זאת כבר לא אמא שלי

[אניבמקרה]

זאת כבר לא אמא שלי

זאת כבר לא אמא שלי שתבשל עבורי מטעמים כשאגיע הביתה זאת כבר לא אמא שלי שתדבר איתי בצלילות זאת כבר לא אמא שלי המטופחת והיפה והדעתנית זאת כבר לא אמא שלי שיש לה כוח לשמוע אותי ולעזור לי לפעמים זאת כבר לא אמא שלי שתשב איתי לכוס קפה זאת כבר לא אמא שלי שתגיד בואי אפנק אותך מה תרצי שאקנה לך? זאת כבר לא אמא שלי שתזמין את כולנו לארוחת שבת אצלה זאת כבר לא אמא שלי שתשמור עלי. עכשיו אמא שלי כועסת ומדוכאת ועצובה וזומביט רוב הזמן עכשיו אמא שלי שבר כלי ומבולבלת ושוכחת ולא אוכלת כמעט עכשיו אמא שלי לוקחת יותר מעשר כדורים ביום ופוחדת ובודדה ולא לבד לרגע עכשיו אמא שלי, אנחנו שומרים עליך. אני אוהבת אותך.

 

[ענתי44]

אניבמקרה../images/Emo24.gif

את התחושה הקשה הזו שאת כה מטיבה לתאר, ושכולנו חשים, הגדירה רוני בחלוקה לאמא א', כלומר אמא שבישלה שפינקה והקשיבה, אמא דעתנית אוהבת ומטופחת.... ואמא ב', האמא המדוכאת וככועסת, האישה שאינה אוכלת ובעצם שבר כלי. צריך לזכור את אמא א' ולחבק ולטפל באמא ב'. שולחת לך חיבוק ניחומים של כוח. מקודם, החלפתי את האינפוזיה לאמא ב' וחיבקתי אותה והלב כל כך התגעגע לאמא א' שלי

 

[שריוש2]

אניבמקרה...

כמו שענתי כתבה, טפלי באמא ב' בחום ובאהבה וזכרי את אמא א'.. את האישה שהיא היתה, אמא א' שבחיים לא היתה רוצה להגיע למצב הזה.. שלא שולטת במה שהיא אומרת / עושה, אלא זה רק האלצהיימר שמדבר ממנה. אני זוכרת שבזמנו ענתי כתבה לי את אותם דברים. לטפל בסבתא ב', בחום ובאהבה. בסבתא ב', שהדברים לא בשליטתה ולא מתכוונת בדברים הרעים, בקללות שואמרת עליי, וכששורטת אותי ומרביצה לי... אך לזכור את סבתא א'... למרות שככל שעובר הזמן, סבתא א' נמחקת לאט לאט מזכרוני ואת מקומה תופסת סבתא ב'... הזכרונות הולכים ודואכים לאט לאט... אבל בראשי ובלבי, תמיד יהיה חקוק האוכל שלה שכ"כ אהבתי. האוכל שלה שרק היא ידעה להכין יותר טוב מכל אחד אחר. שרק היא ידעה להכין אותו בטעם שאני בדיוק אוהבת... טעם של אוכל שלא אטעם יותר לעולם....

 

[שריוש2]

ענתי...

ענתי, מה שלום אמך..? זוכרת שכתבת לי פעם את אותם דברים. לטפל בחום ובאהבה בסבתא ב'.. ולזכור את סבתא א'... שבת שלום!!

 

[אסתרס]

היי ענת, מה הענינים?

מה שלום אמא שלך, והאם השגת את הטופמקס ! נעדרת מהפורום יותר מדי זמן, וכולנו דאגנו וייחלנו למזור לאמך ושלוות נפש בשבילך. בענין בני סלע, נכון שתפסו אותו והוא הרי מגה-אנס אולם בנות לא להפוך לאדישות, מסתובבים עדיין חופשי מספיק חולירות. אז לא להסתובב בשאננות ! ! ! ראו המקרה בקצרין. גם הרצח לווה בהתעללות מינית. אז מי שרכשה שוקר חשמלי לא לשים אותו בארון, אלא בתיק וכשחוזרות בלילה להחזיקו ביד ללא בושה. ולהשתמש בו ללא היסוס ! ! !

 

[ענתי44]

היי אסתר

ראשית, אני מצטרפת לדברי רוני ולתחושותיה בקשר לסרט עם האישה שהתעלמה משלמה וכמה זה צרם ובלט לנוכח האהבה של הכלבה שלכם. בקשר לטופמקס אני עדיין במירוץ עבור האישור. המנהלת מרפאה רוצה, כאמור, אישור מנירולוג, אז הנירולוג הישן של אמא, הסכים לקבל אותי מחר, כתור דחוף, וברוב טובו, סירב לקבלני פרטי אלא דרך קופת חולים, כך שהעלות היא רק 12 ש"ח. ומשם אני צריכה שוב להגיש לאותה רופאה בסניף את הבקשה. יש לי מלאי כדורים עד סוף השבוע הבא כך שאני רגועה. אמא מגיבה מצויין לכדור והיא דיי צלולה, יחסית לאלצהיימר.כי הכדור הזה בניגוד לקודמים לא דופק לה את השכל.השבוע הקראתי לה את שירי קדיה מולודובסקי והיא דיקלמה איתי.כבר חודשים שהיא רק הקשיבה ולא זכרה . בקשר לזהירות מאנסים את צודקת... חייבים להזהר. אני עד בריחתו של סלע הייתי עם דלת פתוחה.והיום אני נועלת.

 

[ענתי44]

דש לכולם מאמא שלי

היא יושבת לידי וליד גיסי, וכשאמרתי לה ששואלים לשלומה היא ענתה " טוב, תודה!". אבל עברנו יומיים עצובים. ביום רביעי היא היתה קצת תוקפנית ולא נתנה לי להחליף לה טיטול, הפעלתי שיקול דעת מוטעה והנחתי לה ובבוקר היתה רטובה לגמרי, וחברתי שמטפלת בה נזפה בי בצדק.אז בחמישי כפיתי עליה להחליף טיטול ומצעים, היא ישבה ליד תנור חם והכנתי לה שוקו חם, וגם חיממתי את הכותונת על התנור, ובכל זאת, חטפה התקף רעידות, אולי מקור אולי מפחד שהרמתי אותה בזרועותיי, ואני חששתי שתגיע למצב שמצאתי אותה בשבת בבוקר, לפני שבועיים כשאישפזתי אותה, אז נשארתי ערה בלילה ולמרות שהיא ישנה בצורה שלוה אני חששתי להרדם, כמובן, שאתמול הייתי עצבנית ועייפה. הכי קרע את ליבי, זה כשבבוקר כשבאתי אליה היא לא חייכה אליי כהרגלה בקודש, אלא התבוננה בתמונת החתונה שלה ( רק השבוע היא הצביעה עליה ואמרה לחברה שלה " את יודעת בתמונה זה אני ויענקלה בחתונה" ) היא הסתכלה על התמונה תפסה את ידי ולחשה " מי האנשים האלו?" כל היום בכיתי והיה לי רע על הנשמה מזה. אבל היום , יום חדש ואמא חייכנית ומשתפת פעולה. כן שריוש2 אני זוכרת את מה שכתבתי לך כשהגעת לפורום. רק לפני שעה סיפרתי עליך לאחותי ואמרתי כמה אני גאה בך על איך שאת מטפלת בסבתא ועל איך שאת מעודדת אנשים בפורום. שבת שלום וכמו שאסתר אומרת.... משעממת

 

[zs1957]

ברוכה הבאה לפורום אני במקרה

שלום רב, גם אני בת לאם חולת אלצהיימר שבשלב הסופני של המחלה. וכמו שאמרה ענתי יש אמא א' לפני המחלה ויש אמא ב' בעת המחלה. אנחנו זוכרות את הפינוקים , התבשילים והארוחת של אמא א' ומטפלות באמא ב' שמדוכאת נרגזת לא זוכרת ורוב הזמן כמו זומבי הטיפול שלנו הוא בחום ואהבה עם כל הכאב הנורא שיש במחלה. תאכילי , תתני לה לשתות תה או קפה ותזכרי בשעות היפות שהיו לך בעבר עם אמא א'. החולים שלנו גם בשעות הקשות שלהם מבינים מה זה אהבה חיבוק ונשיקה ואת זה יש להעניק להם ברוחב לב. כל טוב , שולחת לך חיבוק גדול. אנחנו פה לסייע בכל עת. זהבה שחם

 

[אפס שתיים]

גרמת לי לבכות

ולרצות לשלוח לך את החיבוק הכי גדול בעולם... ומשהו בי אומר לי שהיא מרגישה את האהבה הגדולה שלך אליה, למרות הכל.

 

[אניבמקרה]

אני מרגישה

שאני בכלל לא מעכלת את זה. שזה כאילו לאבד אבל זה ממש לא. עצוב לי שאני לא מבינה את הסיטואציה הזאת. אפשר להבין? אפשר להכיל את המצב הזה ?

 

[ענתי44]

זה באמת לאבד מישהו

אני כבר שנתיים ויותר מספידה בליבי את אמא שלי. יושבת לידה, מטפלת, מחבקת ובליבי דמעות אבל. היא לידי ואני מתגעגעת אליה. מתחננת לבורא עולם ליום אחד בלבד עם אמא שהיתה. כולל המריבות. גם אני לא מעכלת. וכל דבר שקורה אני המומה כאילו רק עכשיו הודיעו לי שאמא חולה. את יכולה להבין בראש, לעולם לא בנשמה. איך אפשר להכיל את המצב? לפרוס את כל המפלצת האלצהיימרית לחתיכות קטנות. כלומר. לעבור כל יום בנפרד. אומנם , יקירה, אנחנו תמיד צריכים להיות מוגנים וערוכים מראש לכל הדרדרות. כמו אסתר שמכינה את האישור לעובד זר, שיהיה! אבל, אסור לנו להכנס לעתיד מבחינה רגשית. לא להתרפק מידי על העבר, על האמא הבריאה והנפלאה, ולא לחשוב על המחר או על איך מתמודד עם זה, אלא לחיות כל יום לחוד. למצות כל שעה. זה לא קל. ממש לא, אבל, איזה ברירה יש לנו? עוד דרך להתמודד, זה להמשיך גם בחיינו שלנו. לא לשקוע בזה. ואומרת לך את זה מי שמטפלת באמא שלה ושכמעט אין לה זמן פנוי. אבל, אני למדתי למצות כל דקה בחיי האישיים.זה נותן לי את הכוח להמשיך. וחוץ מזה, כאן תמיד יהיה מי שיטה לך אוזן, יקשיב, יבין, לא ישפוט, יחבק, יעודד ובעיקר יתרום לך מנסיונו הוא. ביחד כולנו נעבור את זה.

 

[שריוש2]

אני במקרה...

גמאני לא מצליחה לתפוס. עוד מעט 4 שנים למחלתה של סבתי, ואני עדיין לא מעכלת. עושה כמיטב יכולתי לטפל בה בחום ובאהבה, ועדיין לא מסוגלת להשלים. כואב לי בלב, ותמיד יכאב. אני מרגישה כאילו סבתי מתה, היא חיה אבל היא כאילו מתה... כואב לי. עצוב לי. ענתי, דברייך מאודריגשו אותי...