זאת המסקנה שהגעתי אליה בינתיים:

[פילוסוף רוחני33]

כשאומרים לאדם משהו הוא עושה שיקול דעת ומחליט אם להאמין לו. כששוטר או שופט שואל שאלה ועונים לו, יחליט אם להאמין או לא לפי הראיות. לכן אולי אם אגיד לו להחליט אם להאמין, ויגיד לי שלא שאל במה להאמין אלא הוא רוצה לדעת עובדות, נותר לי רק להגיד שלא אוכל לענות על השאלה ושיחקור ויחליט בעצמו. אם אגיד לו להחליט בעצמו ולא אשקר, לא יתפוס אותי בשקר ולא יאשים אותי שניסיתי להטעות אותו. יחד עם זה, כשמישהו זר פונה בשאלה כמו בקשת כסף או אם קיללתי אותו, עדיף לשקר כי לא יקשיב לי ולא ינסה להבין את דבריי. אולי הוא נרקומן או פושע שחושב בדרך אחרת לא תקינה. צריך לעשות כאילו האמת אחרת כדי שיחשבו שראיתי ואני יודע שזו האמת.

 

[פילוסוף רוחני33]

מצד שני חשבתי עכשיו על כך, שאמנם השוטר יודע שיכולים לשקר שלו אבל אם אודה שאולי אני משקר ושיחקור בעצמו, יוכל מיד להאשים אותי גם בלי ראיות שאני מסתיר ממנו. אולי עדיף כן לעשות כאילו אני יודע שזאת כל האמת.

 

[ai27]

כנראה שבאמת ללמד אותו פילוסופיה זו הדרך הכי טובה לגרום לו לעזוב אותך וללכת להציק למישהו אוחר

 

[פילוסוף רוחני33]

כמו שטענתי, לא רצוי להתפלסף עם אנשים זרים שלא מבינים. המשמעות של שקר היא שצריך לעשות כאילו האמת אחרת ממה שהיא, כי הצד האחר לא רואה את המציאות ולא יודע מהי ולכן אפשר להתנהג אתו כאילו אני ראיתי ויודע שזו המציאות. ברגע שאדם רואה את האמת ושותף לה, כבר אי אפשר להטעות אותו בשקר. אולי על שאלות שבהן ברור שלאדם יש אינטרס לחשוד ולחקור יותר, כמו אם פשעתי או קיללתי, אפשר להגיד שיחליט אם להאמין או לא. אם לא יאמין וידרוש לראות או לדעת עובדות, השאלה מה כדאי לעשות: האם אין לי ברירה אלא להגיד שלא אוכל לענות לו על השאלה?