זאת אני שלבדה נילחמת כל חיי בכאכ שבלב 
כתבתי כאן את מר כאבי ואת אשר עוברת לה נישמתי וליבי כי לא יכולתי כבר לדבר שוב
ולכל אותן קירות וחשבתי לרגע שמצאתי מקום שבוא אוכל לפרוק את כל אשר על ליבי וטעיתי , אני יודעת שכולם כאן עוברים ועברו
את משברי החיים ולא רציתי להעולת זיכרונות וכאבים לאף אחד פה , רק חיפשתי איפה להוציא את כל אשר על ליבי ונפשי מסתבר
שגם כאן איינינו מקומי ועם הכן קיים לו מקום שעליו אני שייכת שבוא אמצע אוזן קשבת וקצת הבנת היכן שהוא בעולם לא יודעת , לכן את הנחמה
הקטנה שעוד קיימת מוצאת בוודקה הויסקי החגי והסגריות לבדי בין כל אותן הכירות הקרים שסובבים את לבי ונישמתי.
הבנתי שאפילו לפורום של דיכאון אייני שייכת ושבאף מקום בעולם אין לי היכן לפרוק מעט מכאב ששובר את ליבי ושורף את נישמתי.
מצטערת בפנני כולם כאן בפורום עם שיגעתי הפרעתי והייתי לכם למתרד ואם פגעתי כאן במישהו אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת מכל הלב
זאת לא הייתה כוונתי רק הוצאתי חלק מכאבי.
את הכרטיס שלי פה אני ימחק ויחזור לכל אותן ימים ולילות של כב ודמעות עד מתי ישלוט העצב בתוכי אייני יודעת.
מעוררת בנפשי ונישמתי אני יודעת לבד שוב הולכת לי מבלי לראות טיפת אור בחיי.
את השיר האחרון שלי כתבתי ובמילות השיר גם הבנתי שלא משנה אלך ומה העשה ליבי תמיד יהיה אסיר לכאב לאכזבות
אמון לא יכולה לתת באנשים מרוב פחד .
בין יאוש לבין תיקווה ננילחמתי אהבתי כאבתי כואבת נישרפת בוכה וזועקת , בלילות לא ישנה כי בי מנוחה שקט ושלווה ...
בין יאוש ולבין תיקווה לא יודעת מה איתי יודעת עמוק בתוכי שב 7 לאפריל יקרה משהו בהתקפיי האפילפסיה רואה זאת בכל פעם מחדש
ומשהו עומד לקראת כולם חושבים אותי כמשוגעת שאני באה ומזהירה אותה ואומרת לה והיא פוגעת מקללת אותי והאפלפסיה שלי מעולם
לא הייתה כזאת חזקה בכל התקף אני רואה את ה7 לאפריל ...כולם חושבים שאני משוגעת מפגרת לא שפוייה סבבה ניראה כבר ה7 לאפריל קרוב מאוד
את הכאב הזה את הסבל הזה אני יקח איתי לאורך כל דרכי נולדתי בשביל לסבול וזה מה שאני עוברת סבלתי והסבול כי כך קבע אלוהיי לחיי שנישמת חיי תדע
לה רק צער ומכאוב עד מתי אייני יודעת , נילחמתי קשה בעבר כמה עוד אפשר להילחם כנגד החיים וכנגד אלוקים?
ולכל אותן קירות וחשבתי לרגע שמצאתי מקום שבוא אוכל לפרוק את כל אשר על ליבי וטעיתי , אני יודעת שכולם כאן עוברים ועברו
את משברי החיים ולא רציתי להעולת זיכרונות וכאבים לאף אחד פה , רק חיפשתי איפה להוציא את כל אשר על ליבי ונפשי מסתבר
שגם כאן איינינו מקומי ועם הכן קיים לו מקום שעליו אני שייכת שבוא אמצע אוזן קשבת וקצת הבנת היכן שהוא בעולם לא יודעת , לכן את הנחמה
הקטנה שעוד קיימת מוצאת בוודקה הויסקי החגי והסגריות לבדי בין כל אותן הכירות הקרים שסובבים את לבי ונישמתי.
הבנתי שאפילו לפורום של דיכאון אייני שייכת ושבאף מקום בעולם אין לי היכן לפרוק מעט מכאב ששובר את ליבי ושורף את נישמתי.
מצטערת בפנני כולם כאן בפורום עם שיגעתי הפרעתי והייתי לכם למתרד ואם פגעתי כאן במישהו אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת מכל הלב
זאת לא הייתה כוונתי רק הוצאתי חלק מכאבי.
את הכרטיס שלי פה אני ימחק ויחזור לכל אותן ימים ולילות של כב ודמעות עד מתי ישלוט העצב בתוכי אייני יודעת.
מעוררת בנפשי ונישמתי אני יודעת לבד שוב הולכת לי מבלי לראות טיפת אור בחיי.
את השיר האחרון שלי כתבתי ובמילות השיר גם הבנתי שלא משנה אלך ומה העשה ליבי תמיד יהיה אסיר לכאב לאכזבות
אמון לא יכולה לתת באנשים מרוב פחד .
בין יאוש לבין תיקווה ננילחמתי אהבתי כאבתי כואבת נישרפת בוכה וזועקת , בלילות לא ישנה כי בי מנוחה שקט ושלווה ...
בין יאוש ולבין תיקווה לא יודעת מה איתי יודעת עמוק בתוכי שב 7 לאפריל יקרה משהו בהתקפיי האפילפסיה רואה זאת בכל פעם מחדש
ומשהו עומד לקראת כולם חושבים אותי כמשוגעת שאני באה ומזהירה אותה ואומרת לה והיא פוגעת מקללת אותי והאפלפסיה שלי מעולם
לא הייתה כזאת חזקה בכל התקף אני רואה את ה7 לאפריל ...כולם חושבים שאני משוגעת מפגרת לא שפוייה סבבה ניראה כבר ה7 לאפריל קרוב מאוד
את הכאב הזה את הסבל הזה אני יקח איתי לאורך כל דרכי נולדתי בשביל לסבול וזה מה שאני עוברת סבלתי והסבול כי כך קבע אלוהיי לחיי שנישמת חיי תדע
לה רק צער ומכאוב עד מתי אייני יודעת , נילחמתי קשה בעבר כמה עוד אפשר להילחם כנגד החיים וכנגד אלוקים?