ז´אן סיבליוס JEAN SIBELIUS
תארו לעצמכם איזשהו עם, שאף אחד לא שמע עליו בעולם ,אין לו תרבות מוכרת, אין לו מדינה ורק חלק קטן מהעם הזה קורא או מדבר את שפתו הלאומית.לעם כזה שייך ז´אן סיבליוס (1865 - 1957), המלחין הלאומי של פינלנד, אחרון המלחינים הקלסיים והנאו-רומנטיקנים שהלחינו בסגנון של המאה ה – 19. מה שמדהים בסיבליוס שהוא היגיע מתוך אזור שלא היה לו כלל מסורת של מוסיקה קלאסית ,לא היה בו קונסרבטוריון וגם לא תזמורת רצינית.אבל המוסיקה שלו הושפעה בצורה רצינית ביותר מלחנים עממיים פיניים.היצירות שלו ,במיוחד הפואמות הסימפוניות (מכונות גם פואמות טונליות TONE POEMS) שלו ביטאו את השאיפות הלאומיות של העם הפיני לעצמאות, כמו הפואמה "פינלנדיה" (מופיע בפסקול הסרט "מת לחיות 2" עם ברוס וויליס) שהפך להמנון הלאומי הבלתי רשמי של פינלנד אחרי שזכתה לעצמאות (פינלנד היתה חלק מרוסיה עד 1917 ושפת הדיבור העיקרי בה היתה שבדית ).היצירה הראשונה החשובה שלו, הפואמה הסימפונית "קויירבו" ( Kullervo ), שאותה הוא החל להלחין בזמן לימודיו בוינה, ועוד רבים מיצירותיו מתבססים על אגדת העם הפינית "קאלוולה" ( Kalevala ) אבל יותר מכל ,יצירותיו של סיבליוס משקפים ומתארים את אהבתו לנופיה המיוערים,המושלגים אשר "מנוקבים" במאות אגמים לאורכה ולרוחבה של פינלנד המדהימה ביופיה. פרסומו של סיבליוס בעולם החל לגאות עם הוצאתם לאור של 2 הסימפוניות הראשונות שלו,הסויטה "קארליה" ( Karelia ) והקונצרטו לכינור המפורסם שהיה קרוב במיוחד לליבו של סיבליוס שבעצמו היה כנר.סיבליוס זכתה לפופולריות עצומה בבריטניה ובאמריקה ,בעיקר בזכות מנצחים כמו טומאס ביצ´אם והנרי ווד בבריטניה, סרז´ קוסביצקי ,לאופולד סטוקובסקי ויוג´ין אורמונדי באמריקה,שניגנו והיקליטו כמעט את מרבית יצירותיו של סיבליוס. הפופולריות שלו התחיל לנסוק באמריקה במיוחד במקביל להתפתחותם של תזמורות סימפוניות בערים הגדולות כמו פילדלפיה,בוסטון,שיקאגו,מינאפוליס וכמובן ניו יורק בתחילת המאה ה - 20.התזמורות האלו ניגנו את יצירותיו של סיבליוס מיד אחרי שהוא הוציא אותם לאור ואף התחרו ביניהם מי יבצע את הבכורה העולמית של יצירה מסוימת.הקהל באמריקה התייחס אליו כשני לבטהובן וכשווה לברהמס.סיבליוס אף ביקר באמריקה לפני מלחמת העולם ה-I וזה הוסיף לפופולריות שלו.הבכורה של כל יצירה שלו היה ארוע תקשורתי שהמפורסמים אהבו להיות נוכחים בו.לעומת האהבה והפופולריות שלה זכתה סיבליוס בבריטניה ובאמריקה גם מצד הקהל וגם מצד המבקרים ,סיבליוס זכה למעט מאד התייחסות בגרמניה ובאוסטריה.אם בתחילת הקריירה שלו היתה התעניינות מצד הקהל הגרמני והאוסטרי הרי שאחרי מלחמת העולם ה-I גם הקהל וגם המבקרים במדינות האלה התחילו להתעלם ולזלזל ביצירותיו של סיבליוס, המבקרים שם טענו שהמוסיקה שלו שטחי מדי וטענו שהוא מעתיק מצ´איקובסקי וכינו אותו בזלזול כ-" צ´איקובסקי של הצפון ".רק אחרי מלחמת העולם ה-II כשהתמנה הרברט פון קאראיאן למנהל המוסיקלי של הפילהרמונית הברלינאית בסוף שנות ה – 50 ,יצירותיו של סיבליוס חזרו למודעות הקהל בגרמניה. בשלושים השנים האחרונות של חייו סיבליוס כמעט ולא הלחין כלל ,ככול הנראה הדבר נבע מהדיכאון שאליו הוא נכנס כתוצאה מסרטן הגרון שכמעט הביאה למותו בשנת 1909. מהמוות הוא נחלץ אבל מהדיכאון לא.הסימפוניה ה – 4 הקודרת משקף את הפחד והמשבר שהוא היה שרוי בו .למרות שהוא המשיך להלחין באופן רצוף עד 1929 התפוקה שלו ירדה בצורה ניכרת.הסימפוניה האחרונה שלו ,הסימפוניה ה – 7, שפורסמה בשנת 1924 הוא סוג של שיר פרידה,סימפוניה בעלת פרק אחד בלבד ללא קצב מוגדר, קצב עולה ויורד (תמיד עם נטייה לעלייה) כמו רכבת הרים (כמו חייו של סיבליוס) שמגיע לשיאו לקראת סוף הסימפוניה ונפסקת פתאום בקול ענות חלשה (כאילו רצה לומר –עד כאן רבותי-).פשוט יצירה מדהימה .ביצירה החשובה האחרונה שלו ,הפואמה הסימפונית " טאפיולה " ( Tapiola ) שפורסמה בשנת 1929 חזר סיבליוס למקורות של "קאלוולה". כאמור בשלושים השנים האחרונות של חייו, סיבליוס כמעט ולא הילחין כלל וגם יצא מעט מאד מביתו "איינולה" ,עד לפטירתו בשנת 1957.בשנת 1935 ליום ההולדת השבעים שלו היגיעו כל ראשי מדינות הסקנדינביה.בספטמבר 1957 בלילה שהוא נפטר,בזמן שסיבליוס עזב את העולם הזה ,המנצח הבריטי סיר מלקולם סארג´נט היה באמצע ניצוח על הסימפוניה ה – 5 של סיבליוס עם תזמורת הלסינקי. סיפור קטן על סיבליוס שאני תמיד אוהב לספר אותו. שנתיים לפני מותו של סיבליוס,בשנת 1955 המנצח האגדי יוג´ין אורמונדי ותזמורת פילדלפיה היגיעו לפינלנד כחלק מסיבוב ההופעות האירופי שלהם.ביום חופש בין שני קונצרטים ,במקום לנוח, אורמונדי וכל חברי התזמורת,108 אנשים ס"כ ביקרו את סיבליוס בביתו "איינולה" 40 ק"מ צפונית להלסינקי.אני מעולם לא שמעתי על מחווה כזאת של איזשהו אומן או אומנים כלפי אומן אחר, אולי אתם שמעתם??!!! מצורפת תמונה של סיבליוס עם אורמונדי מהמפגש ההיסטורי הזה (סיבליוס עם הכובע) LVBBB
תארו לעצמכם איזשהו עם, שאף אחד לא שמע עליו בעולם ,אין לו תרבות מוכרת, אין לו מדינה ורק חלק קטן מהעם הזה קורא או מדבר את שפתו הלאומית.לעם כזה שייך ז´אן סיבליוס (1865 - 1957), המלחין הלאומי של פינלנד, אחרון המלחינים הקלסיים והנאו-רומנטיקנים שהלחינו בסגנון של המאה ה – 19. מה שמדהים בסיבליוס שהוא היגיע מתוך אזור שלא היה לו כלל מסורת של מוסיקה קלאסית ,לא היה בו קונסרבטוריון וגם לא תזמורת רצינית.אבל המוסיקה שלו הושפעה בצורה רצינית ביותר מלחנים עממיים פיניים.היצירות שלו ,במיוחד הפואמות הסימפוניות (מכונות גם פואמות טונליות TONE POEMS) שלו ביטאו את השאיפות הלאומיות של העם הפיני לעצמאות, כמו הפואמה "פינלנדיה" (מופיע בפסקול הסרט "מת לחיות 2" עם ברוס וויליס) שהפך להמנון הלאומי הבלתי רשמי של פינלנד אחרי שזכתה לעצמאות (פינלנד היתה חלק מרוסיה עד 1917 ושפת הדיבור העיקרי בה היתה שבדית ).היצירה הראשונה החשובה שלו, הפואמה הסימפונית "קויירבו" ( Kullervo ), שאותה הוא החל להלחין בזמן לימודיו בוינה, ועוד רבים מיצירותיו מתבססים על אגדת העם הפינית "קאלוולה" ( Kalevala ) אבל יותר מכל ,יצירותיו של סיבליוס משקפים ומתארים את אהבתו לנופיה המיוערים,המושלגים אשר "מנוקבים" במאות אגמים לאורכה ולרוחבה של פינלנד המדהימה ביופיה. פרסומו של סיבליוס בעולם החל לגאות עם הוצאתם לאור של 2 הסימפוניות הראשונות שלו,הסויטה "קארליה" ( Karelia ) והקונצרטו לכינור המפורסם שהיה קרוב במיוחד לליבו של סיבליוס שבעצמו היה כנר.סיבליוס זכתה לפופולריות עצומה בבריטניה ובאמריקה ,בעיקר בזכות מנצחים כמו טומאס ביצ´אם והנרי ווד בבריטניה, סרז´ קוסביצקי ,לאופולד סטוקובסקי ויוג´ין אורמונדי באמריקה,שניגנו והיקליטו כמעט את מרבית יצירותיו של סיבליוס. הפופולריות שלו התחיל לנסוק באמריקה במיוחד במקביל להתפתחותם של תזמורות סימפוניות בערים הגדולות כמו פילדלפיה,בוסטון,שיקאגו,מינאפוליס וכמובן ניו יורק בתחילת המאה ה - 20.התזמורות האלו ניגנו את יצירותיו של סיבליוס מיד אחרי שהוא הוציא אותם לאור ואף התחרו ביניהם מי יבצע את הבכורה העולמית של יצירה מסוימת.הקהל באמריקה התייחס אליו כשני לבטהובן וכשווה לברהמס.סיבליוס אף ביקר באמריקה לפני מלחמת העולם ה-I וזה הוסיף לפופולריות שלו.הבכורה של כל יצירה שלו היה ארוע תקשורתי שהמפורסמים אהבו להיות נוכחים בו.לעומת האהבה והפופולריות שלה זכתה סיבליוס בבריטניה ובאמריקה גם מצד הקהל וגם מצד המבקרים ,סיבליוס זכה למעט מאד התייחסות בגרמניה ובאוסטריה.אם בתחילת הקריירה שלו היתה התעניינות מצד הקהל הגרמני והאוסטרי הרי שאחרי מלחמת העולם ה-I גם הקהל וגם המבקרים במדינות האלה התחילו להתעלם ולזלזל ביצירותיו של סיבליוס, המבקרים שם טענו שהמוסיקה שלו שטחי מדי וטענו שהוא מעתיק מצ´איקובסקי וכינו אותו בזלזול כ-" צ´איקובסקי של הצפון ".רק אחרי מלחמת העולם ה-II כשהתמנה הרברט פון קאראיאן למנהל המוסיקלי של הפילהרמונית הברלינאית בסוף שנות ה – 50 ,יצירותיו של סיבליוס חזרו למודעות הקהל בגרמניה. בשלושים השנים האחרונות של חייו סיבליוס כמעט ולא הלחין כלל ,ככול הנראה הדבר נבע מהדיכאון שאליו הוא נכנס כתוצאה מסרטן הגרון שכמעט הביאה למותו בשנת 1909. מהמוות הוא נחלץ אבל מהדיכאון לא.הסימפוניה ה – 4 הקודרת משקף את הפחד והמשבר שהוא היה שרוי בו .למרות שהוא המשיך להלחין באופן רצוף עד 1929 התפוקה שלו ירדה בצורה ניכרת.הסימפוניה האחרונה שלו ,הסימפוניה ה – 7, שפורסמה בשנת 1924 הוא סוג של שיר פרידה,סימפוניה בעלת פרק אחד בלבד ללא קצב מוגדר, קצב עולה ויורד (תמיד עם נטייה לעלייה) כמו רכבת הרים (כמו חייו של סיבליוס) שמגיע לשיאו לקראת סוף הסימפוניה ונפסקת פתאום בקול ענות חלשה (כאילו רצה לומר –עד כאן רבותי-).פשוט יצירה מדהימה .ביצירה החשובה האחרונה שלו ,הפואמה הסימפונית " טאפיולה " ( Tapiola ) שפורסמה בשנת 1929 חזר סיבליוס למקורות של "קאלוולה". כאמור בשלושים השנים האחרונות של חייו, סיבליוס כמעט ולא הילחין כלל וגם יצא מעט מאד מביתו "איינולה" ,עד לפטירתו בשנת 1957.בשנת 1935 ליום ההולדת השבעים שלו היגיעו כל ראשי מדינות הסקנדינביה.בספטמבר 1957 בלילה שהוא נפטר,בזמן שסיבליוס עזב את העולם הזה ,המנצח הבריטי סיר מלקולם סארג´נט היה באמצע ניצוח על הסימפוניה ה – 5 של סיבליוס עם תזמורת הלסינקי. סיפור קטן על סיבליוס שאני תמיד אוהב לספר אותו. שנתיים לפני מותו של סיבליוס,בשנת 1955 המנצח האגדי יוג´ין אורמונדי ותזמורת פילדלפיה היגיעו לפינלנד כחלק מסיבוב ההופעות האירופי שלהם.ביום חופש בין שני קונצרטים ,במקום לנוח, אורמונדי וכל חברי התזמורת,108 אנשים ס"כ ביקרו את סיבליוס בביתו "איינולה" 40 ק"מ צפונית להלסינקי.אני מעולם לא שמעתי על מחווה כזאת של איזשהו אומן או אומנים כלפי אומן אחר, אולי אתם שמעתם??!!! מצורפת תמונה של סיבליוס עם אורמונדי מהמפגש ההיסטורי הזה (סיבליוס עם הכובע) LVBBB