זאת ההזדמנות שלך, שלי ,של כול אחת ואחד מאיתנו
מקץ-זאת ההזדמנות פרשת מקץ, פרשה של ריקנות והתמלאות, פרשה של כוח וחולשה, של התקווה והגשמה, פרשה של המציאות האנושית,המציאות שלנו."ויהי מקץ..".יש כאן תנאי. ויהי,והיה ואני שם קץ לכעסים,לחששות, להתלבטויות, לחרדות,לאגואיזם,לראייה הקצרה אתחיל ליישם את חלומי. לפי הפסוק הראשון בפרשת השבוע אנחנו לומדים להגיע לתובנות האלה. זה לוקח זמן.יוסף היה בבית הסוהר שתיים עשרה שנה.רק בשנתיים האחרונות התחיל את התהליך שהצעיד אותו קדימה. זה לא אומר שיש לנו זמן,את הזמן. זה מסביר שיש דרך .יש תהליך ויש את העת ליישומו. להיות מודע זה הדבר החשוב.נשאלת השאלה,כיצד מצליח יוסף לשים את עברו הכואב מאחוריו, שבבסיסו השנאה הכואבת ביותר, שנאת אחים, ולהצליח בכל מעשה ידיו. היכן נעלמה הטראומה של ילד עזוב בבור שאחיו, בשר מבשרו, ניסו לרצחו בדם קר? היכן נעלמה הטראומה של ילד שיום בהיר אחד איבד את כל אשר לו? בהתייחסותי לפרשת "מקץ" אנסה לענות על השאלה הזאת. האם אפשרי לו לאדם להשתחרר מעברו? האם יוסף באמת "עבר הלאה" בכל אותן שנות הצלחה? לפי המסופר,אנחנו מבינים שיוסף ע"י מה שעשה לאחיו,שיחזר את החוויה מהעבר, ועיצב אותה מחדש. ומה זה נתן לו? לאחר המפגש המרגש עם אחיו, בו הוא מגלה להם את האמת,מיהו,חווה חוויה של זיכוך,של נקיון. אז הוא השתחרר מהזיכרון הכואב והטראומטי והיה מוכן להתחלה מחודשת.ולא יכול יוסף להתאפק..ויקרא הוציאו כל איש מעליי..וייתן את קולו בבכי וישמעו מצריים וישמע בית פרעה. יוסף בוכה בקול שנשמע ברחבי מצרים. עכשיו הוא יוסף סולח, עכשיו הוא יוסף שיכול להשלים עם אחיו. יוסף נתן לאחיו הזדמנות שנייה, אבל בעיקר נתן אותה לעצמו.הפרשה מלמדת אותנו שכאשר אנחנו נסים מחשיבה מעכבת ומקבעת ,מצליחים להשתנות. יוסף הצליח לנוס מהישן, הקרוע והקורע.למה אנחנו לא? מיוסף אנחנו לומדים שכדי,ליישם מטרות שאנחנו קובעים לעצמנו,ועל מנת להגשים חלומות, עלינו להתכונן ולהתכוונן לכך.איך?:בראש ובראשונה,צריכים להציב מטרה גבוהה ולעולם לא לשכוח אותה. בנוסף לכך, עלינו להיות ערוכים ומוכנים לעבור קשיים ונפילות.יש ללמוד מטעויות ולהבין כי קשיים עשויים לחשל אותנו ולהוביל למקום גבוה יותר.ולבסוף,יש להתנער מחשיבה אגואיסטית,ולחשוב על מטרה שתעזור ותיתן גם לאחר.יוסף חלם,חשב ויישם.מקץ:זאת ההזדמנות. זה סוף שמבשר התחלה.פרעה חולם.הוא מספר פעמיים את אשר חלם.בפעם הראשונה אמר:"...הנה עומד על היאור...." בפעם השנייה, סיפר ליוסף:"..הנני עומד על שפת היאור..." משמעות שונה יש אם פרעה חולם שהוא עומד על שפת היאור, או שהוא עומד על היאור. כאשר הוא עומד על שפת היאור, פירושו, שהוא עומד ורואה, אך אינו מעורב בענין. הדבר הטוב,אולי הנכון, היא ההסתכלות מעל , כי היא מאפשרת ראייה אחרת, מאתגרת, אך גם מחייבת. ולפעמים זה מפחיד, ומרתיע, ואז כמו פרעה ,אנחנו מעדיפים לעמוד על שפת היאור. המשימה היא לעמוד על המים ולזרום. את זה ראה יוסף. אואשיבה מוריהי(מורה רוחני ומפתח אמנות הלחימה היפנית אייקידו( אמר : כמו שהמים זורמים בין הסלעים בנחל, כך גם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו בזרימה בנחל החיים. אנחנו לא צריכים להישאר מקובעים ולהיתקע, אלא "להיות מים" ולזרום עם המצב. וזה ניתן לעשות בכוח האמונה בנו, ביכולות שלנו,ביעוד שלנו.עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק, לראות מה קורה בקרב העם. יום אחד לבש את מיטב בגדי המעצבים שלו ונעל את הנעליים החדשות והיוקרתיות שלו ויצא לטייל והנה באמצע השוק, מעשה השטן, נעל ימין נקרעה. מצא העשיר סנדלרייה עלובה ונכנס פנימה, הסנדלר לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר, העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער. "מה קורה לך, זאת עבודה של בעל מקצוע, אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר, "אנא סלח לי" פונה אליו הסנדלר,"אני עני ובקושי מתפרנס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות שיהיו בריאים והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה". כך אמר לו הסנדלר ומירר בבכי. לקח אותו העשיר לביתו, נכנסו לבית, העשיר ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב,"כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדך פרוס לך פרוסת זהב". אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר. שמע עבודתו המדויקת יצא למרחקים, והחלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ. יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול לא לו ולא לילדיו הזמין אותו לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, "כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר". הבן אדם לקח את כיכר הזהב מלא בספיקות וכשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק ,היה גוש ברזל חלוד. נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס - "למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב", התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו - מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה. אתה מבין?פנה הסנדלר לאיש, "האמונה היא כיכר הזהב האמיתית, ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי". עלינו לשים לב במה אנחנו בוחרים להאמין, כי האמונות שלנו מעצבות את המציאות שלנו.הסיפור המקראי, החנוכיה שאנחנו עומדים להדליקה על שמונה נרותיה לקראת תום החג, ככר הזהב שקיבל הסנדלר, הם סמלים עבורנו .כל אלה נותנים לנו את הכוח לשים קץ לאתמול,לא לשבת בצד ,ולהביט אל המחר.רק מי שנמצא על, מצליח,מתקדם ומגיע. יחד עם הדלקת כול החנוכיה , נתבונן בסביבון, ונדע שהיום יש לנו את האפשרות לסובב את "סביבון חיינו" ולגלות ,שה"נס" הוא האפשרות להחליף את מה ש"היה" באפשרות להיות "גדול" - "פה".היום ,ראש חודש טבת החל בסיום חג החנוכה, והוא מואר בנרות. חודש טבת,שמו,מלשון הטבה והוא בן כ"ט ימים(29).כ"ט: ראשי תיבות: כל-טוב. כפי שראש החודש הוא מואר , כך יהא גם החודש כולו מואר וטוב לכולנו. חג שמח,שבת שלום וחודש טוב בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי וייחודי לחיים
מקץ-זאת ההזדמנות פרשת מקץ, פרשה של ריקנות והתמלאות, פרשה של כוח וחולשה, של התקווה והגשמה, פרשה של המציאות האנושית,המציאות שלנו."ויהי מקץ..".יש כאן תנאי. ויהי,והיה ואני שם קץ לכעסים,לחששות, להתלבטויות, לחרדות,לאגואיזם,לראייה הקצרה אתחיל ליישם את חלומי. לפי הפסוק הראשון בפרשת השבוע אנחנו לומדים להגיע לתובנות האלה. זה לוקח זמן.יוסף היה בבית הסוהר שתיים עשרה שנה.רק בשנתיים האחרונות התחיל את התהליך שהצעיד אותו קדימה. זה לא אומר שיש לנו זמן,את הזמן. זה מסביר שיש דרך .יש תהליך ויש את העת ליישומו. להיות מודע זה הדבר החשוב.נשאלת השאלה,כיצד מצליח יוסף לשים את עברו הכואב מאחוריו, שבבסיסו השנאה הכואבת ביותר, שנאת אחים, ולהצליח בכל מעשה ידיו. היכן נעלמה הטראומה של ילד עזוב בבור שאחיו, בשר מבשרו, ניסו לרצחו בדם קר? היכן נעלמה הטראומה של ילד שיום בהיר אחד איבד את כל אשר לו? בהתייחסותי לפרשת "מקץ" אנסה לענות על השאלה הזאת. האם אפשרי לו לאדם להשתחרר מעברו? האם יוסף באמת "עבר הלאה" בכל אותן שנות הצלחה? לפי המסופר,אנחנו מבינים שיוסף ע"י מה שעשה לאחיו,שיחזר את החוויה מהעבר, ועיצב אותה מחדש. ומה זה נתן לו? לאחר המפגש המרגש עם אחיו, בו הוא מגלה להם את האמת,מיהו,חווה חוויה של זיכוך,של נקיון. אז הוא השתחרר מהזיכרון הכואב והטראומטי והיה מוכן להתחלה מחודשת.ולא יכול יוסף להתאפק..ויקרא הוציאו כל איש מעליי..וייתן את קולו בבכי וישמעו מצריים וישמע בית פרעה. יוסף בוכה בקול שנשמע ברחבי מצרים. עכשיו הוא יוסף סולח, עכשיו הוא יוסף שיכול להשלים עם אחיו. יוסף נתן לאחיו הזדמנות שנייה, אבל בעיקר נתן אותה לעצמו.הפרשה מלמדת אותנו שכאשר אנחנו נסים מחשיבה מעכבת ומקבעת ,מצליחים להשתנות. יוסף הצליח לנוס מהישן, הקרוע והקורע.למה אנחנו לא? מיוסף אנחנו לומדים שכדי,ליישם מטרות שאנחנו קובעים לעצמנו,ועל מנת להגשים חלומות, עלינו להתכונן ולהתכוונן לכך.איך?:בראש ובראשונה,צריכים להציב מטרה גבוהה ולעולם לא לשכוח אותה. בנוסף לכך, עלינו להיות ערוכים ומוכנים לעבור קשיים ונפילות.יש ללמוד מטעויות ולהבין כי קשיים עשויים לחשל אותנו ולהוביל למקום גבוה יותר.ולבסוף,יש להתנער מחשיבה אגואיסטית,ולחשוב על מטרה שתעזור ותיתן גם לאחר.יוסף חלם,חשב ויישם.מקץ:זאת ההזדמנות. זה סוף שמבשר התחלה.פרעה חולם.הוא מספר פעמיים את אשר חלם.בפעם הראשונה אמר:"...הנה עומד על היאור...." בפעם השנייה, סיפר ליוסף:"..הנני עומד על שפת היאור..." משמעות שונה יש אם פרעה חולם שהוא עומד על שפת היאור, או שהוא עומד על היאור. כאשר הוא עומד על שפת היאור, פירושו, שהוא עומד ורואה, אך אינו מעורב בענין. הדבר הטוב,אולי הנכון, היא ההסתכלות מעל , כי היא מאפשרת ראייה אחרת, מאתגרת, אך גם מחייבת. ולפעמים זה מפחיד, ומרתיע, ואז כמו פרעה ,אנחנו מעדיפים לעמוד על שפת היאור. המשימה היא לעמוד על המים ולזרום. את זה ראה יוסף. אואשיבה מוריהי(מורה רוחני ומפתח אמנות הלחימה היפנית אייקידו( אמר : כמו שהמים זורמים בין הסלעים בנחל, כך גם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו בזרימה בנחל החיים. אנחנו לא צריכים להישאר מקובעים ולהיתקע, אלא "להיות מים" ולזרום עם המצב. וזה ניתן לעשות בכוח האמונה בנו, ביכולות שלנו,ביעוד שלנו.עשיר גדול היה נוהג לצאת מפעם לפעם לטייל בשוק, לראות מה קורה בקרב העם. יום אחד לבש את מיטב בגדי המעצבים שלו ונעל את הנעליים החדשות והיוקרתיות שלו ויצא לטייל והנה באמצע השוק, מעשה השטן, נעל ימין נקרעה. מצא העשיר סנדלרייה עלובה ונכנס פנימה, הסנדלר לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר, העשיר בא לנעול את הנעל והנה הוא מבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והתיקון מכוער. "מה קורה לך, זאת עבודה של בעל מקצוע, אתה סנדלר אתה?" גער בו העשיר, "אנא סלח לי" פונה אליו הסנדלר,"אני עני ובקושי מתפרנס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות שיהיו בריאים והנה הבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה". כך אמר לו הסנדלר ומירר בבכי. לקח אותו העשיר לביתו, נכנסו לבית, העשיר ניגש לכספת והוציא משם כיכר זהב,"כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדך פרוס לך פרוסת זהב". אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו ושמר אותה במקום מסתור. מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא חסר כל דאגה ליום המחר. שמע עבודתו המדויקת יצא למרחקים, והחלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ. יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה אדם ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול לא לו ולא לילדיו הזמין אותו לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, "כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו מכור אותה וכך לא תצטרך לדאוג יותר". הבן אדם לקח את כיכר הזהב מלא בספיקות וכשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק ,היה גוש ברזל חלוד. נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר וקרא בכעס - "למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב", התבונן הסנדלר באיש ובכיכר הברזל שבידו ולאחר רגע של שקט אמר לו - מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה. אתה מבין?פנה הסנדלר לאיש, "האמונה היא כיכר הזהב האמיתית, ובזכות אמונתי הצלחתי להגיע למה שהגעתי". עלינו לשים לב במה אנחנו בוחרים להאמין, כי האמונות שלנו מעצבות את המציאות שלנו.הסיפור המקראי, החנוכיה שאנחנו עומדים להדליקה על שמונה נרותיה לקראת תום החג, ככר הזהב שקיבל הסנדלר, הם סמלים עבורנו .כל אלה נותנים לנו את הכוח לשים קץ לאתמול,לא לשבת בצד ,ולהביט אל המחר.רק מי שנמצא על, מצליח,מתקדם ומגיע. יחד עם הדלקת כול החנוכיה , נתבונן בסביבון, ונדע שהיום יש לנו את האפשרות לסובב את "סביבון חיינו" ולגלות ,שה"נס" הוא האפשרות להחליף את מה ש"היה" באפשרות להיות "גדול" - "פה".היום ,ראש חודש טבת החל בסיום חג החנוכה, והוא מואר בנרות. חודש טבת,שמו,מלשון הטבה והוא בן כ"ט ימים(29).כ"ט: ראשי תיבות: כל-טוב. כפי שראש החודש הוא מואר , כך יהא גם החודש כולו מואר וטוב לכולנו. חג שמח,שבת שלום וחודש טוב בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי וייחודי לחיים