל היה מוחשי וחד כל כך וגם המודעות לחלום.
וכן, במקרה כזה חבל שאני מכבדת כל כך את דמויות החלום, הן סתם בזבזו לי זמן. אבל זה היה מאין המשך "שיעור" בחלומות צלולים, כי אני חופרת להן על זה במציאות, וכאן זה היה מאין: "אמרתי לכן? ככה זה עובד"