אבי בוירסקי
New member
ו..סיפור נחמד - ג'נטקרנה – הפעמון ה
ג'נטקרנה – הפעמון המצלצל היו היה אדם שסגד לשיווה אך שנא את כל האלים האחרים. לא מצא הדבר חן בעיני שיווה והוא נגלה לפני האיש בסבר פנים חמור ומאיים: "התנהגותך אינה יפה בעיני, לעולם לא אהיה מרוצה ממך אם תמשיך לשנוא אלים אחרים". אך, קשה עורף היה האדם, והמשיך לנהוג כדרכו. לאחר מספר ימים הופיע לפני שיווה שוב, אך הפעם במסווה, כשהוא עוטה את דמותו של ,ארי – ארה", כשחציו השמאלי שיווה וחציו הימני ווישנו. כשראה האדם קשה העורף את "ארי – ארה" לפניו, היה בחציו מרוצה ובחציו חמוץ ומלא ביקורת ותלונות, הוא הניח את מנחותיו בצד המייצג את שיווה, ופסח על הצד המייצג את ווישנו. כשהדליק קטורת לשיווה, היה אידיוט מספיק כדי לסתום את נחירו של ווישנו, כדי שזה לא יריח את הניחוח. הוא אז אמר שיווה: "אמונתך הצרה והקיצונית בלתי נתפסת", ע"י לבישת צורה דואלית זו ניסתי לשכנע אותך שכל האלים והאלות הם היבטים שונים של אותה "בריאה". "לא ניצלת את השיעור, ועל זה תצטרך לשלם". הלך האדם לדרכו ופרש לכפר מרוחק, אך במהרה הפך והתפתח להיות שונא ווישנו גדול הרבה יותר ממה שהיה בהתחלה. כשנודעה התנהגותו המוזרה לבני הכפר, התחילו הילדים להתגרות בו. הם היו מתגנבים מאחריו וצועקים באוזניו "ווישנו, ווישנו". נחרד מהעניין, תלה האיש פעמונים על אוזניו, ובכל פעם שהיו הילדים צועקים "וושינו" היה זה כתשובה מטלטל את ראשו בפרעות ומצלצל בפעמונים כדי שיחרישו את קולות הילדים. וכך מאותו יום להיות ידוע בכינויו "ג'אנטקרנה" או הפעמון הצלצל. יום נפלא. אבי.
ג'נטקרנה – הפעמון המצלצל היו היה אדם שסגד לשיווה אך שנא את כל האלים האחרים. לא מצא הדבר חן בעיני שיווה והוא נגלה לפני האיש בסבר פנים חמור ומאיים: "התנהגותך אינה יפה בעיני, לעולם לא אהיה מרוצה ממך אם תמשיך לשנוא אלים אחרים". אך, קשה עורף היה האדם, והמשיך לנהוג כדרכו. לאחר מספר ימים הופיע לפני שיווה שוב, אך הפעם במסווה, כשהוא עוטה את דמותו של ,ארי – ארה", כשחציו השמאלי שיווה וחציו הימני ווישנו. כשראה האדם קשה העורף את "ארי – ארה" לפניו, היה בחציו מרוצה ובחציו חמוץ ומלא ביקורת ותלונות, הוא הניח את מנחותיו בצד המייצג את שיווה, ופסח על הצד המייצג את ווישנו. כשהדליק קטורת לשיווה, היה אידיוט מספיק כדי לסתום את נחירו של ווישנו, כדי שזה לא יריח את הניחוח. הוא אז אמר שיווה: "אמונתך הצרה והקיצונית בלתי נתפסת", ע"י לבישת צורה דואלית זו ניסתי לשכנע אותך שכל האלים והאלות הם היבטים שונים של אותה "בריאה". "לא ניצלת את השיעור, ועל זה תצטרך לשלם". הלך האדם לדרכו ופרש לכפר מרוחק, אך במהרה הפך והתפתח להיות שונא ווישנו גדול הרבה יותר ממה שהיה בהתחלה. כשנודעה התנהגותו המוזרה לבני הכפר, התחילו הילדים להתגרות בו. הם היו מתגנבים מאחריו וצועקים באוזניו "ווישנו, ווישנו". נחרד מהעניין, תלה האיש פעמונים על אוזניו, ובכל פעם שהיו הילדים צועקים "וושינו" היה זה כתשובה מטלטל את ראשו בפרעות ומצלצל בפעמונים כדי שיחרישו את קולות הילדים. וכך מאותו יום להיות ידוע בכינויו "ג'אנטקרנה" או הפעמון הצלצל. יום נפלא. אבי.
